נשות המנהיגים, התאחדו נגד ההדרה

השיגעון, סיפר לנו עמוס עוז, אורב לכולנו, הטירוף מתכוון אלינו, והמחיצה כל כך דקה. לא יכולתי שלא לחזור לתובנה מעמיקה זו בימים אלה, בהם שיגעון העיסוק בסכנה האורבת לגברים מנשים משוחררות חצה מזמן את כל מחיצות התבונה וההיגיון. יום אחר יום אנו למדים עד כמה מסוכנות הן הנשים לגברים, ועד כמה הגברים חסרי מעצורים הם בראותם נשים משוחררות באוטובוס, בקולנוע, בערבי זמרה, בצבא, ובעצם בכל הזירות החברתיות.

לאמיתו של דבר, כמי ששייך לקבוצת ה"גברים", נעלבתי עמוקות; הייתכן כי אני שייך לאלה שאינם יכולים לשלוט בייצרם עד כי הם נדרשים להתעלם, למחוק מזיכרונם, וללכת כעיוורים בראותם נשים? היכול להיות שהגברים בני המאה העשרים ואחת החיים בישראל כבר אינם אנשים מוסריים עוד, והם עלולים לתקוף נשים כל אימת שאלה תשבנה לידם באוטובוס או תסתובבנה רחמנה ליצלן במקום עבודתם? נכון, יש גברים שנוכחותן של נשים עשויה לעורר את היצר הרע בקרבם ולהובילם לנקוט במעשים אסורים, אך האם בחברות המפלות ומפרידות בין גברים לנשים אין מקרים של אונס, של ניצול מיני משווע? האם הכסות השחורה שנשים עטות עליהן היא הגנה מפני תאווה ורוע? ספק רב.

עוד בערוץ הדעות :

מכת מוות לכיכר דיזנגוף / עומר כהן

עזרו למסתננים, רק לא אצלי בשכונה / זיו תדהר

מהר מאוד הבנתי כי כאבי הוא כאין וכאפס בהשוואה לכאבן של הנשים עצמן, המוצגות כעת כאיום על האנושות כולה, כמי שיש להדירן מהמרחב הציבורי ולשלוח לחיק בעליהן, כפי ששולחים אנו כל סחורה הנשלחת אל בעליה. פנאטים חרדים וסתם כאלה שקופצים על ההזדמנות מדירים נשים בעקביות ובשיטתיות מהזירה הציבורית ומערערים על הלגיטימציה של נשים לתפוס תפקידים בכירים בשירות הציבורי, בתעשייה, בשירותים החברתיים ועוד.

הם אינם פועלים בבת אחת משום שהם יודעים כי הציבור לא יכול לעכל שינויים מהירים מדי, אך כל בר דעת יכול להבחין כיצד האיסור על שירת נשים כבר אינו מעורר בקרב אנשים רבים גועל ודחייה כפי שאמור היה, ישיבתן של נשים באחורי האוטובוס כאילו היו בהמות המוסעות במשאית בקר אינה מדירה שינה ממרבית לוחמי ה"צדק" שצעקו בכיכרות הערים "תנו לנו דירה בזול בארץ הזאת", והפרדתם של נשים וגברים ברחוב הירושלמי היא בחזקת הבעיה של הקיצונים.

תגובה רפה וצינית

אז זהו, שלא. טבעה של קיצוניות הוא שהיא תכבוש בהדרגה שטח אחר שטח עד שתהפוך לנורמלית בעיני הבריות, שיאמינו, כמסופר בסיפור הקלאסי, כי המלך לבוש במיטב מחצלותיו למרות שהוא בעצם עירום, עד שצעק הילד והעיר את כולם מתרדמתם. הצעדים הבאים כנגד נשים עלולים חלילה למנוע מנשים להתמנות לתפקיד שיפוטי (שהרי גבר עלול לחוש תחושות מוזרות בבואו למשפט אצל אשה), להדיר נשים מטקסים ומאסיפות. כבר ראינו החלטה תמוהה בעניין זה של אגודה המתיימרת לשמור על הצדק בשלטון הציבורי. בקרוב ודאי ינסו לפגוע בזכויות נשים בדיני משפחה בשם ההלכה הקדושה, ולדרוש מנשים כיסוי ראש כל אימת שהן תצאנה ממפתן ביתן. אנו יודעים כי המדינות בהן מודרות נשים מהמרחב הציבורי ומורחקות מכל תפקיד בו יכלו לתרום מכישוריהן הרבים ממוקמות בתחתית המדדים הבינלאומיים של צמיחה כלכלית, איכות חיים, ורמת החיים.

לנוכח הסכנה הרבה הנובעת מההתקפות הבלתי פוסקות על זכותן של נשים לחיות כאחד האדם, כל בר דעת מתפוצץ בראותו את התגובה הרפה, האדישה, והצינית של פוליטיקאים רבים שאינם שייכים למחנה החרדי, הדוגל בהפרדת נשים והדרתן מהמרחב הציבורי, כמובן מתוך שיקולים פוליטיים קצרי טווח. מכיוון שרוב הפוליטיקאים הם גברים, ורובם נשואים לנשים, אין מנוס מהתארגנות של נשות הפוליטיקאים על מנת להבהיר לבעליהן או בן זוגן לחיים כי נושא הדרתן של נשים ואפלייתן הבוטה אינו עוד נושא פוליטי בו יכולים הם לשחק את המשחק הפוליטי, אלא נושא המצוי בדמן. אחרי הכול, שתיקת הפוליטיקאים מול ההתקפות הבלתי פוסקות על נשים בחברה היא למעשה הסכמה בשתיקה כי נשותיהם שלהם שייכות לקבוצה שיש להדיר מהמרחב הציבורי. האם מסכימות נשות הפוליטיקאים עם תפישה זו? אני בספק.

נשות ניגריה נקטו בצעד חריג במאבקן לסיום מלחמת האזרחים שהשתוללה במדינה: מניעת קיום יחסי מין עם בעליהן במדינה שבה אונס נשים הוא דבר מקובל לעיתים. נשים אחרות בעולם התאגדו והצליחו לשנות דברים רבים. האם נשות הפוליטיקאים הישראלים אדישות למתרחש לנגד עינינו כמו רבים מבעליהן? הגיע זמנכם להציל את המדינה מימי החושך האפלים המבצבצים מעבר לאופק ולנשים עצמן אמור להיות תפקיד מוביל בכך.

פרופ' יזהר אופלטקה, ראש התוכנית המרוכזת למינהל ומנהיגות בחינוך, אוניברסיטת תל-אביב. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il