אמא של תאיר רוצה לעזוב את קצרין: "אני בכלא"
חמש שנים לאחר רצח בתה, גובר אצל אילנה ראדה הרצון לעזוב את הבית שבו גדלה תאיר. "גורמים לי להרגיש כאילו הטלתי רפש בקצרין", סיפרה, "התושבים מתנהגים כאילו הם נפגעו מהרצח"
חמש שנים לאחר מותה של תאיר ראדה, משפחתה עדיין לא מפסיקה לשאול שאלות - ולשכניהם בקצרין כבר נמאס. "'קלקלת לנו את העיר', זה מה שאומרים לי פה תושבים", מגלה האם אילנה. השבוע ציינה המשפחה את יום השנה לרצח, בידיעה כי זו עלולה להיות הפעם האחרונה בה ייזכרו בתאיר בבית שבו גדלה.
הרצח שזעזע את קצרין - הכותרות ב-ynet:
- רומן זדורוב הורשע ברצח הילדה תאיר ראדה
רומן זדורוב, שהורשע אשתקד ברצח, כבר מרצה מאסר עולם, אך אילנה ממשיכה לטעון כי אינה משוכנעת שהוא זה ששיסף את גרון בתה בשירותי בית ספרה בדצמבר 2006. לדבריה, שזכו לחיזוק מצד עדי הגנה שהביא זדורוב, בחקירת המשטרה עלו כיוונים שמעולם לא נבדקו, אף שהם מערבים חשודים נוספים. לפני כשנתיים אף הגישו בני המשפחה תביעת נזיקין נגד מועצת קצרין ובית הספר נופי גולן.
אילנה ראדה בפינת ההנצחה לבתה. "כולם התאדו"(צילום: אביהו שפירא)
"גורמים לי כאן להרגיש כאילו הטלתי רפש בקצרין", מתארת אילנה את האווירה ביישוב. "אני כמעט כל היום בבית, לא יוצאת החוצה, כמעט ואין לי כאן חברות". ובכל זאת, ההחלטה לנטוש בית לאחר 31 שנים אינה כה פשוטה. "הייתי שמחה לעזוב את קצרין מיד כשקרה הרצח, אתמול הייתי מוכנה לעזוב, אבל שינויים זה דבר קשה.
"כשאני מסתובבת בעיר אחרת ומזהים שאני אמא של תאיר ראדה, אני מרגישה אמפתיה והערכה מסוימת", היא ממשיכה. "כאן בקצרין אני מרגישה מהתושבים כאילו שהם אלו שנפגעו מהרצח, בגלל התדמית שנוצרה ליישוב. אני כל הזמן חושבת לעזוב את המקום, לא משנה לאן, רק לא פה".
"לא נוח לי לראות אנשים מהיישוב שאני כועסת עליהם, לא סומכת עליהם ואיבדתי בהם אמון. כל ההורים מהשכבה של תאיר פשוט התאדו, אף אחד לא בא לתת תמיכה מוראלית. יום אחד שאלתי את אחת האימהות שעובדת בבית הספר, 'תגידי, איפה את?', והיא ענתה לי: 'אילנה, אם אני אהיה בצד שלך יפטרו אותי'".
"תגידי, זדורוב עוד בכלא?"
לאזכרה באו חברים של תאיר, חלק ממורי בית הספר ותלמידים שלמדו איתה והספיקו כבר להתגייס לצבא. אחדות מחברותיה לכיתה של תאיר, ששמן עלה גם בחקירת מותה, נעדרו. אילנה נמנעה מלנקוב בשמן, אך סיפרה כי הן בילו בחברתה לפני הרצח, וטביעות אצבעות וראיות נוספות שקשורות אליהן נמצאו גם כן בזירה.
כוחות החירום מגיעים לזירת הרצח. היו כיוונים שלא נחקרו?(צילום: אביהו שפירא)
"אני מדברת על חברה שהייתה מגיעה כל יום לבקר את תאיר אחרי הלימודים ולפני החוג לריקוד", אומרת אילנה. "אחרי הרצח החברה הזאת נעלמה מקצרין לשבוע שלם. למה לא חקרו אותה? למה לא חקרו של מי קווצת השיער שמצאו ביד של תאיר? ושל מי עקבות הנעליים הנוספות שנמצאו בתא השירותים? אני מוכנה לצאת הכי מטומטמת", קוראת אילנה, "רק שמישהו יענה לי על השאלות האלה ויסתום לי את הפה".
בינתיים איש לא נענה להזמנתה של האם, והמחשבות על עזיבת קצרין עולות בה לעתים תכופות יותר. בנה הצעיר אלעד (27) עבר מוקדם יותר השנה לתל אביב, אך אחיו הבכור עוד מתגורר ביישוב. "כל הזמן הזה העדפנו לא לערב את הילדים בשחיתות וברוע שסבבו מסביב לתיק", ציינה. "אך אולי העזיבה של הבן תהיה התחלה של משהו שיגרום גם לנו לעזוב. כרגע הבית שלי הוא הכלא שלי, אני לא יוצאת ולא מתערבבת.
"לפני הרצח היינו בית פרטי ושקט, ואחריו כל העולם ואשתו נכנסו לנו לפרטיות. היינו לא מזמן באירוע חברתי ואחד האנשים שם אמר לי, 'תגידי, זדורוב עוד בכלא, מה הסיפור איתו?'. כשאני מחוץ לבית אני לא רוצה לשמוע עוד על הרצח".
לפנייה לכתב/ת 
תאיר ראדה. חברות לא הגיעו לאזכרה
צילום: רפרודוקציה
אילנה ראדה. "מוכנה לעזוב אתמול"
צילום: חגי אהרון
רומן זדורוב. מרצה מאסר עולם
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
