סרט רע: זוג דתי וחשוך ילדים
רק זוג שניסה להביא ילדים לעולם ולא הצליח יודע עד כמה זה קשה ומתסכל. ורק זוג דתי, שהחברה סביבו גם רואה בזה מצווה, יודע איך זה הופך להיות גרוע עוד יותר. בעניין הזה בדיוק עוסק סרט הגמר "ואם אין - מתה אנוכי"
כל יום אחרי הצהריים נפתח "מועדון גן השעשועים". אמהות וילדיהן, האוחזים בשקית עם תפוחי עץ חתוכים, מתייצבים בגינה מפוארת בנדנדות, מגלשות וארגזי חול. הילדים עולים ויורדים, אוכלים חול ונופלים, בשעה שהאמהות יושבות על הספסלים שמסביב ומעבירות חוויות מהגן ומה"חוכמות" של הילדים.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הרב רונצקי על תג מחיר: בדרך למלחמת אחים
- צוות בין-משרדי מיוחד יפעל נגד הדרת נשים
- עוד לא ראיתם את הקליפ החדש מעין פרת?
"מועדון גן השעשועים" פתוח לכולן - אין מדים, אין סמלים ואין כללים, האביזר היחיד שצריך זה ילד. אלא שיש לא-מעט נשים שהיו רוצות להצטרף למועדון - ולא יכולות. ואם מדובר בפארק של יישוב דתי כלשהו, שבקרב תושביו ישנה הסכמה שהולדת ילדים היא ערך, הנשים הללו לא פעם מרגישות יותר מאשר חריגות. הן מרגישות כנכשלות.
זה קיים גם כשאף אחד לא מדבר על זה, אבל בסרט "ואם אין מתה אנוכי" מדברים רק על זה. סרטן של חנה בלום וחנה כהן, מהמחלקה לקולנוע וטלוויזיה של המרכז לעיצוב וטכנולוגיה אריאל, מציג את לאה בת ה-28 שגרה בהתנחלות קטנה יחד עם בעלה מתניה. הזוג, שנשוי שש שנים, חשוך ילדים והסרט מלווה אותם בקשיים שעוברים עליהם - בטיפולים ובאכזבה, בהתמודדות עם החברה שופעת הילדים שסביבם ובהתמודדות הכי מורכבת - אחד עם השני.
משפחה מלחיצה
"כשחיפשנו נושא לסרט בוגרים התחלנו בנושאים אחרים לגמרי", מספרת בלום, הבמאית והתסריטאית. "חשבנו על כיוונים שונים, אבל אז בעלי אמר לי 'קחו נושא שנוגע לכן ללב' - ואז עלה הרעיון להציג זוגות דתיים שאין להם ילדים. יש לי חברה בכיתה שיושבת לידי ואין לה ילדים. אנחנו לא הרבה בנות דתיות בכיתה, ולכן בתחילת השנה מיד התחברנו. היא הגיעה ללימודים כבר נשואה ואני התחתנתי במהלכם, ותוך שנה נולד לי ילד. שלוש שנים למדנו ביחד ולא דיברנו על זה שאין לה ילדים אפילו לא מילה אחת. כשהחלטנו"התחלתי את השיחה בדחילו ורחימו. דיברתי איתה מאוד בעדינות ואמרתי לה שאנחנו חושבים לעשות על זה סרט, אבל שאני לא רוצה לפגוע בה. התגובה שלה הדהימה אותי. היא התלהבה מאוד ואמרה שרק חיכתה שמישהו יעז להעלות את הנושא. היא נפתחה אליי בשניות. נראה שזה ישב עליה הרבה זמן, שהיא כבר השתוקקה לדבר על זה עם מישהו. היא אמרה לי 'הלוואי והיה לי אומץ לעשות סרט כזה בעצמי'. הצענו לה להיות חלק מצוות הצילום אבל היא סירבה. עם זאת, היא כל הזמן ליוותה אותנו מאחורי הקלעים".
אחרי שההשראה לסרט נתנה את אישורה, החלו כהן ובלום בעבודת תחקיר ושוחחו עם מספר נשים. את הסיפור של כולן הן הפכו לתסריט אחד.
"חברה שלנו ישבה איתנו וסיפרה לנו על הטיפולים, על זה שכולם מציעים להם להיות ה'קווטרים' שלהם בבריתות, ולא מבינים למה זה עושה להם רע בנשמה. זה, אגב, סיפור שחזר על עצמו די הרבה כשדיברנו עם נשים שאין להן ילדים, לכולם מציעים להיות 'קווטרים' בברית מילה - ואז הם מרגישים איך כולם מסתכלים עליהם, וזה עושה להם רע והם מסרבים.
"לכולם כמעט יש גם קטע עם לחץ משפחתי מטורף. מה קורה? איך זה מתקדם? איזה טיפולים עשיתם? מה הרופא אמר? ואחר כך עוד מרעיפים עליהם סגולות שהם כבר לא מעוניינים בהם. אם תוסיפו על זה את הפגישות אצל הרופא ואת האכזבה הנוראית שמתלווה לבשורה ששוב לא הצליח, ושהתפילות לא נשאו פרי – הקושי הוא אדיר".
מתעלמים מהבעיה
בלום מסבירה שהבעיה בחברה הדתית היא מועצמת, שכן החברה אינה יודעת להתמודד עם המצב. "בגלל שאנחנו חברה שמעודדת ילודה, זוגות שאין להן ילדים בולטים יותר, אבל אף אחד לא מעז לדבר איתם על זה", היא אומרת, "שמענו מנשים סיפורים מזעזעים שאנשים, כנראה מתוך רצון לא לפגוע, מתעלמים מזה לחלוטין - כאילו אין פה בכלל בעיה".
ומה אומרים לכם אנשים שחיים בסרט הזה לאחר שהם צופים בו?
"הם בדרך כלל רוצים שגם המשפחות שלהם יראו את הסרט הזה, שהם יבינו מה עובר על זוג כזה. רוב הזוגות שאין להם ילדים וראו את הסרט אמרו שהם היו רוצים שידברו איתם על זה, שיעשו על זה סדנאות. אני חושבת שאין כללים לאיך צריך לנהוג, אבל כדאי לשאול ולאפשר להם לבחור אם לענות או לא.
"המסר שלנו הוא שהחברה צריכה להכיל אותם ולא לתת להם להרגיש שהם מחוץ למעגל החברתי. בכל מה שקשור לחברה שלי, אני יודעת שכבר אסור לי להתעלם ממה שהיא עוברת, וגם אם קשה לי לפעמים אני שואלת אותה מה קורה. אני רוצה שאנשים יצאו מהסרט הזה עם מה שאני יצאתי – קצת יותר רגישות, זה הכל".
לפנייה לכתב/ת 
