הרצח וההתאבדות: "הסיבה אולי לא תיוודע לעולם"

במשטרה אמרו הערב (יום א') כי ייתכן שהסיבה המדויקת לרצח אביבה (אבבה) מקש בלילה שעבר בידי בעלה לשעבר משה ג'מבר, לא תיוודע לעולם. "שני האנשים שיודעים מה בדיוק קרה שם לא נמצאים עוד בין החיים, ואיש לא היה עמם בחדר", הסביר מפקד משטרת זבולון, ניצב משנה בני אבליה. לאחר הרצח התאבד ג'מבר.

בשיחה עם ynet הוסיף אבליה: "ההשערה היא שהוויכוח היה על רקע העובדה שהגבר רצה לחזור לחיות עם האשה, והיא לא אהבה את הרעיון".

חדר השינה שבו אירע הרצח(צילום: ברוך ליבוביץ)

הרצח אירע הלילה בסביבות השעה 01:00 בדירה שבה התגוררה מקש (45) עם ילדיה בקריית-מוצקין. היא וג'מבר (48) התגרשו לפני שבע שנים, אך קרוביהם סיפרו כי בחודשים האחרונים הם התקרבו שוב. ג'מבר, תושב עפולה, נהג לבלות את סופי השבוע בקריית-מוצקין ולחזור לביתו במוצאי שבת.

לדברי נצ"מ אבליה, ביקורים כאלה אכן היו, אולם אין להסיק מהם בהכרח שהאשה הסכימה לחזרתו לחייה. אבליה אמר כי במשטרה בודקים גם את כל הקשור לרישוי הנשק של הבעל ושל חברת האבטחה מנצרת עילית שבה עבד. מקש תובא כנראה למנוחות מחר בבית העלמין תל רגב, אולם מועד הלוויה טרם נקבע.

הבן החזיק את הראש וביקש: "אמא, תקומי"

בזמן הרצח וההתאבדות שהו בדירה שלוש בנותיהם של בני הזוג לשעבר, בנות 10, 12 ו-14. כשהאב ירה באם בחדר השינה, הן מיהרו להזעיק את אחיהן דוד (21), שהשתחרר מצה"ל רק לפני כשבועיים. בני המשפחה סיפרו כי עדיין לא ברור מי יטפל בילדות הקטנות, ובשלב הראשון ככל הנראה יטפלו בהן בני המשפחה בסיוע הבן הגדול.

בכניסה לבית בקריית מוצקין(צילום: אבישג שאר ישוב)

מחלקת הרווחה בעיריית קריית מוצקין אחראית על הטיפול בבנות. מהעירייה נמסר כי האשה הייתה מטופלת על-ידי מחלקת הרווחה, אך רק על רקע הקשיים הכלכליים בהם הייתה שרויה, ולא על רקע של אלימות במשפחה. בעירייה הדגישו כי גם לפני גירושיה, לא היו תלונות על אלימות במשפחה.

בן דודה של אביבה, מסאלה גטה, סיפר היום: "היא הייתה אשה נעימה שטיפלה היטב בילדים ובאם. כולם מאוד העריכו

אותה". הוא סיפר כי "בשנה האחרונה עבדה ברפא"ל, ולפני כן טיפלה בקשישים ועבדה בעבודות נוספות. הכול כדי לפרנס את המשפחה".

השכן אברהם קסאון, שמיהר לבית המשפחה לאחר היריות, סיפר: "האשה שכבה על הרצפה והוא היה על המיטה, וכל המיטה הייתה מלאה בדם. הבן הגדול שלה החזיק לה את הראש ובכה - 'אמא, תקומי'. ראיתי שכבר אי אפשר לעזור לה, אבל ניסיתי להרגיע אותו. אמרתי לו 'אל תדאג, אנחנו נעזור לה'".