כשהוריי התגרשו הפסקתי להאמין באהבה

עוד על השפעת הגירושים על הילדים בערוץ יחסים:

גם בגיל 30 נישאר ילדים להורים גרושים  

גירושים: בשביל הילדים, הכי טוב ללא מלחמות

להקל על הילדים: 10 דרכים להתגרש נכון

מדברים על גירושים גם בפייסבוק שלנו

אי שם בילדות הלא כל כך רחוקה שלי, אני זוכר את עצמי צופה בקביעות בהורים שלי רבים, ותוהה האם כל ההורים מתנהגים כמותם: נראים מאושרים ואוהבים כלפי חוץ, אך מתפוררים וסובלים מבפנים. תעלומה זו לא נפתרה עבורי במשך שנים, ועד אז זכיתי לקבל מראות סבל קצובים באופן קבוע בביתי.

כשהפנים והחוץ התמזגו

בבר המצווה שלי הופיעו הוריי בפעם האחרונה בתור זוג כלפיי חוץ, ומאז העניקו לפנים שלהם זכות לממש את דמותם החיצונית. הם התגרשו ואני לקחתי זאת באופן קשה, שהשאיר את חותמו עלי, ועל תפיסת הזוגיות שלי. 

לפני שנתיים, זמן קצר לאחר סיום השירות הצבאי שלי, צפיתי במרבית חבריי הקרובים עוברים לעצמאותם בעיר הגדולה, תל אביב. נראה כי כל גאה באשר הוא, מבין כבר בגיל צעיר כי העדפותיו המיניות משפיעות גם על אזור מגוריו. מרביתם נימקו את הבחירה כטריוויאלית לשם מימוש חייהם המיניים, הזוגיים והחברתיים.

כל החברים שהיו לי והעתיקו את חייהם לעיר הגדולה בתקווה למימוש עצמי, לא היססו לחלום גם על מערכת יחסים, כזאת שתסחף ותעיף אותם במרומי האהבה המבוקשת. בניגוד אליהם, אני העדפתי להתמקד אז בעצמי.

שנים שלמות התחמקתי מבניית יחסים זוגיים ומשמעותיים, והתמקדתי בהנאות המיניות שהחיים ההומוסקסואלים מאפשרים לי. הרגשתי כי הגיעה העת לנקות את ראשי, ולפקס את ההתבודדות שלי גם באופן מגוריי.

זוגיות עם עצמי

כך, עם תחילת חיי האזרחיים, החלטתי ליישם את הבדידות באופן תכליתי, ועברתי הרחק לצפון. מצאתי דירת קרקע פלוס גינה בקיבוץ פסטורלי ומבודד, והרהרתי על עצם קיומי. חודשים ספורים חייתי כך, ללא חיי חברה, ללא בני זוג ואף ללא סקס מזדמן. התקופה ההיא עזרה לי בקבלת פרספקטיבה לגביי דברים שאני רוצה בחיים שלי, לעומת דברים אשר אינני מעוניין בהם.

כנער שיצא מבית הרוס והיה עד לנישואים כושלים ממבט ראשון, צפוי היה שלא אהפוך לתומך נמרץ במוסד הזוגיות, ואף במערכות יחסים. ראיתי בכך סימן לחולשה, עדות לכך שאנו, כבני אדם, לא בשלים לעצמאות אמיתית, וכי אנחנו מעדיפים לברוח מעצמנו בתירוץ לרגש כימי, שנקרא אהבה. אותו הרגש שהתיימרתי להבין ולנתח אז.

הבחנתי כיצד מחדירים לנו את הרצון הזה למערכות יחסים בכל אמצעי התקשורת והמחייה היום יומיים שלנו. בסרטים, סדרות, עיתונים, הלוואות מהבנקים ובקשות למשכנתאות, לימודים, צבא וכל מקום אחר אשר אנו דורכים בו, נראה כי מחייבים אותנו, היכן שלא נסתכל, למצוא לעצמנו פרטנר לחיים, בתקווה שהזוגיות תוביל אותנו ליצירת תא משפחתי. וכמובן שהכוונה היא שנחיה יחד באושר ובעושר, עד לחלוקת הממון המשותף, ולחתימה על החוזה הסופי אצל העורך דין היקרן לענייני גירושים.

לא הייתי מעוניין בזוגיות, גם לא במשפחה או ילדים. רק רציתי להישאר לבד ולהמשיך לפתח מחשבות אנטי בני זוג. כאשר הגעתי להבנות מלאות בדבר אותם הרצונות וחוסר הרצונות, סיימתי את מטלת ההתבודדות שלי, והייתי מוכן לחזור אל הציוויליזציה החברתית של תל אביב, הפעם בטוח ומוגן מפני שותפות ואהבה.

ואז הוא הגיע

ארזתי את חפציי ומצאתי דירה ושותף במרכז העיר. על משחקי הדייטינג לא הסכמתי לוותר במהרה. ידעתי מראש שאני נכנס למקום שלא תוכל לצמוח ממנו אהבה או קשר משמעותי, ועדיין הייתי מעוניין בכך, ולו רק לעצם הבידור והסקס שבדבר. שש שנים בסך הכל העברתי ללא זוגיות משמעותית, עד שחודש בלבד לאחר המעבר לעיר הגדולה, הכרתי אותו.

יחד איתו גיליתי כי מערכות יחסים לא חייבות להיראות בצורה מסוימת אחת. כולנו שונים ועל כן כל מערכת יחסים בה נקח חלק - תהיה שונה. עם כל בן זוג יש לנו מערך חוקים שונה, משמעות אחרת ורצון נבדל.

אין כל רע בלאהוב מישהו, הבנתי לפתע, ואף האמנתי שזה אני שחושב כך. מסתבר שלא כל זוג והזוגיות שלו מחויבים להיראות כמו זאת שהוריי ניהלו, וההבנה כי לעיתים הפנים שווה למראה שלנו כלפי חוץ, תרמה לי בניהול מערכת היחסים הראשונה והמשמעותית של חיי.

הכותב מוציא לאור, עורך וכתב ראשי בפנזין האורבני התל אביבי "הכבשה השחורה".