קים הבן, הצבא או קיצונים. מי ישלוט בצ' קוריאה?
כשמספרים לאדם רעב שהאשם העיקרי במצבו הם האימפריאליסטים האמריקנים וש"משטר הקימים" מגן עליו מכיבוש זר, קשה לו לכעוס על השלטון בהיעדר מידע אחר. כאלה הם פני הדברים במדינה הענייה ולא בטוח שישתנו עם מותו של קים ג'ונג איל. ד"ר גיא פודולר מציג: צפון קוריאה לאן?
סופו של רודן הוא תחילת דרכו של רודן חדש? מבלי שהתכוון לכך, אדם שהשפיע רבות על השיח הנוכחי בעקבות מותו של מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג איל הוא לא אחר מאשר וולט דיסני. הסיבה לכך נעוצה באירוע מביך שהתרחש בנמל התעופה בטוקיו במאי 2001, אז נעצר בנו הבכור של המנהיג המנוח, קים ג'ונג נאם, וברשותו דרכון מזויף של הרפובליקה הדומיניקנית.
סופו של רודן - הכתבות האחרונות:
- הסיוט האמריקני: רודן 'משוגע' נוסף בצפון קוריאה
על פי הדיווחים, ניסה קים הבן להסתנן ליפן על מנת לבקר בדיסנילנד היפני שממוקם בסמוך לטוקיו. נראה כי המעצר, נסיבותיו וגירושו של קים ג'ונג נאם מיפן בבושת פנים הסבו בושה גדולה למנהיג ולמדינה, ובעקבות זאת החליט האב לנשל את בכורו מירושת השלטון.
כך הופר סדר העניינים הטבעי במדינה המושתתת על שילוב ייחודי של סוציאליזם, קונפוציאניזם ומלוכנות, והיורש המיועד הפך להיות הבן הצעיר. בצעד נמהר, אם כן, נמשך קים הבכור לעולמות הקסומים שוולט דיסני יצר והותיר אחריו ובכך איבד את כס המלך.
ובנימה רצינית יותר, ולעבר עולם קסום פחות, הסערה שפרצה בעולם בעקבות מותו של המנהיג הצפון קוריאני מובנת. החשש העיקרי בקרב מדינות האזור והמעצמות בעלות האינטרסים הוא מאי יציבות שתיווצר בעקבות מותו של הרודן מפיונגיאנג. השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא מי ינהיג כעת את המדינה הענייה הזו בעלת היכולת הגרעינית, ואשר רבים תופסים אותה כ"בלתי צפויה".
ההבדל הגדול בין קים לקים
היורש המיועד הוא קים ג'ונג און, בנו הצעיר של המנהיג המנוח. חשוב לזכור כי גם כאשר ב-1994 מת קים איל-סונג - מייסד צפון קוריאה ואביו של קים ג'ונג איל - תהו רבים אם קים ג'ונג איל יוכל להמשיך את דרכו של אביו. היו אז שחזו כי הבן לא יהיה מסוגל לעמוד במשימה וכי ימיה של צפון קוריאה, לפחות במתכונתה באותם ימים, יהיו קצרים.
עקרונית, גם כיום הערכה כזו קיימת. היא מתחזקת נוכח קיומו של הבדל מרכזי בין אז להיום והוא שבעוד שקים ג'ונג איל עבר תקופת הכשרה ארוכה ויסודית והיה בתחילת שנות החמישים לחייו כאשר אביו מת ב-1994, הרי שבנו הצעיר לא עבר תקופת הכנה דומה ונמצא בסך הכול בסוף שנות העשרים לחייו.
הבדל חשוב נוסף הוא העובדה כי בשנות התשעים הסתבר כי אנשי הצבא החזקים שנלחמו לצדו של קים איל סונג בכובש היפני בשנות השלושים והארבעים (בין השנים 1945-1910 הייתה קוריאה נתונה תחת שלטון קולוניאלי יפני), ואשר היוו את גרעין העוצמה הנאמן שלו, המשיכו ותמכו בקים ג'ונג איל. חלק מאנשים אלה אינו עוד בין החיים.
תסריט אפשרי: הסלמה אזורית
לכן לא ברור עד כמה הצבא - הגורם החזק ביותר במדינה כיום - מרגיש מחויב ליורש הצעיר.
לאור זאת, קיימים כמה חששות, בהם חשש למאבק כוח פנימי, וכן החשש כי על המדינה ישתלטו גורמים קיצוניים ומיליטנטיים אף יותר מההנהגה הנוכחית. על פי תסריטים אלה, קיים סיכוי רב שההשלכות לכך יהיו הסלמה אזורית.
יחד עם זאת, על רקע ניסיון העבר, ההערכות הפעם הן הרבה יותר זהירות. מבנה העוצמה הצפון קוריאני מבוסס על מנהיג, צבא ומפלגה, ונראה כי כל הגורמים הללו שואפים לשרוד ולהמשיך ולשלוט במדינה. גורמים אלה מבינים היטב כי הסכנה להמשך שלטונם יכולה להגיע משני כיוונים עיקריים: חיצוני ופנימי.
