ישראל בונדק: "הספרדים - משת"פים של הממסד"

כבר ארבעים שנה שישראל בונדק עובד בעסקי המלחמות. בכעס מתפרץ, גאווה גדולה ושפה ציורית, הוא נאבק כל פעם בגוף אחר. צ'ה גאוורה, קוראת לו הזמרת אתי לוי, אותה הוא מנהל כבר עשרים שנה. בעוד אנשים בני גילו (57) כבר התייאשו מהצורך לשנות את העולם, בונדק לא מרפה, נלחם ללא לאות ופשרות. 

• ישראבלוף: על השפלת האמנים ב"חי בלה לה לנד"
• אתי לוי רוצה קצת טיפת מזל
  

אבל בסופו של דבר גם בונדק עצמו מודה בכאב, שהעוולות שהוא מדבר עליהן לא יעלמו רק מפני שהוא החליט לצאת נגדן. הוא גם מודע לכך ששילם מחיר אישי כבד על האופי הלוחמני שלו, מודה בתסכול הרב שהוא חש, ומעיד על עצמו בפתיחות נוגעת ללב, שהוא רצה להיות מסודר כלכלית בגילו.

ישראל בונדק. לוחם לפני הכל (צילומים: גיל יוחנן)

ומה הוא עוד למד? בונדק, איש הפנתרים השחורים,  שנלחם למען המוזיקה המזרחית, וישב עד לאחרונה בכלא על הפעלת תחנת רדיו לא חוקית, מסכם את הכל במשפט אחד: "היום כבר למדתי שלא כדאי להתעסק יותר עם העניין העדתי". מי שתרמו לכך יותר מכל הם שותפיו לתקופת המאסר, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון והבדרן חנן גולדבלט.

"הם היו החברים הכי טובים שלי בכלא, וכידוע הם מארצות אשכנז. הבנתי שהעניין העדתי כבר חלף מהעולם. אני הייתי ועדיין סמל מזרחי, אבל הבנתי שיש הרבה מה ללמוד מאחינו האשכנזים. הם מלוכדים, עוזרים אחד לשני, בעוד אנחנו הספרדים רק דופקים זה את זה בשביל ג'וב או טובות הנאה אחרות. כמעט כל הסוהרים, פקחי התנועה, שוטרים, חוקרים, עדי מדינה ומלשינים הם ספרדים, וזה בדוק. הספרדים הם היום משת"פים של הממסד. דווקא במאסר, כשביליתי במחיצתם של אנשים גדולים כמו הירשזון וגולדבלט, הבנתי את זה יותר מכל".

החברים האשכנזים שלו

נראה שהשהיה לצד הירשזון וגולדבלט בכלא שינתה משהו אצל בונדק, שיצא מבית האסורים כשהוא מריר בעיקר כלפי בני עדתו: "כשנכנסתי לכלא הבנתי איך כל בני עדות המזרח שנלחמתי בשבילם נעלמו ובגדו בי. פגשתי שני אשכנזים, לא צעירים, שנגד כל מה שהם ייצגו אני נלחמתי כל השנים - ובסוף דווקא הם היו אלו שתמכו בי והיו שם בשבילי ברגעים הלא קלים בין החומות.

"הם הראשונים שקיבלו את פניי שם, חיבקו אותי ואמרו לי ללכת עם ראש מורם ולעמוד מיד על הרגלים. הגעתי שפוף והם החזירו לי את שמחת החיים. דווקא אני, שנלחמתי נגד מה שהם ייצגו, למדתי שבסוף דווקא הם הכי בני אדם".

אתם שותפים לגורל דומה: שלושה אנשים שהיו בטופּ, כל אחד בתחומו, ונפלו בצורה הכי קשה שיש.

"קראתי את פסקי הדין של כולם. מערכת המשפט לא עשתה עם אף אחד מאיתנו צדק. הם היום האחים שלי לכל החיים. בניגוד לכל השועלים שרק ביקשו ממני כל החיים, הם רק נתנו ועזרו".

