מתנחלי יש"ע שותפים לפשע

המתקפה החבלנית המשולבת שביצעו אתמול בלילה מאות פורעים יהודים, בכביש 55 ובבסיס מפקדת החטיבה המרחבית אפרים, זכתה למטר גינויים צפוי ומתבקש. נתח נכבד מהגינויים מגיע בקול רועם ובדפיקה על השולחן מכיוון ימין, ליתר דיוק, מהאגף המתון והמתחסד שבו. מוזר שאיש לא חשב לרתום את נתח הגינויים הזה לעזרת תקציב המדינה, שכן מהו אם לא מס שפתיים.

בין ההתקפות המזועזעות על המתקפה החבלנית שבים וצצים הגינויים החקלאיים הקשים ביותר, "עשבים שוטים" ו"גידולי פרא". אלא שגם מי שלא אחז מעדר מימיו לא יכול שלא לתהות הפעם: האמנם? מותר, וכנראה גם צריך, לפקפק בניקיון כפיו של ציבור המתיישבים היהודים בשטחים ככלל - כי הגיעו מתנחלים עד נפש. אדרבה, אם אנשים ישרים ושומרי חוק הם, יתכבדו ויוכיחו לכולנו. אין שום צורך לזמן כל אחד מהם לחקירה, או לחייב אותו להעיד בשבועה. מבחן הנאמנות הלאומי הזה, כפי שיוצע מיד, פשוט מאין כמוהו.

עוד בערוץ הדעות :

אנסטסיה מיכאלי רוצה "ערבים טובים" / אייל פרדיס

צריך לשנות את השיטה / שאול מופז

סימני הצבע על הכביש. עדות למה שהתחולל שם (צילום: יואב זיתון)

בקושי צליל רפה ומהוסס של הסתייגות עלה עד כה ממנהיגי המתנחלים, מרבניהם, מאוכלוסייתם הרחבה. קולם המחריש אוזניים בימים אחרים ובסוגיות אחרות, משום מה לא נשמע. וגם אילו הושמע, הקול אינו הכול. למעשה, קול כזה הוא טיפה יותר מלא כלום. עד שלא יקומו ויעשו מעשה, עד שלא רק יוקיעו, אלא יקיאו מתוכם את הפושעים, יישארו שותפים מלאים לפשעים. גידולי הפרא הרי צומחים ואף מטופחים בשדות ההתנחלות הנצחיים. אין מדובר בחוצנים, במסתננים, גם לא באורחים. זהו בשר פיגולים מבשרה של ההתיישבות היהודית, וכל עוד היא אינה כורתת אותו מתוכה ומסגירה רשמית לידי רשויות החוק של מדינת ישראל, היא אשמה. ועוד איך אשמה, גם אם לאף אחד אין יכולת או אומץ לשפוט אותה על כך.

תחת השמש המתנחלת בשטחים אין באמת חדש. הפגיעה במח"ט ובסמח"ט היא רק הקש שחייב לשבור סוף סוף את גב הגמל הישראלי, שאם מתבוננים בו מקרוב, מגלים שהוא בכלל יען. שנים טמנו את ראשנו בחול של גבולות הקו הירוק. שנים התכחשנו והדחקנו והבלגנו. שנים מכרו לנו מנהיגינו את ציבור המתנחלים כ"מלח הארץ" והתעלמו לחלוטין מהציאניד הרב שפשט במלח הזה.

נאה דרש השר דן מרידור כששרטט את מפת ההתנכלויות של הפורעים היהודים - תחילה נגד פלסטינים, אחר כך נגד שמאלנים ואז נגד צה"ל - ואת שוויון הנפש שבו התקבל כל שלב במלחמתם. חבל רק שמרידור הנאור רק דורש ורק עתה - ולא עשה די לביעור הנגע כבר מזמן. אבל מרידור, כמובן, לא לבד. השתיקה הממלכתית נוכח פורענות המתנחלים סיפקה לה לגיטימציה, גיבוי, עידוד ודרבון. כל מי ששתק, או לא מספיק צעק - נמצא אשם. הסעיף: סלחנות פושעת.

עכשיו מאוחר, אך אולי לא מאוחר מדי. את יער גידולי הפרא יש לכרות, ורק אלוהים יודע איפה להתחיל. חקירה, מעצרים, העמדה לדין ומיצוי ענישה קשה עם פורעי הלילה יכולים להיות צעד ראשון לא רע. מלח הארץ מוזמן לתרום את חלקו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il