בובה של סרט
הבובה פול החל את דרכו בסרטוני ליפסינק ביוטיוב, וביום שישי הקרוב הוא מגיע לסינמטק תל אביב. איך בובה עם עור צהבהב שעשוי ממסקינג טייפ הצליחה לעבור מהמסך המאוד קטן למסך הגדול
כוכבים ויראליים זורחים, דועכים ונופלים באינטרנט בקצב שהיה עושה סחרחורת אפילו לקריירה של בריטני ספירס. מזלו של פול שפר עליו: מעובד ניקיון בשם פול ניומן, שעשה סרטוני ליפ-סינק ביוטיוב, הוא הפך לכוכב קליפים רשמיים של להקות, נפטר משם המשפחה כראוי לכוכב וקיבל תפקיד ראשי בסרט קצר שנקרא על שמו, "פול", שהופיע בפסטיבל חיפה ויוקרן ביום שישי הקרוב (16.12) בסינמטק תל אביב. אז למה הוא כל כך עגום וחולני, עם עור צהבהב שעשוי ממסקינג טייפ?
"בוא נגיד שרוב הבובות שאתה מכיר עשויות מלבד צבעוני, לא הדבר שהכי מזכיר גוון עור", אומר היוצר של פול, אדם ביזנסקי, בראיון בסטודיו המיניאטורי שלו בכרם התימנים, שמזכיר את המשרד בקומה ה-7.5 שבו עבד הבובנאי קרייג שוורץ בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'". "אני אוהב שרואים את המכניקה, זה עניין של טעם והעדפה אסתטית יותר מהצהרה או מחשבה קונספטואלית מאחורי זה. אלו גם חומרים שאני מתעסק איתם המון שנים, המקור של זה הוא באבא שלי, מאיר ביזנסקי האדריכל, שהייתי מבלה אצלו במשרד עם ציוד משרדי ועושה מה שאפשר עם ציוד משרדי. זה התחדד מאז".
רוב הפרסומות והקליפים של ביזנסקי, במאי בן 28 מתל אביב, התבססו על אנימציית סטופ-מושן, וזה נדבק אליו כמו מסקינג טייפ: "נורא קשה, כשאתה מוגדר במאי אנימציה, לשכנע אנשים עם כסף שיתנו לך לעשות דברים אחרים. אז ניסיתי לעשות את זה במקפצות קטנות. המעבר טבעי מאנימציה לבובות חיות. ואז עשיתי 2-3 פרסומות עם בובות". כך נולד פול: "כשהתחשק לי לעשות בובה, לא במטרה למשהו אלא כי בא לי, אז עשיתי. והיא שכבה בבית הרבה זמן ולא לגמרי ידעתי מה לעשות איתה. היא ישבה, היא היתה שם, הייתי שם אותה על היד, עומד מול המראה וחושב מה לעשות, ומהר מאוד התחוור לי שמה שהיא טובה בו באמת זה ליפסינק. בניתי סביב הקונספט הזה איזושהי דמות, פול, שעושה ליפסינק לכל מיני שירים באינטרנט".
פול יצר כמה קליפי ליפסינק לשירים מוכרים, ושלח אותם למכרים בתעשיית הקליפים. שתי להקות הזמינו ממנו קליפים עם פול, Foals ו-Guster, שכבר ביים לה קליפ קודם. "הדמות שלי מקבלת קצת קהל חדש, ומה שהם מקבלים זו דרך לעשות קליפ שהוא לא אופרציה, אלא שהמטרה המוצהרת שלו היא להדליף שיר מטעם חברת התקליטים או ליצור באז סביב שיר שהם לא התכוונו להוציא כסינגל".
ביזנסקי קיווה להצפה של הצעות מלהקות גדולות, אבל במקום זה נפל עליו סרט. ההצעה הגיעה משרוליק איינהורן וגיא אסיף, בעלי משרד הפרסום אלנבי, שכבר עבדו עם ביזנסקי כבמאי. הם הציעו לו שבירה ניוקאסל תממן סרט קצר בכיכובו של פול, בתמורה לקרדיט ולתיעוד תהליך ההפקה ב"עטלף", בלוג התרבות שניוקאסל מפעילה. שאר הכסף הגיע מקרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה.
המעבר למסך הגדול דרש מפול להשתדרג. פול המקורי היה בובת יד עם אוזניים שזזות עם תנועת הפה, ועיניים שנעקרו מבובה שעוצמת עיניים בשכיבה, שחוברו לחוט דיג ומגנט כדי לאפשר סגירת עיניים במשיכת חוט. פול החדש הוא כבר בובת אנימטרוניקס משוכללת, שביזנסקי בנה ממנועים וחלקי לגו אחרי שלמד את העקרונות מסרטוני יוטיוב ושאלות ששלח ליוצרים. העיניים של פול, שביזנסקי יצר בעצמו, מחוברות למנועי סרבו ומופעלות באמצעות שלט רחוק של מסוק צעצוע. המשמעות ההפקתית היא שפול החדש דורש שני מפעילים, אחד עם יד בתוך הבובה והשני על השלט. בניגוד לקליפים, שנוצרו ביום עבודה של ביזנסקי וצלם, הסרט העסיק 15 איש בכל יום מ-12 ימי ההפקה.
מה יהיה עם פול עכשיו? הוא הולך למפעל הדבק? ביזנסקי: "אני לא יודע. אני חייב להודות שהסרט קצת הפך דברים עבורי מבחינת פול. כי זה פתאום סרט רציני, הוא לא פורץ בשירה פתאום, אין בו אף אלמנט היתולי או הומוריסטי. אני אשמח לעשות איתו עוד קליפים, אבל גיליתי מהכנת הסרט שאני מאוד אוהב את האלמנט הנראטיבי, ואני רוצה להעמיק לתוכו ולא ללכת על קליפים שבהם הוא רק עומד ושר. סף הגירוי עלה. יכול להיות שתהיה סדרה, אולי יהיו עוד דמויות. למרות שהסרט הוא סרט סגור, יש לו התחלה, אמצע וסוף, ובסוף פול הולך, אין יותר פול. הסרט נפרד מפול, למרות שאני לא חושב שאני רוצה להיפרד ממנו, אני רק צריך הפסקה".