אברהם הירשזון בבית המשפט(צילום: ירון ברנר)

בספטמבר 2010 החל בונדק לרצות 18 חודשי מאסר בכלא חרמון שבצפון, בגין הפעלת תחנת רדיו פירטית. בונדק לא שוכח את פסק הדין הלא מידתי לטענתו, ומבקש להדגיש: "קבלתי גזר דין בו השופט ציין במפורשות את עברי בפנתרים השחורים וקרא לנו תת תרבות. הבנתי באותם רגעים שלנגד עיניו לא עמדה עבירה של שידור תחנת רדיו לא חוקית, אלא מלחמה נגד תרבות של 60 אחוז מאוכלוסיית מדינת ישראל".

ההתבטאות שלו החזירה אותך למשפט המפורסם של גולדה מאיר "הם לא נחמדים"?

"15 דקות אחרי שהיא אמרה את זה, שרפנו את המדינה, ואז לא היה פייסבוק, אלא אולי אסימונים. לצערי, בכלא הבנתי שכבר אין לי חיילים ואין לי גב מאחורי. כולם נטשו אותי והשאירו אותי לבד במלחמות האלו. עוד מגיל 12 אני אוכל מכות על ימין ועל שמאל, אבל אז היו לי אחים -את הפנתרים. היום גיליתי כבר שאין גברים ואלו שנלחמתי למענם נוסעים במרצדס ואני נשארתי ערום".

לאחרונה בונדק זכה לחשיפה מחודשת, כשצולם מתוך כותלי הכלא לתוכנית הריאלטי "חי בלה לה לנד", בה השתתפה אמנית הדגל שלו אתי לוי. אבל עוד לפני כן, נחשב בונדק לדמות ידועה ו-ותיקה בעולם הזמר המזרחי. בימים אלה הוא מסיים לכתוב ספר, המגוללת את כל סיפור חייו הסוער, ומצטלם לסרט דוקומנטרי שצפוי להיות משודר באחד הערוצים המסחריים בשנה הקרובה.

מפקד בלי חיילים 

במשך שנים רבות הוא צעק נגד הקיפוח של הממסד האשכנזי, ששלט לדבריו בתחנות הכח במדינה, ואפילו נגד שדרני רדיו בכירים שלטענתו נגועים בשחיתות. אבל אחרי שיחה ארוכה איתו, בונדק מסכים כי הוא כבר אדם אחר. אולי עדיין לוחמני, אבל מבין היום, שזה גבה ממנו מחיר אישי יקר מאוד.

"ההורים שלי עלו מכורדיסטן בשנות ה-50 והתיישבו בשכונת הכורדים בירושלים", הוא נזכר. "חיינו בעוני ומעבר לכביש ראינו את העושר של שכונת רחביה. אז, בתור ילד, החל להתפתח אצלי החוש החברתי והצורך לצדק. היום, אין לי זמן לחשוב על הטעיות שעשיתי כי הבנתי שהמקצוע שלי הוא להילחם נגד עוולות. אם אני אעשה קרחת תוכל לראות את הצלקות שיש לי בקרקפת מהאלות של הפרשים שחבטו בי בהפגנות הגדולות.

ישראל בונדק. החברים עזבו אותו

"יכולתי להיות מסודר כלכלית היום אם הייתי מקבל את הג'וב שאז הציעו לי כדי להשתיק אותי, אבל לא הסכמתי לבגוד בעקרונות שלי. הרבה מחבריי עשו זאת וחיים כעת ברמת חיים שונה לגמרי ממני, אבל אין בי חרטה כי האמת והצדק איתי".

אתה מדבר על אמת וצדק, אבל אתה אב למשפחה בת שש נפשות, שעדיין גר בשכירות, ומשקיע עשרות אלפי שקלים בשנה על אמן שלא מצליח להתרומם. זו לא הקרבה גדולה מדי?

"זאת נקודה רגישה. אישתי והילדים משלמים את המחיר הכי כבד שיש. כשהייתי בכלא הם עברו גיהנום וזה קרע אותי. אישתי כל הזמן רבה איתי ואומרת לי שאני נלחם בשביל כולם ובסוף אנחנו נשארנו בלי דירה. אני יודע את זה, אבל אי אפשר לשנות אופי של אדם בגילי. אני הולך לישון כל לילה מחדש ושואל את עצמי למה אני צריך את זה, אבל בבוקר אני שוב קם כמו רוח קרב.

