חשיפה לצפון: על ספר המתח של גל אמיר

עיירה קטנה ומבודדת, מזג אוויר חורפי וערפילי ותושבים מקומיים ששבעים מהשגרה החונקת, הולכים כמעט יד ביד עם רוצח סדרתי, ערימת גופות שעברו התעללות, אוליגרך רוסי, משטרה אימפוטנטית ועיתונאי חוקר אחד. אמיר גל, בספרו החדש "רוח צפונית", בונה מכל המרכיבים הללו ספר מתח לא רע בכלל.

כתבות נוספות בערוץ הספרים :

• פריז אינה בלהבות: פרק מספר
• קומיקס גאה : גבר זר אצל באטמן באמבטיה
• ספרי ילדים לחנוכה
  

"רוח צפונית". יעניק לכם בכיף רגעים מותחים מחוץ לשגרה (עטיפת הספר)

רציחות פשוטות

עיירה קטנה ומבודדת היא תפאורה מצוינת לרצח משום שרק הפרה כל כך ברוטאלית של השגרה יכולה לעורר משהו באנשים החיים בה. רובי שרקליס התחיל את חייו בעיירה מסוג זה, סיים את לימודיו במגמת מסגרות ועף משם ברגע שהתאפשר לו. עם המעבר לעיר הגדולה הגיעה גם ההזדמנות להוכיח את הכישרון העיתונאי שלו, ובעזרתו של עורך מאמין טייל ברחבי העולם בחיפוש אחר כותרות שהובילו אותו לרשימת העיתונאים המוערכים.

אבל כמו שיום אחד אתה מוצא את עצמך בדירה תל אביבית משלך, טור קבוע ועורך מתחנף, כך גם ביום אחד אתה יכול למצוא את עצמך מכלה את ריאותיך עם סיגריות זולות בדרך לצפון הרחוק, חוזר למקום הולדתך עם תחושה של סוף, אבל משקר לכולם, וגם לעצמך, שהכל יהיה בסדר.

גל מעמיד את חייו הכאוטיים של רובי שרקליס, הדמות המרכזית שלו, כמשל לשלווה המופרת בהר-פז (העיירה הקטנה) שעד כה הדבר המרגש ביותר שקרה בה היה פתיחת הקניון הגדול - חייו משתנים לחלוטין כמו גם חייהם של התושבים, כאשר נמצאות, בזו אחר זו, חמש גופות של ילדות שאף אחד לא יודע כיצד הצליח הרוצח לתפוס אותן, וגרוע מכך, המשטרה לא מצליחה למצוא קצה של חוט לגבי מה שקורה.

שרקליס נשלח למקום כדי לכתוב טור "צבעוני" על חיי העיירה, פחות על הרצח ויותר על השפעתו על הסביבה, במטרה לאגד את כל הטורים בסופו של דבר ולצאת עם ספר - רעיון של העורך שלו, שאולי עדיין מעריך אותו או פשוט מרגיש רע על זה שהוא חולק את מיטתו עם בת זוגתו של שרקליס.

תיאור חייהם של תושבי המקום הוא לא סוג העיתונות ששרקליס רגיל בו, כעיתונאי חוקר קשה לו לשים בצד את האינסטינקטים שלו ולא לחפש אחר הרוצח, אם כי כשאתה שיכור מוויסקי זול, אפוף עשן סיגריות וחסר רישיון נהיגה - קשה לך לצאת מהמיטה ולחפש רוצחים.

החבר של החבר

אבל בדיוק בשביל זה יש לו חבר טוב שהוא העורך הראשי של העיתון המקומי, חבר נוסף מראשי המאפיה המקומית, חבר שהוא מפקד תחנת המשטרה וגם כתבת אחת ערבייה שבהתחלה מתפקדת כשק האיגרוף (המטאפורי) שלו, ובהמשך, כמובן, הופכת לחברה בשעת צרה. ובל נשכח את הרופאה הסקסית שהגיעה לעיירה מרחוק והפכה לאחת מהמקומיים ואת השעמום מפיגה במיטות זרים ובפאב המקומי.

הספר לא חף מבעיות, כמו למשל השימוש התדיר בשפה עילגת וגם אם נדמה שהמנעד נועד לחיבור שבין הדמות לקוראים, כאילו אנחנו גם מהחבר'ה של שרקליס, זה לא ממש עובד אלא פוגם בהמשכיות של הקריאה. כמו כן, אמנם לא מדובר כאן בחקירת רצח מקצועית של שרקליס ושות', אבל בעידן בו תוכניות טלוויזיה רבות עוסקות ברציחות ונתיחות גופות, יש כמה דברים שלא מסתדרים מבחינת מה שמתרחש בשטח.

החורים הקטנים הללו לא באמת ידירו שינה מעיניכם, אבל בדיעבד אולי יפריע לכם שעיתונאי חוקר לא שאל את השאלות הנכונות. גם השימוש בדמויות ושמות סטריאוטיפיים יכול להיות בעוכריו של הספר, אבל בסופו של דבר, אם אתם אוהבים את מנת המתח שלכם בלי יותר מדי התפלספויות, "רוח צפונית" עושה את העבודה ומעלים כמה שעות של שגרה תוך כדי קריאה.