זאת ההלכה, טמבל

פתאום מתרגש עולם ומלואו מן האופן שבו רואים גברים אורתודוכסים את מקומן של נשים בחברה ואת מעמדן. אין יום בלי קול צעקה בעניין. איפה, אחיי החילונים, הייתם כולכם עד עכשיו? תפישת ההלכה היהודית את מעמד האשה הרי לא התחילה לפני חודשיים. העולם החילוני שתק עשרות שנים כאשר לנגד עיניו קמו והתקיימו בישראל, בגלוי, שתי מערכות ערכים מנוגדות, זו שרואה בשוויון מלא לנשים עיקרון-על והשנייה הרואה בנשים יצורי אנוש מדרגה ב'.

כולנו מכירים נשים בתפקידי רופאות-מנתחות. מישהו ראה פעם מוהלת? כולנו מכירים נשים בתפקידי שיפוט, גם בתפקידים הבכירים ביותר. מישהו ראה פעם דיינת בבית-דין רבני? מישהו ראה אשה ממלאת תפקיד דתי כלשהו? חזנית? קוראת בתורה? תוקעת בשופר? גבאית בית כנסת? אומרת קדיש או הספד? שלא לדבר על הרעיון הדמיוני ממש של "תלמידות חכמים" ולו רק באחת מאלפי הישיבות והכוללים. באוניברסיטאות, לשם השוואה, עולה מספרן של הסטודנטיות על מספר הסטודנטים.

עוד בערוץ הדעות :

לא להדרת נשים, כן לצניעות / נועה אזגווי

ראש הממשלה, במה אתה מתגאה בדיוק? / דור גליק

למען האמת האשמה איננה ברבנים. את הדרת הנשים ואפלייתן לא המציאו הרבנים. בפרפרזה על דברי קלינטון יש לומר: "זאת ההלכה, טמבל". הרבנים לא המציאו את ההלכה, ההלכה המציאה את הרבנים. בכל מה שנוגע לנשים, ההלכה ברורה מאוד: הן מודרות לחלוטין ופסולות לכל תפקיד דתי, לתפקידי שררה ציבוריים, לרבנות, לדיינות, הן אפילו פסולות לעדות במשפט. מעמדן נחות כמעט בכל תחום הלכתי ודומה למעמד העבד.

במסכת מנחות שבתלמוד הבבלי מסביר רש"י, הפרשן הגדול, את הדיון בשאלה "איזה ברכות חייב גבר לברך?" שאולי מיותר לברך גם ברכת "שלא עשני אשה" וגם "שלא עשני עבד", וזאת כי "אשה הרי היא גם כן שפחה לבעלה (בדיוק) כמו עבד לרבו". היחס של חכמי ההלכה היהודית לנשים עקבי, הוא בא לביטוי לאורך ולרוחב המרחב ההלכתי ומסתכם פחות או יותר באמירה "אשה היא חמת (שק עור) מלא צואה ופיה (של החמת, למטה) מלא דם" (בבלי, שבת קנ"א ב').

עד כאן!

נגד עמדה חד-משמעית כזו, אפשר אולי להמציא כמה פטנטים - מאטמי אזניים עד אמירת תהילים - אבל אי אפשר להתכחש לכך ש"כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש (ולא אשה)" (רמב"ם הלכות מלכים א' ה') היא הלכה פסוקה. עבור האורתודוכסים, ההלכה היא החוק היחיד התקף באמת וההלכה מדירה נשים בכל כוחה. ודאי תאמרו: נשנה את ההלכה, אבל מהות האורתודוכסיה היא בדיוק זו: אי-שינוי ההלכה. זה ההבדל העיקרי בינם לבין הזרמים האחרים ביהדות. הם מאמינים בעליונות ההלכה על החוק. מעולם לא חוקק בישראל חוק יסוד הקובע את עליונות חוקי המדינה על חוקי ההלכה. יש רפיסות מוזרה, פסיכופתולוגית, בתגובתן של כל המערכות החילוניות לקטעים בהלכה - מממזרים פסולי חיתון ועד גיורים - שאינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולם ליברלית והומנית.

במקום לומר בקול צלול ורם: עד כאן! ולהביא לחקיקה ברורה וחד משמעית המונעת את העוולה ההלכתית, משתתפים החילונים בקומבינות ובשטיקים של האורתודוכסים. ראו התנהלות משרד התחבורה וגם פסק הדין של בג"ץ בעניין אוטובוסי המהדרין. והפוליטיקאים, ובמיוחד הפוליטיקאיות, שותקים.

עכשיו, כשאפליית הנשים הבשילה למצב שבו היא יוצאת מהגטאות הדתיים אל מדרכות הערים, התחבורה הציבורית ואולמות בה"ד 1, פתאום כל אלה שהתעלמו במופגן ממה שקורה סביבם פוערים עיניים ומזועזעים קשות. כאילו שבכלל יכול היה להיות אחרת. כל מי שניבא, כמו חבריי וכמוני, את נסיונות ההשתלטות האורתודוכסית על הפרהסיה הלאומית, רואה בבירור לאן כל זה מתגלגל. וזו רק ההתחלה. הדרה גוברת והולכת של נשים יחד עם ניסיונות לדחוס אותן אל תוך הרעלה מבעבעים בכל פינה. אם לא יעצרו את התהליך, יגיע גם תורן של הלכות "שבת" ו"כשרות" להשתולל בפרהסיה ופוטנציאל הפגיעה שלהן באופייה ובחירויות תושביה של המדינה גדול עוד יותר.

לנו, החילונים, אין שום צורך להתעסק בהלכה גופא. יפסקו הרבנים לעדותיהם מה שיפסקו. מה שצריך להבהיר, חד משמעית, הוא שבהתנגשות בין ההלכה לערכי המדינה וחוקיה - גובר החוק. ואולי יוציאו הפוליטיקאים סוף סוף את אצבעם מן החמימות הקואליציונית ויתנו לנו את "חוק יסוד השוויון"? מעולם לא היינו זקוקים לו יותר.

רוני בריזון, לשעבר ח"כ משינוי

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il