הדירה גברים - והפסידה את דמי האבטלה

• יריד תעסוקה לחרדים: הנשים הגיעו, הגברים פחות
• נשים וגברים מופרדים בלשכת התעסוקה
• הדירו אותי בבקשה
  

התובעת, אסתר סרור מבני-ברק, טענה בערעור שהגישה כי לשכת התעסוקה הייתה צריכה לכבד את אמונתה, ולהפנותה רק למקומות עבודה מופרדים. לטענתה, באמצעות עו"ד גלית ברימר-חיים, שלילת דמי האבטלה בעקבות סירובה לעבוד במקום "מעורב" פוגעת בזכויותיה החוקתיות לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

השופטת, ד"ר אריאלה גילצר-כץ, לא השתכנעה. בפסק הדין היא מציינת כי בארבעה מקומות עבודה שאליהם נשלחה, סרור כלל לא התייצבה, ורק פנתה בטלפון. "על דורש עבודה לעשות מאמץ סביר ותם לב להתאים עצמו לעבודה אליה הופנה. מי שלא טורח להתייצב במקום ומסתפק בהתקשרות, אינו נוקט מאמץ סביר או פועל בתום לב לשם התאמתו‭,"‬ כתבה גילצר-כץ בפסק הדין. כן ציינה כי שלושה ממקומות העבודה אליהם הופנתה סרור נמצאים בעיר מגוריה בני-ברק, והמקום הרביעי הינו מערכת העיתון "מקור ראשון‭,"‬ המיועד לציבור הדתי-לאומי. "ייתכן שלו הייתה מתייצבת במקומות אלו הייתה התובעת נוכחת לראות כי העבודה בהם תואמת את השקפת עולמה, וקיימת לה אפשרות לעבוד בהם‭,"‬ נכתב.

לפי חוק הביטוח הלאומי, מי שרשום בשירות התעסוקה יוגדר כמובטל אם ביכולתו לעבוד במקצועו, או בכל עבודה אחרת המתאימה מבחינת מצבו הגופני, בריאותו וכושרו הגופני; הולמת את הכשרתו המקצועית או השכלתו; או תואמת לעבודה שבה עבד בשלוש השנים האחרונות. זכאות לדמי אבטלה נוצרת רק אם העבודה שהוצעה לאדם אינה מתאימה לו מבחינה רפואית ופיזית. כיוון שאי התאמה כזו לא הייתה אצל סרור, נקבע שסירובה לעבוד במקום ללא הפרדה מגדרית מצדיק את שלילת זכאותה לדמי אבטלה.

לכל היותר אי התחשבות

גם טענתה של סרור כאילו מדובר ב"אפליה בין דורשי העבודה" נדחתה. השופטת גילצר-כץ קבעה שאין מדובר באפליה, אלא לכל היותר באי התחשבות בשיקולים מיוחדים הנוגעים לאמונתה ולמצפונה של סרור. "יתר על כן‭,"‬ קובעת השופטת, "אותה 'התחשבות' באמונתה של המערערת, היא-היא זו שעלולה להביא לאפליה ולהדרה של נשים‭."‬ גם אם סרור חשה פגיעה בכבודה עקב החלטת לשכת התעסוקה, "קבלת הערעור תפגע בכבודן של נשים רבות, כי פירושה הדרתן מהחברה ופגיעה בזכותן לכבוד ולשוויון‭,"‬ נכתב בפסק הדין.

גילצר-כץ מוסיפה: "העקרונות הדתיים אליהם מתייחסת התובעת מדברים על הפרדה, אך נשים הן המשלמות את מחירה של אותה הפרדה. בתקופה האחרונה אנו עדים למקרים רבים בהם נדחקות נשים אל מחוץ למרחב הציבורי. תמונות נשים מוסרות מפרסומים שונים, נשים מוסתרות מאחורי וילונות ופרגודים, נדחקות לספסל האחורי בתחבורה הציבורית ונאסר עליהן להשמיע את קולן בציבור. אין לתת יד לתפיסות מעין אלו, העומדות בסתירה לעיקרון השוויון, כשמאחורינו היסטוריה שלמה של קיפוח ואפליה‭."‬ השופטת אף הוסיפה כי גם מבחינת המשפט העברי אין עמדה הלכתית חד-משמעית האוסרת על עבודה מעורבת, וכי "יש פוסקי הלכה שהתירו ומתירים זאת‭." ‬