המספרים הגדולים שאפילו מומחים אינם מבינים
היכולת שלנו לנתח השקעות כלכליות עם מספרים גדולים היא מוגבלת, אפילו בקרב המומחים שבינינו. למה כשאנחנו בונים בית נהיה מוכנים להוסיף בקלות עוד אלפייה לצורך שדרוג המטבח, אבל כשהשרים נדרשים להתעסק בהוצאות ענק - הם מתבלבלים? על ההקשרים הפסיכולוגיים של הספרות הגדולות
ישנה בדיחה המספרת על אסיפת חברי קיבוץ שהייתה צריכה להחליט לגבי שני פרויקטים שבהם הקיבוץ ישקיע. הראשון היה הרחבת המפעל של הקיבוץ בהשקעה כספית של 5 מיליון שקל והשני בניית סככת אופניים בעלות של 10,000 שקל. מזכיר הקיבוץ התייצב בפני החברים והסביר להם על שני הפרויקטים. נערך דיון והרחבת המפעל אושרה תוך עשר דקות. על בניית סככת האופניים הם רבו כל הלילה...
בדיחה זו מסכמת למעשה משהו לגבינו, בני האדם, לא רק הישראלים - אלא כלל האנושות. היכולת שלנו לנתח השקעות כלכליות גדולות מאוד, מספרים גדולים מאוד בכל תחום, אסטרטגיות המערבות כספים גדולים - הינה מוגבלת, אפילו בקרב המומחים שבינינו.
בני אדם מבינים מה זה לחסוך אלף שקל, מבינים שהמחיר של המקרר הזה גבוה ב-3,550 שקל מאשר המקרר המתחרה. אך כאשר מדובר במספרים גדולים מאוד, נוטים אפילו כלכלנים לקחת את היכרותם מהמספרים הקטנים, בהם הם עוסקים ביום יום, ולהשליך מהם על הבנתם את המספרים הגדולים וכאן הם מפספסים.
למספרים גדולים יש הקשרים פסיכולוגיים. זוג צעיר שצריך לקנות דירה במיליון ורבע אלף שקל, פעמים רבות לא תהיה לו בעיה להוסיף עוד 17 אלף שקל לקניית מטבח מפואר יותר, כי "מה זה כבר עוד 17 אלף שקל אחרי המיליון ורבע שכבר שילמנו?". אבל אם לאותו זוג תהיה הוצאה פתאומית של 17 אלף שקל על תיקון מכונית, הם יתעלפו. זאת אומרת, הכסף הגדול וההקשר, מצליחים לבלבל אותנו.
מספרים גדולים באמת יש בהוצאות הממשלה. קו הרכבת לאילת אמור לעלות, על פי פרסומים בתקשורת, בין שש ל-10 מיליארד שקל, או במילים אחרות - "בערך" שמונה מיליארד. מה זה משנה, מיליארד לפה או לשם, הרי את המספרים הגדולים כבר קבענו. לשם הפרופורציה, בהסכם עם הרופאים המתמחים, שעליו כל המדינה רעשה וגעשה במשך חודשים, היה ויכוח על כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה. אלו כספים השווים לא יותר מטעות סטטיסטית קטנה בתקציב הרכבת לאילת. יש הבדל עצום אם הקו הזה יעלה בסוף שש מיליארד שקל או 10 מיליארד - כי זהו ההבדל בין כדאיות כלכלית לאי כדאיות כלכלית ושריפת כסף ציבורי.
נוסף לזאת, הבעיה עם פרויקטים גדולים היא שהעלות שלהם נוטה להתבדר בדיוק כמו הפרויקטים הקטנים. זאת אומרת, אם תקציב סככת האופניים של הקיבוץ יגלוש ב-30%, אז חברי הקיבוץ ישלמו עוד 3,000 שקל, כלום לא קרה. אבל אם תקציב הרכבת לאילת יגלוש ב-30%, אז יעלו לכולנו את המסים. אתם חושבים שזה לא יכול לקרות? ראו מה קורה לתקציב הרכבת המהירה מתל-אביב לירושלים.
קו הרכבת לאילת יכול לממן תשלום ל-80 אלף מורים ומורות שיתגברו את מערכת החינוך למשך שנה, או 8,000 מורים ומורות שיתגברו את מערכת החינוך ל-10 שנים. האם מתקיים על זה דיון ציבורי?
אומרים לנו שקו הרכבת לאילת מאוד חשוב. אבל מסתבר שיש פתרון טוב יותר והוא סלילת כביש הערבה עם שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון שאחד מהם שמור למשאיות גדולות. זה הרבה יותר יעיל, מהיר לביצוע ובעיקר זול יחסית וזה גם יפתור את בעיית תאונות הדרכים בכביש הערבה.
הייתי מציע כבר עכשיו למבקר המדינה לבדוק מראש את הנושא, ולא בדיעבד.
הכותב הוא יו"ר רויטר מידן בית השקעות ומנכ"ל חברת הייעוץ חיסונים פיננסים
לפנייה לכתב/ת 