האיום החיצוני יכול להגיע לצפון קוריאה בדמות התקפה צבאית, בעיקר מצידה של ארצות הברית. האיום הפנימי יכול להגיע בדמותם של גורמים צבאיים ופוליטיים שנמצאים כיום רחוק יחסית ממרכז השלטון ואשר ינסו אולי לנצל את ההזדמנות ולבצע שינויים בצמרת.
מה יקרה כשיתירו את הרסן?
איום פנימי נוסף יכול גם להגיע בעקבות התרת רסן הדיכוי ובעקבות יתר פתיחות של המדינה בפני העולם, צעדים שיאפשרו זרימת מידע פנימה ויפתחו בפני הציבור עולמות חדשים ולא מוכרים. עולמות אלה ודאי יעוררו ספקות בקרבו של העם הצפון קוריאני בנוגע למסרים שאותם השלטון משדר לו ולפיהם הוא חי בגן עדן עלי אדמות. נכון, אדם רעב הוא אדם רעב וסובל, אך כשמספרים לו שהאשם בכך הם האימפריאליסטים האמריקנים והיפנים, וש"משטר הקימים" מגן עליו מצרה גדולה בדמות כיבוש זר, קשה לכעוס על השלטון בהיעדר מידע אחר.
על מנת למנוע את הסכנות הללו יצטרכו גורמי השלטון השונים לאחד כוחות, בדמות, למשל, הנהגה משותפת של בכירי הצבא, המפלגה והממשלה, לצדו של קים הצעיר. ייתכן מאד שמשמעות רבה בהקשר זה תהיה לפעילותו של אדם בשם צ'אנג סונג טק, יליד 1946, גיסו של המנהיג המנוח ומי שייתכן והיה האדם החזק ביותר בצפון קוריאה אחרי קים.
כמו כן, כדי להרחיק ממנה את הסכנות, ההנהגה בפיונגיאנג תצטרך להמשיך ולשחק את המשחק ששיחק קים ג'ונג איל, קרי, יצירת מתיחות בנקודות זמן מסוימות - מתיחות שמצד אחד לא תגרור מתקפה אמריקנית, אך שתשיג את המטרות המיוחלות.
חינוך מערבי? אז מה
יש לצפות, אם כן, להמשך רטוריקה לוחמנית וצעדים פרובוקטיביים צבאיים אשר מטרתם לשדר, פנימה והחוצה, כי ההנהגה הצפון קוריאנית חזקה ויציבה. במקביל, ניתן לצפות להמשך הניסיונות לקיום שיחות בין צפון קוריאה למערב שמטרתן קבלת חבילות סיוע כלכליות בתמורה לוויתורים כאלה ואחרים. בנוסף, לאור האיומים הפנימיים הנ"ל, קשה להצטרף לאותם אופטימיסטיים שמקווים כי דווקא קים הצעיר - זה אשר חונך בנעוריו בשווייץ - יציג קו שונה או פתוח יותר מזה של אביו.
איום פנימי פוטנציאלי הראוי גם הוא להתייחסות נוגע לשאלת האפשרות להתקוממות עממית. שוב, כמענה לאותם אופטימיסטיים שמקווים כי לאור האירועים בעולם הערבי אפשרות כזו קיימת גם בצפון קוריאה, ניתן להעריך שהסיכויים לכך, בטווח הקצר לפחות, לא נראים לעין.
נכון, בחומת ניתוק העם הצפון קוריאני מהעולם נוצרו סדקים, כמו למשל בדמות הברחות מוצרים דרך הגבול הסיני וקשרים אסורים אותם מקיימים אזרחים צפון קוריאנים אמיצים עם פעילים באותו הגבול. אולם עד עתה הצליח השלטון לשמור על יציבותו באמצעות פיקוח יעיל ואימתני ושליטה יעילה על זרימת המידע והידע.
מדינה מנותקת
רק נזכיר כי על אזרחים צפון קוריאנים ששהו בלוב בזמן ההתקוממות נגד משטרו של מועמר קדאפי נאסרת החזרה והכניסה למדינתם, וזאת כדי שלא יספרו את אשר ראו.
מה חושבים, אם כן, אזרחיה של צפון קוריאה על מנהיגם? האם הבכי וההיסטריה ברחובות להם אנו עדים בעקבות מותו של קים ג'ונג איל הם אכן מבוימים או שנובעים מפחד מפני השלטון? ייתכן. יחד עם זאת, יש לזכור כי אנשים אלה לא מכירים משהו אחר. כאשר סצינות דומות נראו אחרי מותו של קים איל-סונג ב-1994, היו שביטלו זאת כהמונים שגויסו בידי כוחות הביטחון כחלק ממנגנון התעמולה היעיל של המדינה.
אז כיום, סביר להניח שהנחה זו היא רק בחלקה נכונה. מבחינתם של אזרחי צפון קוריאה - אזרחים המנותקים משיח על סוגי משטר ואידיאולוגיה, מחיבור לאינטרנט, ומתפיסת עולם המבוססת על היכולת והזכות לבחור בין אלטרנטיבות - מי שמת עכשיו הוא אדם-מנהיג-אל כל יכול. רק הזמן יגיד אם גם קים ג'ונג און יוכל לבסס לעצמו מעמד דומה.
ד"ר גיא פודולר מלמד בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
