לגמור בשיר מזמור: שימוש ארוטי בנרות חנוכה

חנוכה זה חג השעווה. טיפות האש הקטנות שיורדות לך על הגב, נשפכות לקול הצרחות שלך, שלה, שלו, של מי שזה לא יהיה שהוחלט שמקשטים לקראת החג. אצל הגויים מקשטים עצים, בקהילה הבדס"מית מעדיפים לקשט נשים ואנשים תמימים, לכדי חג שעווה שמח.

עוד בנושא בדס"ם בערוץ יחסים:

מלכת סאדו בשבילך

דרושה צייתנית: כלוב של אהבה

לכבוד החג: סימנים כחולים בהסכמה

חילופי זוגות: דברים שחייבים לעשות לפני שמתים

נרות שבת וחנוכה הם לא כאלה כואבים, רק קצת, וכמובן שזה תלוי בכמה מטפטפים מהם. נרות דבש למשל, כואבים הרבה יותר והשימוש בהם לא מיועד לבעלי סף כאב נמוך יותר. אני אישית, לא ממש בוחלת באף אחד מהם, ויש לי חיבה עצומה למקלחת של אחרי, כשהעור שורף פעמיים.

בואו נשחק בעבדים וקישוטים

יש משהו טקסי שמרגש אותי מאד בשעווה. ההתעסקות עם האש, וכמשהו הפוך, גם עם קרח - מרגשת, רומנטית ומענגת במיוחד, מכל הכיוונים שלה. זו הזדמנות ליצור אמנות מודרנית על גופו של הפרטנר, זו הזדמנות לכתוב בשעווה דברים שרציתם להגיד לפרטנר/ית שלכם וטרם מצאתם את הזמן הנכון, זו הזדמנות נהדרת לקשור טוב טוב, כדי שכמה שפחות תזוזה תפריע ליצירתיות.

חג החנוכה הוא סיבה טובה למסיבה. גם במסיבות הפטיש השונות חוגגים את השעווה בגופות עירומים למחצה, חוגגים את האור, האש והסופגניות, מקשטים עבדים ושפחות כעצי חג המולד או חנוכיות משומשות ומרוצות במיוחד, ולמרות שהקהילה והאנשים שפעילים בה נחשבים למחתרתיים והכל מתנהל בפורומים סגורים, התפתחו עם השנים מסורות חביבות למדי שנוגעות לחנוכה, מסורות שסוחפות אחריהן את כל הקהילה. 

אחד הגימיקים החביבים עלי למשל, הוא חנוכיה עשויה מעבדים: במסיבה אחת מתכננים להעמיד שורה של עבדים שיתפקדו כנרות אנושיים. אני רק יכולה לנחש שהשמש, המדליק את כולם, יהנה לבדוק עד כמה הנרות האנושיים הללו אוהבים להיצרב קלות בשעווה. במסיבה אחרת עומדים להפוך את נערת סנטה לנר אנושי - ועל ידי כך לשלב את מסורת חג המולד יחד עם חנוכה. בנוסף, מתוכננת חנוכיית מחטים ונרות על גבו של עבד מרוצה שהתנדב לכך מראש. 

לצוף בתוך החוויה

בפנטזיה שלי השנה, בא לי להיות מקושטת. בא לי להיכנע לטיפות האש על הגב והבטן, לשמוע את ה"תנשמי" המוכר כל כך, לחייך מתחת לזעקות הכאב, להתמכר ולהתמסר לבליל התחושות, ולבעור באמת. מי שיודע ליהנות מכאב מבין שכאב הוא זמני בלבד, והוא חלק אינטגרלי מהחיים שלנו, מהדרך שלנו לעבר החופש הנשגב. טקסים כמו שעווה הם הדרך שלנו לחכך נשמה בנשמה, אש באש, עונג בעונג.

אולי באחת המסיבות האלה יתמזל מזלי ואמצא עצמי קשורה ולא קושרת, לשם שינוי, מתפתלת מתחת לטיפות רותחות, הופכת לרגע לנר, ליצירה, למשהו שאינו לגמרי מוגדר ורק צף ותלוי בתוך החוויה. אם יש מי ששומר עלייך שלא תיסחפי עמוק מדי לתוך המערבולת של השעווה הזו והאש, זה יכול להיגמר רק בעונג אמיתי, סופגניה מלאת סוכר וחיבוק גדול עם מי שאוהב לראות אותי מחייכת מבעד לדמעות. וזה אולי הכי כיף בחנוכה, הניחום החמים הזה שמגיע אחרי שכאבת עם מישהו.

אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים

• הפרופיל של סחלב זברה ב"כלוב" – אתר הבית של הבדס"מ בישראל
  

• המייל של סחלב זברה