ג'ייסון דנינו-הולט: "הכי מפחיד להרגיש מפוספס"
היוצר ג'ייסון דנינו-הולט מעלה את המחזה "לב" ומדבר על החשיפה האישית, החשש להתפספס, החיבור עם ג'וני מיטשל ועם דיקלה, ועל המצלמה של "מחוברים" שתיעדה את הראיון
דרך מקצועית מרתקת עובר בשנים האחרונות ג'ייסון דנינו-הולט. מי שהתפרסם כבר בגיל 18 כנער מסיבות, שנבחר לתפקיד היורש של עדן הראל ב-MTV, ודילג בהמשך לתפקיד כתב בתוכנית הבידור של גיא פינס, חווה בשנים האחרונות, תהליך יצירתי שחושף אותו כאמן רגיש וכיוצר מוערך. פחות ראיונות מתוך השקות מוצרים, ויותר - יש יגידו יותר מידי - חשיפה אישית. במקביל הוא מפתח את קריירת המשחק שתופסת תאוצה.
אחרי שסיים את לימודיו בניסן נתיב, עבר דנינו-הולט לתיאטרון באר-שבע, שם הוא משחק בהצגה "בוגד", לצד זוהר שטראוס. בחודש מאי הוא העלה במסגרת פסטיבל ישראל את ההצגה "ליידי טוויסטד", אותה כתב וביים. לפני כשלושה שבועות שודר ב-yes דוקו הסרט המצוין והנוגע ללב "שנטי ומרטין" שעסק בקשר הסבוך והקשה בין דנינו-הולט לאמו שנטי, שעזבה את הקן המשפחתי כשהיה ילד. השבוע (ימים א'-ג', 21:00) מועלת בגן מאיר בתל-אביב ההצגה "לב" שעלתה לראשונה בפסטיבל עכו אותה כתב וביים וגם משחק בתפקיד משנה.
"למדתי משחק ומשם הדברים פשוט התגלגלו" מספר דנינו-הולט בראיון לרגל העלאת ההצגה לקהל הרחב, "החיבור שלי לעולם המשחק נוצר עוד בתיכון כשלמדתי במגמת תיאטרון בתלמה ילין. כשנבחרתי להגיש ב-MTV, נסחפתי לעולם הבידור, אבל אחרי תקופה שהייתי שם, הבנתי שאהבת עולם המשחק יותר בוערת בי ואני קודם כל יוצר. בא לי לומר את כל מה שיושב לי בפנים.
"יכול להיות שזה דבילי, אבל התמזל מזלי ויש אנשים שרוצים לומר את זה ביחד איתי, כי זה לא דבר קל בתיאטרון העצמאי לגייס שחקנים לפרויקטים, ובמקום הזה אני מאוד בר מזל. נכון, אני רק בן 25 והספקתי לעשות דברים יפים, והחברים שלי צוחקים עלי שאני איש זקן לכל דבר ולכל דעה. אני לא יכול שלא להסכים איתם".
מגיל 18 אתה כבר עובד ונמצא בתחום הבידור. לא מתחשק לך לפעמים לטייל במזרח ולחיות כמו כל בחור אחר בן גילך, שבניגוד אליך, לא נמצא במרדף תעסוקתי ובמקביל מאוד חושפני?
"נגעת בנקודה שאני כל הזמן מתעסק בה. אני בעשייה מטורפת, כי יש לי כל הזמן צורך ליצור ולעשות. אני כן רוצה חופש, אבל פשוט לא מסוגל פיזית לעשות את זה. לא יכולתי לדמיין בחיים כשהלכתי ל-MTV, שאגיע למקום היצירתי הזה ואני שמח שאני מצליח להתפרנס ולקבל ביקורות טובות למה שאני מנסה לעשות. אני לא מסתכל על בני גילי שנהנים מהגיל, אלא מקנא באלה שהגיעו בזמן הזה לדברים הרבה יותר גדולים".
ניתוח לב פתוח
ההצגה "לב" עוסקת בסיפורו של גבר (בגילומו של אייל שכטר), העומד לקראת ניתוח לב פתוח. במהלך ההרדמה הוא הוזה את עצמו מתעורר בחדרי ליבו, שמתרחשים בתוך כותלי בית מלון. דנינו-הולט מגלם בהצגה את בנו שטרם נולד.
"ההצגה היא מסע סוריאליסטי ואינטראקטיבי עם הקהל על חרטה והתפכחות. שכטר מגלם גבר שעומד לציין את גיל 50 ופשוט הפסיק להרגיש, כי מי שמנהלת לו את הלב היא אהבת נעוריו שמתה. לקחתי מהדמות את אחד הפחדים הכי גדולים בחיים שלי, שהוא להרגיש מפוספס. הפחד הזה שיכול להיות יום שבו תבין שהחיים חמקו לך מבין הידיים. אנשים עוברים דברים קשים בחיים ומניסיון הפרטי שלי למדתי לנסות הכיל את הקושי ולא לפחד ממנו".
