ושיספת פני זקן: סנטה קלאוס מאבד את זה
איך הפך סנטה קלאוס מהקדוש החביב של חג המולד לברנש מפוקפק וחשוד? אחרי שהציניות המודרנית רצחה את האגדה, עלו מעל מסך הקולנוע כל כפיליו האנושיים בעלי הנטיות הסדיסטיות, שנוקמים בשמו את חוסר הרלוונטיות שלו
בדצמבר 2008, ערב חג המולד, הגיע ברוס פארדו בן ה-45 לבית אם גרושתו בקליפורניה, כשהוא לבוש כסנטה קלאוס. הוא דפק על הדלת, וילדה ששהתה בבית לרגל מסיבת החג שנערכה בו, יצאה אליו נרגשת. "סנטה הגיע ויביא לי מתנה" - חשבה בוודאי. אבל הסנטה הזה לא הביא עמו מתנות. הסנטה הזה התברר כמלאך המוות. הוא שלף אקדח שהוטמן מתחת לגלימתו האדומה, ירה בפניה של הילדה וריסס את הסלון בקליעים. לאחר שחיסל שמונה מהנוכחים, ירה בעצמו ומת.
האירוע הזה, שכונה בתקשורת "טבח חג המולד", נשמע כאילו נלקח מסרט אימה דל תקציב, ויתכן כי משם שאב פארדו את ההשראה לרצח המזוויע. הרי כקתולי מאמין הוא גדל והתחנך על הסיפורים עתיקי היומין: סנטה קלאוס הוא זקן חביב, שמסתובב מבית לבית באמצעות מרכבת האילים שלו ומטמין מתנות מתחת לעצי האשוח, לא גופות תחת עצי הברושים: זו כבר המצאה של יוצרי אימה חורשי רוע וחוסר כבוד למסורת. כאלו יש הרבה לאחרונה, והם יוצאים לאור בחג המולד.
לא לקחת מתנות מזרים
בימים עברו הקולנוע היה משתמש בסנטה קלאוס למטרות המקוריות שלו - הקדוש האישי של חג המולד, מעין סבא-על טוב לב לילדים. בסרטי הפנטזיה לילדים של פעם אף עלה לא פעם המאבק בין ציניות לתמימות, בין הספקנות של המבוגרים לאמונה העיקשת של הילדים שסנטה חי וקיים.
אבל כיום, כשעידן התמימות כבר מאחורינו, אפילו סנטה קלאוס כבר לא קדוש, והברנשים המוזרים המתחפשים לו בחנויות הכלבו ופינות הרחוב בארצות הברית הפכו למעוררי חשד. מי יודע מי מסתתר שם מתחת למצנפת האדומה ומאחורי הזקן הלבן והעבות? אולי זהו בטלן בחיפוש אחר כסף קל לחג, אולי אינפנטיל בגיל העמידה שלא מצליח להתחבר למציאות, אולי פדופיל. ההורים שלנו הרי הזהירו אותנו בילדותנו לא לקחת מתנות מזרים. מה מבדיל את סנטה מכל אחד אחר?
אז זהו, שסנטה קלאוס לכאורה שונה מכל אחד אחר - ואולי בגלל זה הוא מסוכן יותר. אלו ששבויים בפנטזיית חג המולד הפסטורלית שלהם, רואים בדמותו של הזקן החביב כמישהו שאפשר לבטוח בו, שאפשר להושיב את הילדים על ברכיו ולתת להם לשחק איתו. ומה קורה אם מתברר שמאחורי סנטה עומדים טיפוסים כמו פארדו או אנס הילדים מיוסטון גלן קלוסנדורף? על המתח הזה - בין התמים למאיים - נבנית דמותו תרבותית החדשה של קדוש חג המולד: ה-killer santa.
חג הקורבן
בשירו "The Night Santa Went Crazy", מספר ווירד אל ינקוביץ' על סנטה שהגיע מהקוטב הצפוני לכלא בווירג'יניה, ולאחר שאיבד את זה ברוח התקופה יצא למסע קטל בחג המולד. אלו הם קווי המתאר לתדמיתו של הקדוש מימי קדם במאה ה-21 המנוכרת. המסורת לא רלוונטית יותר, גם לא הנדיבות התמימה. והכל פורץ החוצה כרוע טהור מצד אלו המתחפשים לסנטה קלאוס ובו בזמן נוהגים כסדיסטים אכזריים ומאוד אנושיים - כיאה לסרטי סלאשרים.
