חולת אפילפסיה: אהובי נפרד ממני בגלל המחלה

אחרי שביליתי מספיק זמן בעולם הדייטים הגעתי למסקנה ש"האחד" לא קיים. ככל שעבר הזמן התחלתי להאמין שסיפורי אהבה קורים רק באגדות, או לכל הפחות בסרטי אהבה הוליוודיים. בהתחלה זה אכזב אותי, אך לאט לאט התחלתי לראות בזה סוג של בגרות אמיצה והבנה שזו המציאות. ואז הגיע תום שהרס הכל.

עוד על זוגיות בצל המחלה בערוץ יחסים:

מחלה קשה גרמה לי להבין מה זאת אהבה

האם לספר לו שאני חולת אפילפסיה?

היא יפהפיה סקסית והיא חולה במחלה קשה

אם את אשה, ממש אסור לך להיות חולה

אהבה מקליק ראשון

בדייט הראשון ישבנו שעות ודיברנו. בדייט השני לא יכולנו להפסיק להסתכל אחד בעיניים של השני. דיברנו בטלפון ארבע פעמים ביום, והסתמסנו בלי סוף. לא יכולתי לחשוב על משהו אחר חוץ ממנו. במילים אחרות, התאהבתי. וגם הוא.

תום, אני חולת אפילפסיה

זו הייתה תקופה קוסמית בה לא יכולנו לזוז אחד מהשניה. הוא כיבד אותי כמו שאף גבר לא כיבד. אני לא אשכח שהוא הסתכל לי בעיניים ואמר כלא מאמין "מאיפה הגעת לי, מאיפה? איך אני גורם לך להתאהב בי בחזרה?". לאט לאט נפתחנו ונחשפנו, וסיפרנו אחד לשני את הסודות הכי עמוקים שלנו. ואז החלטתי להיפתח עוד קצת וסיפרתי לו את אחד הדברים הכי אישיים שלי. בהתחלה התלבטתי מעט אבל אמרתי לעצמי: "יאללה, ספרי לו. זה לא ביג דיל".

"תום", אמרתי. "אני יכולה לספר לך כל דבר, ואתה עדיין תאהב אותי?". "כמובן", הוא ענה, בחיוך רך. ואז אמרתי לו את אחד המשפטים שעליהם אני מצטערת עד היום: "תום, אני חולת אפילפסיה". למי מכם שלא יודע, אפילפסיה קרויה גם מחלת הנפילה וחולים בה כיום 50 מיליון בני אדם בעולם. בשני ההתקפים הראשונים שקיבלתי עשו לי בדיקות ולא מצאו כלום, אבל אחרי ההתקף השני הרופאה אמרה שאין מנוס, היא חייבת לתת לי תרופות ולהדביק אותי בכינוי הנוראי "חולת אפילפסיה". מעבר לשני ההתקפים האלה האפילפסיה לא משפיעה עלי במאום. כדור בבוקר, כדור בערב, ונגמר.

"חולת אפילפסיה מאוזנת זה נקרא", ניסיתי להסביר לו כשראיתי את המבט המזועזע שעטה על פניו. סיפרתי לו איך קיבלתי את ההתקף הראשון בגלל לחץ עצום בצבא, ושמאז שאני לוקחת את הכדורים הכל תחת שליטה. "זה גנטי?", הוא שאל. "לא חושבת", עניתי. "לא מצאו לי כלום בבדיקות, וגם רוב ההתקפים שאני מקבלת קשורים ללחץ נפשי בכלל. מעבר לזה, אף אחד במשפחה שלי לא חולה בזה".

ואז הוא הסתכל עלי בעיניים מבוהלות. לא ידע מה להגיד. זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי אותו שותק. הפעם הראשונה ששתקנו בו זמנית. "הכל בסדר?" שאלתי. "אני צריך לישון על זה לילה, אבל עזבי. בואי נעביר נושא", הוא ענה.

למרות אי הנוחות שהתעוררה בשיחה, את הלילה בילינו ביחד. "אני רוצה לחבק אותך כל הלילה", הוא אמר לי. וכך היה. קמנו בבוקר, נפרדנו לשלום ונדמה היה שהוא יצא מהסרט שלו. בערב הוא התקשר ואמר: "תשמעי, חשבתי על זה וזה לא זה. אני מבולבל... אני לא יודע מה אני חושב". שתקתי ואז השבתי לו: "זה בגלל מה שסיפרתי לך?", הוא שתק ולבסוף ענה: "אני לא יודע. אני באמת לא יודע".

הוא לא ידע, אבל אני הבנתי. אשת חלומותיו התנפצה לו. האישה אותה כינה "המציאה שלי", התבררה כלא מציאה בכלל. היא חולה במחלה, שמי יודע בכלל מה יקרה לה והוא פחד. האישה המושלמת התבררה כאישה לא מושלמת בכלל. "לכל אחד יש חסרון", אמרתי לו לא פעם, והוא הסתכל עלי בעיניים מוזרות, כאילו לא ידע על מה אני מדברת.

אלוהים, למה?

בהתחלה סירבתי לקבל את גזר הדין השטחי. ניסיתי לדבר איתו. הרי לא יכול להיות שמשהו חיצוני ימנע ממני ומגבר חלומותי להיות ביחד. הלכתי לקורא בקלפים, התייעצתי עם חברים, כתבתי לו סמסים, אפילו חשבתי ללכת אליו הביתה ולדפוק בדלת. כל לילה לפני השינה ניסיתי לגבש בתוכי דרך פעולה על איך אני משיגה אותו בחזרה. קמתי כל יום עם עיגולים שחורים בעיניים מהבכי של הלילה, ושאלתי את אלוהים "למה?", אך הוא לא ענה.

אז גברים, יש מחלות יותר קשות. מחלות שאיתן צריך לחיות כל יום. מחלות שמונעות ממך לתפקד, מחלות שמונעות ממך לעשות דברים מסוימים. לא היה משהו שהמחלה הזו מנעה ממני, חוץ מאת אהבתו של הבחור הזה, מסתבר. 

אחרי כמה ימים טובים של בכי, החלטתי שהגבר הבא יקבל אותי כמו שאני. הגבר שיאהב אותי באמת לא יגרום לי לבכות. הגבר שיאהב אותי באמת יבין שאישה לא צריכה להיות "אשת חלומות" על הנייר, אלא אשת החלומות בשבילו.

• גם לכם יש סיפורים מרגשים? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים ואולי נעלה אותם לאתר
  

טוקבקים אישיים לבלה דרמה אפשר לשלוח לכתובת המייל שלה