לגרש את החושך: איך להתמודד עם קשיי ההורות

חנוכה, חנוכה, חג יפה כל כך! נרות על אדן החלון, סופגניות לביבות וסביבונים. באמת יש משהו מאוד יפה, חגיגי וענוג בחג הזה (אם נתעלם לרגע מהחופשה הכה-ארוכה ומתמשכת של ילדינו ממוסדות החינוך בהם הם נמצאים ועם השאלה מה בדיוק אנחנו אמורים לעשות עם זה).

הכתבות הקודמות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

10דרכים שיגרמו לילדים לעזור יותר בבית

לחיות בתרבות השפע - בלי להרוס את הילדים

אפשר לקבל קצת פרטיות בבית הזה?

מדברים לקיר? 9 כללים שיגרמו לילדים להקשיב

בימים אלו, אני מוצאת את עצמי עסוקה במחשבות על (איך לא) אור, חושך והורות: מה הקשר בין כל אלו, איך האור והחושך באים לידי ביטוי בהורות ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה. הילדים שלנו הם, כמו שאנחנו נוהגים לומר, "האור של החיים שלנו" ובתוך כל האור הגדול הזה, האהבה העצומה, השמחה, ההתרגשות, הגאווה, יש גם לא מעט רגעים של חושך - קשיים, פחדים, כעסים, אכזבות. אנחנו, לאורך כל הדרך, מנסים להיות המבוגרים האחראיים בסביבה, לשמש להם "אורים ותומים" באופן כזה או אחר, ולא פעם גם האור של המגדלור כשהם הולכים לאיבוד. לפעמים, בימים או תקופות מאתגרות במיוחד, אנו מתקשים לראות את האור בקצה המנהרה והכל פתאום נראה לנו חשוך וחסר מוצא, כאילו מה שאנחנו רואים או חווים כרגע יישאר לעולמי-עד.

אז בואו ננצל את הרגע החגיגי הזה של תחילת החג ונתבונן יחד, מנקודת מבט אופטימית במיוחד, על האור והחושך בהורות:

1. חפשו את נקודות האור בהורות שלכם

באופן טבעי יש לנו נטייה להתייחס יותר לחושך. לקושי, לבעיות, למה שלא מצליח לנו. גם כשאנחנו חושבים על התיפקוד ההורי שלנו אנחנו נופלים בבור הזה: מה לא עשינו, מה לא אמרנו, איפה שגינו. בתוך כל זה יש לכל אחד מאיתנו יש גם מקומות בהם אנחנו עושים טוב. כישורים טבעיים שנולדנו איתם, יכולות ש"הבאנו מהבית". האם אתם מבחינים בכל אלו? חוש ההומור שלכם, היכולת לחבק, הסקרנות.

אז נכון, לא תמיד אנחנו עושים את הדבר הנכון. לעומת זאת, אי אפשר להגיד שתמיד אנחנו שוגים. לא פעם אנו מפליאים להתמודד עם מצבים מאתגרים, קוראים במדוייק את המפה, אומרים את המילה המתאימה ועושים בדיוק את מה שצריך לעשות. קורה? קורה! תוסיפו לזה את היכולות שהשתכללו עם השנים, הכלים שהוספתם לתרמיל שלכם בדרך, הניסיון שהצטבר. רואים את האור? זכרו אותו גם בימים חשוכים יותר.

2. החושך מגדיר את האור

דמיינו לעצמכם: אם הילדים שלכם היו כל הזמן נהדרים, רגועים, ממושמעים, מצליחים, כל דבר שידם היתה נוגעת בו היה הופך לזהב, כל היום היינו רק הולכים ומתפעלים מהם, יוצאים מדעתנו מרוב אושר וגאווה. האם אכן זה מה שהיה קורה? סביר יותר להניח שאחרי זמן מה (חודש? חודשיים?) היינו הופכים להיות אדישים. זה כבר לא היה מרגש אותנו: הילד שלנו התנהג בנימוס? ברור! ככה זה! הוציא כלים מהמדיח? יופי! זו השגרה! הכין את כל השעורים וגם למד למבחן? אלא מה? יכול להיות אחרת? בתוך כל הטוב הזה לא נצליח להבחין ולהוקיר את ההתקדמות, הלמידה, ההשתדלות של הילדים שלנו. זה יהפוך להיות הברור מאליו ולאחר זמן לא רב נפסיק אפילו להבחין בו. איזה מזל שיש לנו לפעמים חושך שעוזר לנו להעריך את קיומו של האור?

3. אור וחושך משמשים בערבוביה

ככה זה בחיים. ובהורות. הבעיה היא שמישהו סיפר לנו (מי זה היצור חסר האחריות הזה? צריך לתפוס אותו ולחסל איתו חשבונות אחת ולתמיד!) שההורות שלנו תהיה משהו אחר. לא דומה לשום דבר שראינו קודם לכן. ילדינו יהיו, איך לא, מתוקים ומחונכים להפליא, זכים ויפים, נבונים ויצירתיים, וכמובן, גם אנחנו נהיה, בהתאמה מושלמת, הורים ראויים לילדים שכאלה - סמכותיים במידה, אוהבים במידה, אף פעם לא מאבדים שליטה ולא מרימים את הקול, ואם חלילה צצה איזושהי בעיה, נפתור אותה בקלילות, בחן ובנועם האופייניים לנו.

