את בטוחה שיש לך מספיק חלב? 5 מלכודות הנקה

בשבוע שעבר הייתה לנו סערה קטנה בבקבוק חלב, באדיבות ח"כ דנון. חוק ההנקה שהפך, ברוך השם, לחוק להגבלת חברות מסחריות, הביא לתגובות סוערות מהבטן, שלא לאמר מהציצי. אבל אלו לא באמת תגובות מהציצי, אלא תגובות מהלב, כי הנקה היא נושא טעון וכואב שמחובר היישר לליבת הנשיות והאימהות שלנו.

הטורים האחרונים של הפולניה בערוץ הורים :

לא רוצה להניק? תחתמי!

מישהו ראה את הסלון שלי?

למה אמהות אף פעם לא חולות?

רק בת 11, אז למה היא לבושה צמוד כל כך?

לשלוח לגן בגיל 3 חודשים: איפה האחריות שלכם?

אז מהם המיתוסים של ההנקה? מהן המילים שמקלקלות לנו? מה צריך להפסיק להגיד?

1. (צריך להפסיק להגיד ש) אמא טובה היא אמא מניקה

אמא מניקה זה טוב, זה ברור. כמובן בהנחה שאין לה סדקים שגורמים לה להעוות את הפנים בכאב בכל פעם בה התינוק שלה מתחבר, שהיא לא גמורה מעייפות ושיש לה סבלנות וכוח. אמא מניקה זה טוב כשהיא רוצה להניק, כשהיא יכולה להניק. אמא לא מניקה זה גם טוב, כי חשוב להגיד,

שאמא טובה היא אמא שקודם כל טוב לה.

אז למה יש פה מלכודת הנקה? כי המשפט הזה יוצר לחץ - ולחץ מפריע לנו להניק. לחץ גם מפריע לנו להיות אמהות שמחות, כי אנחנו תמיד מרגישות שמשהו לא בסדר, ושזה באשמתנו. יש לנו מספיק לחץ מסביב, מופנים אלינו יותר מדי מסרים ישירים ועקיפים אודות האימהות הטובה.

יודעים מה? די, נמאסתם. אנחנו בסדר גמור.

2. (צריך להפסיק להגיד ש) הנקה היא עסק פשוט ומהיר  

אנחנו מצפות לסרט הוליוודי: אישה לאחר לידה, בבטן שטוחה וחלוק סאטן, אוחזת בתינוק שרק נולד אבל נראה בן חודשים לפחות. בכל ארבע שעות התינוק מצייץ, האישה מרימה אותו, מניחה אותו (בנקודה גבוהה להפליא, שמעלה את השאלה האם היא מניקה מהכתף?) על חזה המשוער, שלוש דקות מצמוצים והוא חוזר, וורוד ורגוע, אל עריסתו.

חזרה למציאות: חלוק אולי יש לך, אבל גם בטן. התינוק שלך צהבהב יותר מוורוד. הנקה? כל הזמן, ולא, לא מהכתף. אי אפשר לברוח מביסוס ההנקה. יש ימים בהם התינוק לא יורד מהציצי, יש ימים של הנקות ארוכות, יש ימים של ציצי בופה, רק באתי לטעום - ההנקות הקצרצרות והמתסכלות מכולן. שעות וימים של השקעה כדי שיהיה לך חלב לתינוק. המלכודת? מי שחושבת שהסרט הוא הנכון, מאמינה שאצלה משהו לא בסדר.

3. (צריך להפסיק להגיד ש) הנקה היא טבעית וקלה  

4. (צריך להפסיק להגיד ש) הנקה לא דורשת כלום

לכאורה זה נכון, לא צריך בקבוקים ולא סטריליזטור. לא צריך לצאת עם מחסניות פורמולה וצידניות מיוחדות לשמירת המים בטמפרטורה הנכונה. אבל אל נא תפלו למלכודת, כי הצידנית היא אנחנו, הטמפרטורה הנכונה היא שלנו, והכלי שעליו אנחנו צריכות לשמור כל הזמן הוא הכלי הכי חשוב - הגוף והנפש שלנו.

את עייפה/ רעבה/ צמאה/ עצבנית/ חולה? (לא, אי אפשר למחוק כי אין מיותר) עלול להיות לך פחות חלב. את לא מספיקה לאכול אוכל נורמלי? האח הגדול מתחרפן באמצע ההנקה? הבעל בדיכאון לאחר לידה? עלול להיות לך פחות חלב.

אז נכון שהתינוק הוא הכי חשוב, אבל בשביל שהוא יוכל להיות הכי חשוב, את צריכה להיות הכי חשובה, יחד איתו. הנקה לא דורשת כלום? הנקה דורשת את ההיפך מכלום - אותך.

5. (צריך להפסיק לשאול) יש לך מספיק חלב?  

אין, אין שאלה יותר קוטלת נשיות מזו. אין משפט יותר סוגר ברזים מזה. אין לך מספיק חלב? את לא אמא אדמה שופעת חסד? התינוק שלך רעב בגללך?

העניין הוא לא שאין לנו חלב, אלא שאין לנו חלב עדיין. עוד לא הספקנו לייצר אותו, והנה מגיעה השאלה המייבשת הזו, תרתי משמע, והיא לא רק מרגיזה, היא גם ממלכדת.

ביקרתי פעם יולדת שהניקה יופי את הילד שלה עד שהאחות נכנסה פנימה, הזיזה לה את התינוק לתנוחה שנראתה לה טובה יותר, וכשהתינוק מחה והפסיק לינוק החצופה טענה שלאמא אין מספיק חלב. "היה לי המון חלב", ענתה לה האמא הנבונה, "עד לרגע בו נכנסת לחדר".

אז מה צריך כן להגיד?

צריך להגיד, בקול גדול, שבעולם מושלם (הארכת חופשת לידה, מישהי?) היינו יכולות הכל. היינו יכולות לשבת ולהתמסר לרגע ולתינוק שלנו. היינו יכולות להניק ולהעניק, במלוא מובן המילה. היינו יכולות לבלות ימי הנקה שלמים עם כל חום או שן צומחת, היינו יכולות לשכוח מהעתיד ולהתמקד בהווה, שבעיניים ילדיות רק הוא קיים. היינו יכולות ללכת עם כל רגע בו התינוק זקוק לחיבור הכי מיוחד בעולם אל אמא שלו.

הלוואי שיכולנו.

תמר אלפיה היא עיתונאית ואמא לשלושה ילדים