הוול האחורי: עוזי וייל עבר לפייסבוק

- "זאת מכונת זמן! זה לא משנה כמה זמן לוקח לתקן אותה".

- מי אמר את זה?

באטמן אמר את זה.

- נכון, זה לא סאטירי ולא אקטואלי ולא על האיום האיראני ולא על הדרת נשים, אבל אתם, אתם, באמא שלי - עד שתואילו בטובכם להרחיב קצת אופקים, כבר חצי נתניה תהיה שלי (דין דין מכנס, מרחיב אופקים. וגם צעיר כרישי הנדל"ן בנתניה, אבל זה לא קשור, לטענתו).

(מתוך הפייסבוק של עוזי וייל)

מה זה הדבר הזה?

יותר מ-13 אלף איש קוראים העדכונים של הכותב והסאטיריקן עוזי וייל בפייסבוק. העדכונים שלו בפייסבוק, שמזכירים את מדור הקאלט שלו ב"העיר" עליו השלום, "השער האחורי", מקבלים עשרות תגובות ומאות לייקים ושיתופים. אם גם אתם נתקלתם בחגית, הפציינטית במחלקה הסגורה, אתם יודעים על מה אנחנו מדברים.

הרומן של וייל עם פייסבוק התחיל "דרך מקרה. שיעמם לי", הוא אומר בראיון ל-ynet. הפורמט האינטרנטי הלא מחייב מאפשר לווייל לפרסם את הסטטוסים האלה בלי להתחייב ללו"ז, כשהוא מתיישב מול המחשב וחושב על רעיון. הסטטוסים הם תחביב. הפרנסה של וייל לא מגיעה עוד מוואן-ליינרים מצחיקים: בימים אלו הוא מסיים לכתוב את העונה השניה של "המשרד" הישראלית. מפייסבוק הוא עדיין לא מצא איך לעשות כסף.

הקהל של וייל מורכב מקוראים ותיקים של מדוריו, אבל בעיקר מאנשים שנתקלו בו בפייסבוק ומנסים להבין במה בדיוק מדובר. "יש 5-6 שמתלהבים וכאלה ששואלים מה זה. בהתחלה היו כאלה ששלחו לי 'מי אתה, ולמה אתה מופיע אצלי? תגיד, אתה מפורסם?'"

וייל לא חשב שהעמוד שהעמוד שלו יגיע למספרים כאלה. "ציפיתי לאיזשהו באז אבל לא כזה. יש הרבה אנשים שיושבים במשרד או ליד מחשב כל היום ולא קורה בפייסבוק הרבה. אנשים מעלים תמונות של הילדים שלהם, ואז אתה מקבל משהו טיפה אחר, אז למה לא בעצם? זה כמו הקפה של 10 בבוקר".

אין דיסלייק

"הבעיה היא שהיום כל חאפר מגדיר את עצמו כמתקן מכונות זמן. החלפים לא מקוריים. אין אחריות. ואז דווקא בכניסה למאה שערים הזמן קופא מלכת, והמכונה לא סוחבת בעלייה" (ליאור)

"אמור מעתה: "מרחיב תודעה"... לרכישה בחנות האפליקציות הסמוכה למקום מגוריך." (בתיה)

"זה שדין דין מכנס עושה דין לעצמו ומכנס את כל נתניה לכיסו ,זו בעיה. אנחנו דורשים מבאט מן שלא ייקח את הזמן שלו, ייכנס למכונת הזמן שלו ויחזיר את כל המזרח התיכון לימי המנדט הבריטי. יוחזר המנדט!!! " (אלישבע)

(תגובות לעוז וייל)

"יש הרבה שרוכבים על הבדיחות ולוקחים אותן לכיוונים חדשים וזה סבבה. אני שמח שיש בלגן, שאנשים נהנים", אומר וייל. מגיבים שמנבלים את הפה כמעט אין. "90 אחוז מהטוקבקים הם שלייליים. אנשים מרירים שיושבים כל הזמן וכואב להם הגב, כי הם יושבים ליד מקלדת, והם צריכים להוציא את זה, אבל פייסבוק זה לא אותו דבר".

"בעיתון, אתה אומר לעצמך, 'אני צריך לסבול את הנודניק הזה שכותב כל שבוע'. כשאתה קורא את זה בפייסבוק, אם אתה לא רוצה, אל תבוא (...) בפייסבוק אין דיסלייק. מי שלא אוהב, לא שם."

פותח את המחשב ומשתעשע

שלום, כאן דוקטור כרמון. ברצוני להבהיר כמה דברים בקשר לפציינטית חגית, שרבים מכם מרחמים עליה.

חגית מאושפזת בכפייה, מפני שהיא שומעת קולות. אתמול, למשל, היא טענה שהיא שומעת את ציפי לבני מדברת. אני שואל אתכם - בנאדם כזה יכול להסתובב חופשי? (דוקטור כרמון )

"מצד אחד זה מגיע לכל קצווי העולם ומתפשט כאש בשדה קוצים והתגובות הן מהירות וזה כיף", אומר וייל, "מצד שני זה מה שיגרום בסופו של דבר שברגע שצורכים את התוכן בחינם לא יהיה אינטרס לעשות את זה בכסף. הייתי שמח לעשות קטע אחד ביום שאני משקיע בו שלוש-ארבע שעות ועם אמירה של יותר מכמה שורות, אבל כולנו יודעים כמה העיתונות הדרדרה. אבל זה הפלוס והמינוס של הדבר הזה".

איפה הדמויות המוכרות חגית, אפרת ניצן, רונית כרמלי, ואחרות? וייל צוחק: "הן אצלי בראש. זה עוד משהו נחמד, אנשים מבקשים בתגובות את הדמויות החביבות עליהן. בסדר, בוא תקבל. בחיים לא הייתי מסכים לזה בעיתון. זה חלק מהמהירות של פייסבוק. אתה לא יודע מה יש לך להגיד היום. אתה פותח את המחשב ומגלה".

עצה לסטטוסאים מתחילים? "אם אתה מייצר קהל קוראים", אומר וייל, "אתה יכול אחרי זה להעביר את זה לפורמט אחר. אתה יכול לכתוב סיפור, או יומן בהמשכים. ממש עוד לא פיתחו את הדבר הזה שקוראים לו פייסבוק. הוא עדיין נמצא בחיתוליו. בסופו של דבר כולם מעלים תמונות של הילדים שלהם וכותבים כמה כיף היה בטיול. יש עוד הרבה מה לעשות עם פייסבוק. צריך לנסות".

סליחה - זה שאני אשה זה לא אומר שאתה יכול לדרוך עלי, אני אשה חזקה, אני אשה של עצמי, אני אשה של שנות האלפיים, ואני אחת שיודעת להשיג מה שאני רוצה. ואתה לא תדרוך עלי. אתה לא תדרוך עלי. אתה לא - (דנה רובננקו, אשת עסקים, בויכוח עם הפיל בספארי ).