אלא מה? האמת, כמו תמיד, נמצאת איפשהו באמצע. גם וגם. יום אסל - יום בסל. אור וחושך השלובים זה בזה במארג חיינו. בואו נלמד לקבל את זה ככה. כמו שזה.

4. מעט אור דוחה הרבה חושך

בימים כתיקונם, כשהכל זורם ופשוט, מאוד קל לנו לאהוב את הילד שלנו. אנו מוצאים עצמנו מתפעלים ממנו, משוויצים וגאים בו. איזו נחת! אבל מה עושים בתקופה של קשיים? כשהילד מתנהג באופן לא ראוי, מתחצף, משקר, מסתגר בחדרו, רב בלי הרף עם אחיו, לא מוצא את מקומו בחברת הילדים? בימים כאלו החושך גובר על האור ולא פעם קשה לנו לראות את הטוב והיפה בילד שלנו. פתאום אנו ערים יותר ל"פגמים" שבו והוא מצטייר לנו כבעייתי: מסורבל, לא חברותי, תובעני, תינוקי. כל הפחדים שלנו קמים לתחייה ו"מושלכים" על הילד שלנו.

עצרו רגע וחפשו נקודת מבט גבוהה יותר. דברו על הילד שלכם עם אנשים נוספים אם צריך, זה גם יכול לעזור לשמור על פרספקטיבה. חפשו את המקומות המוארים שלו, הייחודיים לו: נדיבותו, אהבתו לבעלי חיים, חוש ההומור שלו. זה בהחלט יעזור לכם לראות אותו באור חדש.

5. איך מייצרים אור מחושך?

אף אחד מאיתנו לא אוהב לטעות, ובטח לא בהורות שלנו. מילה שאמרנו לא במקום, תגובה לא הולמת למשהו שקרה. זה מאוד טבעי ומאוד מתסכל. מי צריך את זה? ובכן, גם פה מסתתרת ההזדמנות, ההזדמנות שלנו להבין איפה טעינו ומה אנחנו יכולים לעשות אחרת בפעם הבאה (שתגיע, מן הסתם, עוד מעט), ולא פחות חושב מזה - הזדמנות להתנצל בפני הילדים ולהעביר להם מסר חשוב שמותר לטעות, זה קורה לכולם, אפילו לאמא ואבא. עוד נקודה שמסתתרת פה היא האפשרות להתנצל ולבקש סליחה מהצד השני. והנה המפגש עם החושך ייצר לנו הרבה אור, שילך איתנו גם הלאה.

6. מה מסתתר מאחורי החושך הזה?

גם אם הילדים שלנו הם הכי מתוקים ומקסימים בעולם, מידי פעם, מה לעשות, הם ממש מרגיזים אותנו. לפעמים גם סביב אותו עניין בדיוק. זה יכול להיות איזושהי תכונה שלהם או התנהגות המוציאה אותנו מדעתנו. דוגמאות? בבקשה: ילד תובעני. כלום לא די לו. אנחנו נותנים ונותנים והוא

כמו בור שאינו מתמלא, מוציא מן הדעת! או ילדה שכל הזמן נעלבת, נפגעת. רגישה כזאת, ממש נורא. אנחנו מאוד דואגים לה אבל גם כועסים: "תפסיקי להיעלב!", אנו נוזפים בה שוב ושוב, "תחזירי לו! תגידי לו גם!".

למעשה, הילדה הזאת (וגם הילד כמובן) הם המראות שלנו. ההתנהגות שלהם משחזרת לנו משהו בעצמנו שאנחנו לא חיים איתו בשלום, או לחילופין תכונה (או יכולת) שהיינו רוצים שתהיה לנו וקשה לנו להשלים עם היעדרו. כשזה לא באמת נוגע בנו - אנחנו לא מתרגזים. עכשיו זה בידינו. הנה למדנו משהו חשוב מאוד על עצמנו. יפה, לא? מתנה מהילד. מה עושים עם זה? זו כבר החלטה אישית של כל אחד מאיתנו.

7. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

לפעמים אנחנו צריכים לרדת ממש עד הקרקעית בשביל להצליח לעלות שוב על פני המים. כן, גם זה קורה. קשיים שאנחנו לא מצליחים לטפל בהם ולהתמודד איתם, חושבים שזה יעבור לבד, הילד יגדל ויבין, הזמן יעשה את שלו. אלא שזה לא קורה, וגם הזמן לא מצליח לעשות את העבודה במקומנו. לא פעם מצבים כאלה מביאים משפחה לייעוץ, הזדמנות פז לעשות "בדק בית" מעמיק ולטפל בכל הנושאים הלא-פתורים המדירים שינה מעינינו, אלו שלמדנו לחיות איתם כאילו אין ברירה. אז יש לי בשבילכם חדשות מרעישות: גם אחרי חושך גדול יכול להגיע האור!

מאחלת לכם חנוכה חמים ומאיר,

אלי

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן