עיריית חיפה, מקווה שתחגגו עם 550 השקלים שלי

כל הכבוד לכם, אנשי עיריית חיפה. ניצחתם אותי. אחרי אין ספור התכתבויות ודיון משפטי בבית המשפט המחוזי, אליו הגעתם עם לא פחות משלושה משפטנים, הוכחתם שאתם חזקים מהאזרח. 550 שקלים על שני דו"חות חניה לא מוצדקים, תקבלו ממני ללא ספק. וזה בטח מרגיש טוב, כך שאני ממש שמח בשבילכם.

עוד בערוץ הרכב של ynet:

• המשטרה: מותר לדבר בטלפון בזמן עמידה ברמזור
• צדק חברתי? הנסיעה באוטובוס מתייקרת
• פרסום ראשון: המדינה רוצה יותר נשים באוטובוס
  

אבל בואו ונחזור רגע שנה לאחור, נקודת זמן בה קיבלתי מכם בפרק זמן של מספר שבועות, שני דו"חות. הראשון שבהם לאחר שחניתי במקום בו אישר לי פקח עירייה לחנות - רחוב בעיר התחתית בו נהוג ומקובל לחנות למרות שילוט שאוסר זאת. מעין נוהג בלתי כתוב בין העירייה לאזרחים שעבד מצוין במשך שנים רבות. נוהג אחר - ודומה במידת מה - הביא לדו"ח השני, ברחוב בו נהוג לחסום רכב אחר ולהשאיר מספרי טלפון כדי ליצור קשר. אגב, בדו"ח הזה הובהר כי לוחית הרישוי שלי חרגה, אלא שזו לא הפריעה למכוניות אחרות לעבור.

שלחתי בקשה לעירייה לבטל את הדו"חות. לא ביטלו לי. התעקשתי ושלחתי עוד מכתב, שזכה אמנם תגובה, אך הדו"חות לא בוטלו. אז ביקשתי להישפט. אחרי הכל, זו אחת הדרכים להצדיק את לימודי המשפט. פשוט לא בא לי להיות חלק פסיבי ממנגנון גביית כספים. לא מתאים לי להיות חלק משיטת העשרת קופת העירייה. ולא בא לי שעם הדו"ח שלי, הפקח יגיע למכסה היומית הנדרשת ממנו.

אז הגענו לבית משפט, והפסדתי כי החוק היבש לא היה לטובתי. מצד שני, בלימודי המשפט למדתי כבר שצדק אינו חזות הכול, כך שתמים אני לא. זה בדיוק היה המקרה כאן. אי אפשר הרי לבזבז זמן שיפוטי על שני דו"חות חנייה. אין לי באמת איך להוכיח שפקח אמר לי שמותר לחנות. ואכן, חרגתי בסנטימטר וחצי ממתחם החנייה המותר, לתוך אדום-לבן. ובכל זאת, זה לא אומר שהרשות לא צריכה - ואף חייבת - לפעול מתוך שיקולי הגינות וצדק.

זה אגב לא היה מאבק חסר סיכוי. בפס"ד מלכה נקבע שמנהגי אי-אכיפה מצד הרשויות שיצרו נוהג, יכולים להוות שיקול שלא להרשיע בעבירה. בתי משפט, כפי שביטא זאת השופט מישאל חשין בפס"ד תורג'מן, מתחשבים בכך שרשויות שלא אוכפות פרק זמן ארוך, פוגעות אחר כך ביכולת האכיפה. לכן ברגע שפקח אומר שלא אוכפים, מייצר מצג שווא. עכשיו לך ותביא הוכחות, ותנהל משפט על הנושא הזה במערכת לחוצה גם כך.

ועוד אגב, גם על קטנוניות באכיפת החוק - למשל בגלל סנטימטר - יש כתיבה לא מעטה. כך למשל כותבת הפרופ' רות גביזון: "לעיתים מוצדק השימוש בשיקול דעת להגבלה של אכיפת החוק, ברצון להקהות את חודן של הוראות חוק מיושנות או גורפות מדי, או ברצון שלא להעמיד לדין על עבירות 'טכניות' שאין בהן ראיה להתנהגות עבריינית של ממש". ושופט העליון (בדימ') יצחק זמיר: "שיקול הצדק יכול להוסיף ממד של חמלה וחום לעולם בירוקרטי שעל פי טבעו הוא מנוכר וקר".

אבל לא מפתיע שבעיריית חיפה, כמו-גם בעיריות נוספות בארץ דוגמת בתל אביב, יכולים לוותר על אכיפה במקומות בעייתיים, אך לא עושים כך מסיבות כלכליות. ולכן כדאי להזכיר להן כי לא מדובר בתיק רצח או אונס, ושכאזרח אחד, כוחי מוגבל. המקרה גם מעלה שאלה נוספת, חשובה בהרבה מדו"חות החניה לא מוצדקים. שאלה הנוגעת לכוחו האמיתי של האזרח, וכמה דרכו לצדק עומדת לו.

כל הכבוד עיריית חיפה.