באחת הסצנות העצובות דנינו-הולט מבצע על הבמה את שירה של ג'וני מיטשל "A Case Of You" שמלווה את ההצגה כולה. "קרה שבזמן כתיבת המחזה השיר התנגן אצלי בריפיט. גם באוזניות, וגם עמוק בתוך הנשמה", מעיד היוצר. "לאט לאט התחלתי להשתעשע באיך אני הולך לתקוף אותו מכל מיני זוויות. הוא הפך להיות המנון האהבה המפוספסת של הדמויות הראשיות במחזה: הגיבור ואהבת נעוריו.
ג'וני מיטשל בשירה "A Case Of You"
"את ההצגה פותחת וסוגרת מיטשל עם השיר המקורי, ובאמצע מתבצעות כמה וכמה גרסאות: חלקן מושרות חי על הבמה וחלקן בהקלטה. הבולטת מכולם, שמעוררת התרגשות עצומה, היא זו של דיקלה. על העיבודים חתום גל לב: שחקן, מוזיקאי וחבר קרוב".
כששומעים את הגרסה שלך לשיר, הוא מזכיר סגנון אמריקני. למה דווקא לקחת את השיר למקום כל כך נטול תקווה?
"קודם אבהיר שאני לא רואה את עצמי זמר, אבל להצגה זה היה נראה לי נכון. אני לא אשכח שהיה איזה מבקר תיאטרון שאמר לי שאני מניאק כי עשיתי את כל הפרויקט הזה רק כדי לשים את המוזיקה שאני אוהב. זה הצחיק אותי, כי גם אם זה שטחי, הוא קצת צודק. אני באמת מאמין שהשיר הספציפי הזה בחר אותי ובכך הפך להיות חלק מה-DNA של ההצגה.
"בטקסט היא שרה לגבר שלה, שהיא יכולה לשתות ארגז שלם שלו, ועדיין לעמוד על הרגליים. יש משהו בדימוי הבסיסי הזה שמאוד דיבר אליי, במיוחד כי מדובר באהבה מפוספסת ואהבה שכזאת במהות שלה היא מבאסת את התחת. אני בטוח שזה מקום שכל אחד יכול להזדהות איתו".
עד כמה היווה הסיפור האישי שלך השראה בזמן כתיבת התסריט? יש גם בהצגה וגם בסרט המון כאב ועצבות.
"השיר היה חלק מפסקול הנעורים שלי. אני לא מתעסק בביוגרפיות אישיות, אלא נותן את נקודת המבט שלי וכמו בחיים, היחסים עם ההורים, מכילים גם כאב. ולא, אני לא חושב על הניתוק מאמא שלי כשאני על הבמה ושר, למרות שהגרסה מאוד עצובה וקודרת. עדיין, זאת לא הצגה של כדור בראש אלא יש בה גם המון פאן".
רומן ארוך עם דיקלה
בהצגה כאמור משתתפת גם דיקלה בקולה בביצוע משלה לשיר, שלוקח אותו למקומות לא צפויים. "יש לי רומן ארוך עם דיקלה שלדעתי היא הזמרת מספר אחת בארץ", מספר דנינו-הולט על שיתוף הפעולה. "השמעתי לה את הגרסה שלי והיא שמחה לקחת חלק בפרויקט. בכלל, החלום שלי הוא לעלות הצגה ולהביא אותה לבמה ערב ערב כדי שאנשים יחוו את העוצמות שלה. מה שמדהים בדיקלה הוא שרגשית היא לא יודעת לזייף, ושכל מה שהיא נוגעת בו הוא אמת טהורה".
כבר שלושה חודשים אתה מסתובב עם מצלמה כחלק מהשתתפותך בעונה הבאה של "מחוברים". לפני זה חשפת את הקרביים המשפחתיים בסרט על ההורים שלך. ההתערטלות הנפשית הזו לא מוגזמת?
"אני שואל את עצמי את אותה שאלה. למה אני נובר בחיים שלי כל הזמן וללא הפסקה? אני חושב שזה כדי להשיל שכבות ולהתקרב לאמת של עצמי. לי אין את הבעיה לתעד את עצמי וכאן אני כמו אמא שלי שהיא גם דוקומנטריסטית בנשמה ואני מניח שאת הצד הזה ירשתי ממנה. מתי אפסיק את הצורך לנבור בנשמה ולחטט בפצעים? עוד לא הגעתי לשם".
