הנוטרת הראשונה של המנדט, והמרגלות הנאציות

חוברת הזכרונות של רבקה ספירו מגלה סיפור מרתק על אישה ששמרה על גרמניות שנעצרו בא"י וריגלו לטובת הנאצים. הכל התחיל בזכות הכישרון של מיכאל בעלה כשחקן כדורגל

נדב מןפורסם: 23.12.11 , 08:33

חוברת עם סיפור מעניין מצאתי אצל ליבי ספירו, אלמנתו של ירמיהו ספירו, ובה מספרת רבקה (אמו של ירמי) על תקופת היותה נוטרת עברייה, בשנות הארבעים של המאה הקודמת בישוב וילהלמה - בני עטרות של היום. בחוברת נשמרו גם צילומים הקשורים לסיפור.

הנה לפניכם קטע מהסיפור וצרור תצלומים.

"מוקדש באהבה לבעלי מיכאל ולילדי ירמיהו ורותי.

לבני היקרים ירמיהו וליבי קבלו חוברת זו שמספרת בקצרה על תולדות חיינו בתקופת מלחמת העולם השנייה מהוריכם רבקה ומיכאל ספירו.

רבקה יורדת עם הכלב , וילהלמה 1943

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוכנסו כל בעלי נתינות האויב השוהים בארץ למחנות הסגר אשר הוקפו בגדרות תיל ובמגדלי שמירה. אחד המחנות הללו היה מחנה וילהלמה. המושבה הוקפה בגדרות תיל ושטח המחנה היה כ- 300 דונם. אדמות המושבה השתרעו על 12 אלף דונם. על המחנה שמרו 100 נוטרים יהודים ועליהם היו ממונים שני סמלים בריטים. המחנה כולו היה בפיקוח הבולשת הבריטית CID.

אני נולדתי בירושלים שכונת שמעא, דור שלישי בארץ. נישאתי למיכאל ספירו יליד פ"ת אשר גר מספר שנים בירושלים.

ליד ביתם של רבקה ומיכאל ספירו בוילהלמה

מיכאל שיחק כדורגל בקבוצת מכבי חשמונאי. עברנו לגור במושבה באר יעקב ואז עבר מיכאל לשחק בהפועל ת"א. בתחילת 1939 היה מצב הפרדסנות בכי רע מאחר ולא היתה אפשרות לשלוח פרי הדר לאירופה עקב סגירת הים התיכון להפלגה באוניות המניפות דגל בריטי. במושבה היתה נקודת משטרה של חייל הנוטרים JSP. נודע לנו כי הקצין הבריטי הממונה על הנוטרים במחוז יפו, מיג'ור אוון יבוא לביקורת במקום.

קטיף תפוזים בבאר יעקב, 1933

יצאנו בעלי ואני לראות את המסדר. מיג'ור אוון הכיר את בעלי כשחקן כדורגל ושאלו אם יהיה מוכן להתגיס לנוטרות, ולשחק שם כדורגל. בעלי הסכים מיד, הצעה זו הוותה עבורנו הצלה במצבנו הכלכלי הדחוק. יום אחד יולי 1941 ראה מיכאל מודעה במשרד המחנה: מחפשים אשה נשואה לאחד הנוטרים במחנה, הדוברת אנגלית, ערבית וגרמנית. הצעתי את מועמדותי ובזכות ידעתי הטובה את שלוש השפות הדרושות, התקבלתי כנוטרת בוילהלמה.

מסדר נוטרים , וילהלמה 1941

קיבלנו דירה מחוץ למחנה כדי שיהיה באפשרותנו לארח. הורשינו לרכוש מצרכי מזון מהגרמנים.

התפקידים המוטלים עלי כנוטרת היו רבים ומגוונים. במשטרת המנדט לא היו עד אז שוטרות ורק במלחמת העולם השנייה התקבלו מספר שוטרות אשר שרתו במחנות ההסגר וילהלמה, שרונה, ולדהיים, בית לחם הגלילית. אני הייתי בעצם השוטרת-נוטרת הראשונה במשטרת המנדט.

תפקידי כלל ליווי חשודות בריגול לבית המשפט בירושלים, אך מעולם לא הורשיתי להיכנס ולהיות נוכחת במשפט עצמו. ליוותי את הגרמניות אשר הורשו לעיתים ברישיון מיוחד לצאת לקניות בת"א או לבקר קרובים במחנות האחרים. לעיתים עסקתי בליווי עצירות לבתי החולים, שם הופקדו בידי שוטרות אחרות. רישיונות היציאה מן המחנות היו תלויים במצב המלחמה העולמית.

האדמות החקלאיות של הגרמנים עובדו על ידם בעזרת פועלים ערבים מהסביבה ובעיקר מיהודיה השכנה. כל בוקר היו נפגשים בשער המחנה הפועלים והגרמנים אשר היו מביאים את הפרדות והסוסים ונתנו הוראות עבודה לפועלים. באותו שער היה מתנהל המסחר בין הגרמנים לסוחרים שבאו בעיקר מלוד. הנוטרים ששמרו על השער היו דוברי ערבית כך שיוכלו להאזין לשיחות המתנהלות.

למרות שבתקופת המלחמה היה מחסור חמור בארץ לתוצרת חקלאית ומצרכי מזון, במחנה לא חסר דבר: בשר, ירקות, לחם, ביצים, חלב ומוצריו – הכל היה בנמצא.

רבקה ספירו עם בנה ירמיהו ליד הטנדר, וילהלמה 1941

ההגנה הייתה פעילה מאוד ברוב המחנות. חלק מהנוטרים היו חברי ההגנה, והיו ביניהם גם חברי האצ"ל וייתכן שגם חברי הלח"י. מפקדי ההגנה שלנו היו משה גובזמן וגדעון מרגלית. המקשר היה דוד פלינג. היינו יוצאים לא"ש לילה בבן שמן. במסגרת ההגנה אף נסענו לביריה ולביר-עסלוג'. בעלי ואני היינו קשורים אף לש"י, וגם לאריה בן-יעקב ולצבי המכונה רזל. שמונה שנים שרתנו כנוטרים.

הגרמנים במחנות היו כולם נאצים. בכל בית הייתה תמונה של היטלר וצלבי קרס, כולל הבית בו התאכסנו אנו, הסרג'נטים הבריטים ונהג הרכב המשוריין האנגלי שהיה מביא הספקה.

בנסיעות שלהן לקניות בת"א קנו הגרמניות חוטי צמר וסרגו מהם שמיכות עבות במיוחד, אותן היה מותר לשלוח לגרמניה. שם פרמו את השמיכות והפכו את הצמר לסוודרים וכובעים לחיילים הגרמנים. כך הייתה תרומתם למאמץ המלחמתי הגרמני.

עגלת אכר גרמני בוילהלמה. ירמיהו העגלון

ברוב החנויות קיבלו את פני הגרמניות די יפה. רק מקרה בודד היה בחנות הבדים של מר דיניץ אשר ראה אותי במדים ושאל מי הן הקונות. כאשר הסברתי לו מי הן, הוא סירב לשרתן וגרשם מחנותו. הוא צעק להן בגרמנית: אראוס, אראוס! היו עצירות שנישאו יותר מאוחר לחיילים בריטיים".