הקליפ לשירו של ינקוביץ' "The Night Santa Went Crazy"
הבלחה ראשונה של סנטה כרוצח הגיע בקטע "And All Through the House" מתוך הסרט "Tales from the Crypt" מ-1972, ובו ג'ואן קולינס - גולדיגרית רצחנית - מנסה לנער מעליה סטוקר מטורף לבוש כסנטה קלאוס.
שמונה שנים לאחר מכן, קיבל הפרזנטור של כריסמס מקום נרחב יותר בשני סרטי אימה מצליחים: "To All A Good Night" בו הקילר-סנטה מחסל זוגות בעיצומם של אקטים מיניים, ו-"Chrismas Evil" (המכונה גם "You Better Watch Out").
למען יראו וייראו. "Christmas Evil"
במידה רבה, הסרט "Christmas Evil" עיצב את הדמות הקולנועית של killer santa כאדם בוגר שמתקשה להותיר מאחוריו את רוח החג והתקוות שתלה כילד בסנטה האגדי ומגיב באופן בלתי מבוקר ורצחני - ממש כמו בשירו של ינקוביץ'. כך גיבור הסרט הארי, שבילדותו צפה באדם לבוש כסנטה כשהוא מטריד מינית את אמו. יותר משלושים שנה לאחר מכן הוא עובד במפעל לצעצועים ונחשף לעולם המדכא והבוגדני של המבוגרים עד שהוא מחליט לנקום בהם, כשהוא לבוש כסנטה.
אחרי הצלחת סרטו של לואיס ג'קסון "Christmas Evil", הרגיש צ'ארלס סלייר בטוח מספיק בעצמו כדי להוציא את הסרט "Silent Night, Deadly Night" ב-1984. הסרט, שהפך לסדרת סרטי אימה מצליחים יחסית, מגולל את סיפורו של בילי, שבילדותו ראה את הוריו מחוסלים על ידי רוצח לבוש כסנטה. אי לכך הוא רדוף על ידי הקדוש וגם הוא מוצא עצמו מועסק בבגרותו בחנות צעצועים, שם הוא חווה התמוטטות עצבים ויוצא מסע הרג כשהוא לבוש מצנפת.
מקבץ סצינת זוועה מ"SIlent Night, Deadly Night"
אחרי חמישה סרטי "Silent Night, Deadly Night", נשחטה הפרה הקדושה ושמה סנטה, שבעצמו הפך לשוחט בסרטים אחרים. כך למשל רימייק של רוברט זמקיס מ-1989 ל-"And All Through the House" - אותו קטע שהוקדש לסנטה ב-"Tales from the Crypt", או "Santa Claws" מ-1996. סרטים אלו הביאו לסידור מחדש של האותיות בשמו של הקדוש - מ-Santa ל-Satan.
סנטה שטני במיוחד, עם טוויסט מקברי חביב, הגיע ב-2005 בגילומו של יהודי דווקא, המתאבק הנודע ביל גולדברג, שמופיע ב-"Santa's Slay" כגרסה משודרגת ומועצמת של סנטה, פורץ לבית משפחה בורגנית בעיצומה של ארוחת חג המולד וקוטל את כולה בדרכים מגוונות ומשעשעות (בין המתים: ג'יימס קאן, פרן דרשר, כריס קטן ורבקה גייהארד). זהו רק המתאבן למנה הבשרית העיקרית בהמשך הסרט.
ביל גולדברג כסנטה ענק ושרירי
"Santa's Slay" בוים על ידי במאי יהודי בשם דיוויד שטיימן, וגם כוכבו כאמור נמנה על בני עמנו ויתכן שזו גם הסיבה מדוע הסרט מערבב הרבה יותר הומור שחור וקמפי באימה הרצחנית מאשר סרטי הסלאשר הקודמים. בכל זאת, מה שמותר לקולנוענים נוצרים, לא בהכרח מותר לנו. אפשר לראות את זה גם ב"נקמת הפטיש העברי" ("The Hebrew Hammer") מ-2003 בכיכובו של גולדברג אחר, אדם גולדברג.
בקומדיה השחורה והכשרה של ג'ונתן קסלמן (גם הוא יהודי כמובן) יש נגיעה במחולל אימה אחר, שצץ ועולה בכל העולם ערב חג המולד - ההתנגשות עם חנוכה. בעוד הילדים הנוצרים בכיתה מקבלים מתנות נוצצות ומתעללים בו, מרדכי היהודי נדרש להסתפק בסביבון צנוע. אם זה לא מספיק, בעודו משחק בגפו, מגיע לו סנטה נבזי במיוחד, דורך על הסביבון והורס אותו, בעודו צוחק צחוק מרושע.
