מפגעים סביבתיים: מחכים לראיות ובינתיים מתים

בעשורים האחרונים נכנסו לחיינו שינויים טכנולוגיים רבים: שימוש מסיבי בטלפוניים ניידים, חומרים הנפלטים לאוויר ממפעלי תעשיה, שפכי מזון מהונדס גנטית ועוד. אף שאין עדין מסקנות מדעיות חד משמעיות בדבר הנזקים הנגרמים לאוכלוסייה ולסביבה כתוצאה מתופעות אלה, אין ספק כי עדיף להערך אליהם מראש, מאשר להמתין ואז לגלות שמאוחר מידי. 

כאן נכנס אחד העקרונות החשובים והמרכזיים בעולם המשפט הכלכלי-סביבתי: עקרון הזהירות המונעת. על פי עקרון זה, יש חובה לנקוט אמצעי זהירות גם כאשר לא הוכח קשר סיבתי באופן מדעי מובהק, בין תופעה מסוימת לבין נזק שנגרם לבריאות.

עקרון הזהירות המונעת התקבל כעקרון יסוד באמנות בינלאומיות כבר בשנת 1992. בהמשך הוא יושם בחקיקה במדינות ברחבי העולם, בה נקבע כי על מנת להגן על הסביבה, בריאות האדם, החי או הצומח - העדרה של הסכמה מדעית מלאה לא יהווה תירוץ לאי נקיטת אמצעים יעילים כלכליים, המיועדים למנוע פגיעה בסביבה זו.

במילים אחרות: גם אם אין ראיות מדעיות להוכחת נזק או מפגע סביבתי, יש לנקוט באמצעים למנוע את הפגיעה ועדיפה זהירות יתר על פני שאננות. נזקי הקרינה, משבר המים, זיהום האוויר, פסולת מושלכת בטבע - כל אלה דורשים יישום מידתי של עקרון הזהירות המונעת, תוך שילוב וקידום התעשייה, ולא עצירתה עד כדי פגיעה בקיום מפעלים ופיטורי עובדים.

צעדים ראשונים בישראל

בישראל, פרשיות צוללי נחל הקישון, כלובי הדגים במפרץ אילת והשימוש במתקנים בעלי קרינה בלתי מייננת, הובילו לחקיקה סביבתית. כך למשל חוק הקרינה הבלתי מייננת ב-2006 ,חוק האוויר הנקי ב-2008 והחוק האוסר עישון במקומות ציבוריים. גם בתי משפט החלו בשנים האחרונות לקבל טענות שונות המבוססות על עקרון הזהירות המונעת.

לפיכך, ראוי ונכון להפעיל את עקרון הזהירות המונעת גם בהעדר הוכחות מדעיות מספקות לקיום נזקים בריאותיים מגורם מסוים, ולנקוט אמצעים סבירים כדי להפחתת הסיכון. כך מדינת ישראל תיישם את החקיקה הסביבתית באופן שיתרום לסביבה נקייה, בריאה וצודקת יותר.

הכותב הוא מומחה לדיני איכות סביבה שותף במשרד עורכי דין דורון, טיקוצקי, צדרבוים, עמיר מזרחי