"בניגוד להרבה אמרגנים אחרים, לא נטשתי את אתי לוי ובחיים לא אעשה זאת. היא נאמנה לי ואני לה. נכון, לא חסר מנהלים שהיו רואים שהאמן לא מתרומם והיו נוטשים. אני לא מתפרנס מזה כי ההוצאות גבוהות מאוד, אבל אני ממשיך איתה רק כדי לא לתת לאנשים את התענוג שנעזוב את התחום".

אתי לוי. הבייבי שלו מזה עשרים שנה(צילום: אביגיל עוזי)

אז "לה לה לנד" לא סיפקה עבודה בסופו של דבר.

"רק חשיפה תקשורתית. עבודה? אנחנו עובדים בדיוק כמו מקודם".

מה קרה לתקווה שאתי ואחותה זהבה בן ישלימו ויעבדו ביחד?

"זהבה היא בחורה טובה וזמרת מאוד מוכשרת, אחת הטובות בארץ. לצערי, אין לי שליטה על מה שקורה בינה לבין אחותה והאיבה ביניהן היא על רקע אישי שאני לא יכול להתערב בו. תאמין לי שאם השתיים היו מתחברות, יכולנו לעשות פה שיתוף פעולה מאוד מצליח וריווחי, אבל אין לי מה לעשות נגד זה".

מלחמה חדשה על הפרק

על אף ששוחרר רק לאחרונה מהכלא, בונדק עומד על פי דבריו לשוב לשם בקרוב, מכיוון שאין בכוונתו לשלם את הקנס בגובה 25 אלף שקל שהוטל עליו. עונש זה יומר בחמישים ימי מאסר. עד אז, הוא ממקד מאמצים בחזית חדשה שפתח מול שדרן הרדיו דידי הררי, שלטענתו לא נותן במה ראויה לאתי לוי. כל זאת אחרי שבעבר ניהל מלחמת חורמה נגד השדרן אליקו על רקע דומה.

"היום אני נלחם רק בשבילי ולא בשביל המוזיקה המזרחית. דווקא בכלא הבנתי כי רוב הדברים שטפטפו לי על אליקו היו שקר, ואנשים אינטרסנטים ניצלו אותי כדי שאלחם גם למענם", הוא מצהיר, "אתי מושמעת בתחנות רבות ורק אצל דידי לא. הוא נחשב לאיש מאוד חזק בתעשייה ואני מייצג כרגיל את החלשים ואין לי בעיה עם זה. אני מפיק שמשקיע הון בשביל המוזיקה הזו ואני הולך להתאבד במלחמה הזו".

ישראל בונדק. זוכר את הפנתרים

במקביל בונדק עובד עם אתי על שלושה אלבומים. לאחד מהם שותף גם חנן גולדבלט, שכתב את כל השירים, חלקם הולחנו על ידי קובי אשרת וארקדי דוכין. בנוסף לכך, 

בונדק צופה לקריירה פוליטית, כמספר שתיים ברשימה של ח"כ חיים אמסלם. "משם אלחם נגד ש"ס שזרקה אותי לכלבים", הוא מצהיר, "אני נלחם למענם כל השנים, והופקרתי בגלל האינטרסים שלהם. הרב עובדיה היה ויהיה מורי ורבי, אבל ההנהגה של המפלגה הזו בעייתית מהיסוד".

אז אם הרשימה שלך תקבל שני מנדטים, נוכל לקרוא לך ח"כ בונדק?

"לכנסת אני לא נכנס בכל מקרה. אני לא רוצה להתקלקל. החברים בגדו בי, התעשייה ניצלה אותי ועברתי חיים קשים מאוד שאני לא מאחל לאף אחד. למזלי אני ממשיך לחייך ולהיות אופטימי. דווקא שם, בין הסורגים, למדתי להאמין שוב לאנשים ובעיקר לדעת, שזה לא אשכנזים או ספרדים יותר, זאת המדינה הזאת שאוי לנו שכך היא שופטת את אזרחיה".