כמו אותם סנטות רצחניים מסרטי הסלאשרים הנ"ל, גם מרדכי מתבגר מתוך הטראומה הזאת, אך בניגוד אליהם הוא הופך לגיבור הקהילה היהודית ומגנה. סוג של סופר-הירו. השקט נשמר בין השאר בגלל המנהיגות המאופקת של סנטה קלאוס המכהן. אולם כשזה נרצח על ידי בנו הציני שיורש אותו, מתערער הסטטוס-קוו. סנטה החדש יוצא למלחמת חורמה בחנוכה. למזלנו, הפטיש הוא פטיש-פטיש. ולמען האמת, אויבו (שמגולם על ידי הקומיקאי אנדי דיק) נראה יותר יהודי ממנו - וודי אלן סטייל.
אנדי דיק כסנטה הצעיר והרע ב"נקמת הפטיש העברי"
הנקודה היהודית מעניינת במיוחד ברוח מסורת ה"כולם נגדנו". סילבסטר כידוע טבח בימי הביניים בבני עמנו, ואפשר להניח שגם סנטה קלאוס הוא אנטישמי, אחרת לא היה יום על שמו, ובטח לא יום מכובד כל כך. בטוח יש לו מה להסתיר. ובכן, במאי האימה ההולנדי דיק מאאס חושף את מעלליו ההיסטוריים של סנטה, הלוא הוא סנט ניקולאס, בסרטו "Saint" שיצא אשתקד.
מי אתה סנט ניקולאס?
סרט האימה הקומי של מאאס מספר על הבישוף המנוול שהיה טובח בגברים ואונס נשים בימי הביניים ומדי פעם שב לבקר כסנטה קלאוס בהולנד של ימינו. בניגוד למורשת הסלאשרים האמריקנית, במקרה זה מוענקים לקדוש המפוקפק כוחות על טבעיים, והוא נהנה מגאולה פרטית בדצמבר עת הוא חוזר מן המתים, כדי לקחת עמו חזרה לשם את החיים. במקרה זה אין מדובר בתגובה טראומטית חולנית של אדם במצוקה בתקופתנו. הפעם זוהי התגלמות השטן מן העבר שכופה עצמו עלינו.
אימה לוהטת מסקנדינביה הקפואה: "Rare Exports: A Christmas Tale"
כמו בהולנד, כך גם בפינלנד, משם הגיע ביבוא מוצלח הסרט "Rare Exports: A Christmas Tale" ובו רוח החג עזה ומקפיאה, וסנטה הוא טרח מזדקן, אפל ודמוני. כזה שבמקום לרתום אילים למרכבתו, פשוט שוחט אותם. ויש לו תחביב מגונה: לחטוף ילדים צעירים, כמתנות חג מולד לעצמו. הצייד אחר היצור השטני הזה חושף עוד פנים לא יפות של סנטה קלאוס, שבדמותו היו נעשים מוצרי שוקולד. היום מדובר בשוקולד מריר.
אז מה צופן העתיד לסנטה קלאוס? האם באמת הגיע זמנו להתפוגג אל הניהיליזם של ימינו? הצגתו כדמות רצחנית בקולנוע ובתרבות הפופולרית בכלל היא סימפטום של התופעה הזאת - טשטוש המסורת, עיוות הסמליות ואובדן
משמעות. אלו החומרים מהם רוקחים סרטי אימה, כמו למשל "Axe Massacre" הקצר של כריס נוטריל מ-2008, או אפליקציית משחק לאייפון, כמו "Trigger Happy Christmas".
נראה כי המאבק על האמונה התמימה באותו שליח מתנות שמתעורר בכריסמס אבוד מראש. אפילו הילדים ציניים מכדי להאמין בכך. הם חכמים מדי ויודעים שכשהם רואים את סנטה בחג המולד, הם רואים בן אנוש, בשר ודם. וככזה גם הוא חשוף לחולשות, לתחלואים פיזיים ונפשיים ואכזריות בוטה. יודעים מה, לפחות זה הסיכוי שלו לשרוד בתודעה. רע, אכזרי, חולני - זה עדיף מלהישכח, לא?
