למה קוראים לכסף דמים? מסע אחרי דמי החנוכה
מקורו של מנהג דמי החנוכה שנוי במחלוקת וכך גם הקשר בין המילה "דמי" ל"דמים". כיצד קשור נוזל החיים למזומנים?
רבים מהחגים ההיסטוריים של עם ישראל אפשר לסכם במשפט "הם ניסו להרוג אותנו, אנחנו ניצחנו, בואו נאכל". בחנוכה, מלבד סיפור הניצחון על היוונים וההפסד לבצק המטוגן, ובנוסף להדלקת הנרות, יש גם מנהג כלכלי. זהו בעצם החג היחיד מכל חגי ישראל שבו לכסף - כסף של ממש - יש תפקיד במנהגי חג.
בטורים הקודמים
- גם בעברית: משלמים על שלום וקונים שלווה
- דבר והיפוכו? על הקשר בין הון שחור לאור השחר
מילים מהווגינה: משבר הרופאים והשפה העברית
מקורו של מנהג דמי החנוכה שנוי במחלוקת: יש האומרים שהוא נועד לחנך את הילדים לצדקה, כלומר הילדים אמורים לתרום את דמי החנוכה שלהם לצדקה. אחרים טוענים שמכיוון שבחנוכה רבו הקבצנים - כי גם העניים ביותר מחויבים להדליק נרות, נתנו גם למי שיש לו כדי לא לתת רק למי שאין לו ובכך לבייש אותו.
יש הגורסים שהוא נועד לעודד ילדים ללמוד תורה כדי שבעתיד ילמדו גם ללא תמריץ. ויש החושבים שהמנהג מסמל את הניצחון על היוונים, ששלחו ידם בממונם של היהודים.
בכל מקרה, בשם "דמי חנוכה", המילה הראשונה - "דמים" - משמעותה כסף. כמו דמי אבטלה, דמי כיס, דמי לא יחרץ (הנקראים גם "דמי שתיקה"), דמי חבר, דמי חסות וכו'. וזה מביא אותנו לשאלה: למה קוראים לכסף "דמים"? האם "בזעת אפך תאכל לחם" לא מספיק, ועכשיו צריך להרוויח כסף בדם וביזע?
לא ממש. הקישור בין דמים לדם הוא מתבקש. זוהי אכן צורת הרבים של דם, שמופיעה גם בביטויים כמו "שפיכות דמים", ולהבדיל "לקיחת דמים" בקופת חולים. אבל הקשר הזה הוא כנראה רק אטימולוגיה עממית, כלומר הסבר עממי למקור המילה, שאינו נכון היסטורית.
ואיך קשורה הנידה?
צורת היחיד של "דמים" במשמעות כסף אינה "דם". ליתר דיוק, אין לה צורת יחיד כלל. כלומר מדובר בעצם בהומונימים - שתי מילים שונות שנשמעות ונכתבות אותו דבר.משחק המילים המשתמש בדמיון בין דמים במשמעות "הרבה דם" לבין דמים במשמעות כסף, קיים גם בביטוי "דמים תרתי משמע". הביטוי מתאר עניין המצריך גם השקעה כספית וגם השקעת מאמץ (דם ויזע). חז"ל טבעו את הביטוי דווקא בקשר לשני סוגים של דם.
בספר שמואל, אומר דוד לאביגיל: אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה, מִבּוֹא בְדָמִים (שמ"א כה:לג). לפי ההקשר שבו בא הפסוק - אביגיל מנעה שפיכות דמים. וחז"ל מוסיפים שכוונת דוד היתה גם לדם הנידה. במקרה זה אין כאן הומונימיה אלא פוליסמיה. ההבדל הוא שבפוליסמיה מדובר באמת בשני שימושים של מילה אחת, ובהומונימיה מדובר בשתי מילים שונות שיש להן אותה צורה.
אז אם אין מדובר במטאפורה לפרנסה, מהו מקור המילה "דמים" במשמעות כסף? ובכן, החוקרים מאוחדים בדעתם שאין מדובר בדם, אבל המקור האמיתי שנוי במחלוקת. המילה קיימת בעברית החל מלשון חז"ל, משמע אפשר לחפש את מקורה גם בתוך העברית וגם בשפות שבאו במגע עם העברית עד לאותו זמן.
אחת ההשערות היא שמדובר במילה עברית מהשורש ד-מ-ה: תמורת הסחורה נותנים משהו שדומה בערכו. כזכור, הכסף התחיל את דרכו כפיסת מתכת השווה בערכה לסחורה שמקבלים. גם בארמית סורית המילה דְּמַיָּא, שמשמעותה מחיר או שכר, באה מ-דְּמָא - דמה, היה דומה. ניקוד המילה מעיד אולי על שאילה מארמית, כי בעברית היה צריך לומר דוֹמים.
תיאורית התייוונות השפה
אפשרות נוספת, ומתאימה מאוד לחג החנוכה, היא התייוונות בשפה. יוונית באה במגע גם עם הארמית וגם עם העברית, והשפעותיה ניכרות על שתי השפות. יש הסבורים שמדובר כאן בשאילה מיוונית τιμή - טִימֵה - מחיר, ערך, פיצוי או קנס.אבל אם אכן מדובר במילה היוונית, למה צורת הרבים, ולמה ה-ד' בתחילת המילה? לעברית לא היתה בעיה לשאול את המילה טימה עם ט' בתחילתה, כפי שקרה במילה טמיון, החולקת כנראה מוצא משותף עם אותה טימה. מקורה של ה-ד' באותה אטימולוגיה עממית המקבילה את הכסף לדם.
אם אכן מדובר בשאילה מיוונית, התנועה הסופית של המילה נשאלה יחד איתה, ו-טִימֵה, שהפך ל-דְמֵי, שימש בתחילה כנסמך, ומאוחר יותר נגזרה ממנו גם צורת הרבים, אבל לא צורת יחיד.
לשאילה כזו, השומרת על הצליל ומתאימה אותו - גם מבחינת משמעות - למילה הקיימת כבר בשפה השואלת, קוראים "תרגום שומר משמעות וצליל", או בקיצור תשמו"ץ, מונח שטבע הבלשן גלעד צוקרמן. בתשמו"ץ, לאטימולוגיה העממית יש תפקיד חשוב בקביעת הצורה הסופית של המילה.
ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מלמדת בחוג ללשון עברית במכללת אורנים, ומרצה במסגרות פרטיות , עסקיות וציבוריות, ובמסגרות פנאי. לאחרונה ראה אור ספרה "הטוב, הרע והעולם - מסע לאיראן הטרום אסלאמית ".
לפנייה לכתב/ת 
