כך הופכת ישראל ללא-רלוונטית

הרוחות בישראל סוערות סביב הצהרת הגינוי החריפה של בריטניה, גרמניה וצרפת לאחר דיון במועצת הביטחון של האו"ם וסביב התגובה האגרסיבית של משרד החוץ, שמצא לנכון לאיים על המעצמות האירופיות ולהביע ספק לגבי הרלוונטיות העתידית של שלוש המדינות, מהחזקות במערב.

סערת הרוחות שהתחוללה בעקבות התקרית תשכך במהרה והאירוע ייזכר - אם בכלל - כעוד אנקדוטה על התנהלותו של משרד החוץ בעידן הנוכחי. ואולם, להתייחס לתקרית זו כאל אירוע בודד הוא בבחינת מעשה בת-יענה. הגינוי החריף של מעצמות אירופה היא סימפטום של בעייה רחבת היקף ומדאיגה הרבה יותר. לכן, במקום להתרכז בתגובת משרד החוץ, מנופחת וקולנית ככל שתהיה, מוטב לשאול את עצמנו איך קרה ששלוש מהמדינות הידידותיות ביותר לישראל כיום, מדינות שבראשן שני מנהיגים ומנהיגה אחת שהוכיחו את ידידותם לישראל, יוזמות אמירה כה ביקורתית כלפיה.

ההידרדרות המתמדת ברמת היחסים שלנו עם מדינות המערב ועם מעצמות אירופה בפרט נובעת מהרושם הנפוץ בקרב אותן מדינות, שישראל לא באמת מעוניינת בקידום תהליך השלום עם הפלסטינים. למראה הקיפאון המדיני, שישראל מצטיירת כמי שאין בכוונתה לעשות דבר של ממש בכדי להפשירו, מצטברים אצל מדינות המערב חוסר סבלנות ותסכול, שבאים לידי ביטוי בשחיקת הקשרים ההדוקים. קשרים אלו נבנו בעמל רב ולאורך זמן. שלא לדבר על הבנייה בהתנחלויות שגם בימי הזוהר של היחסים היוו סדין אדום לאירופים.

אירופה מוכנה לפתוח את שעריה בפני מוצרים וטכנולוגיות מישראל, היא סקרנית לגבי היצירה התרבותית שלה והיא אף מוכנה לעמוד בחוד החנית של המאבק נגד הגרעין האיראני, אבל יש לה גם ציפיות, והראשונה שבהן היא שישראל תפגין מוטיבציה ויצירתיות במאמצי השלום מול הפלסטינים.

מהלכים על קרח דק

בעייה חדשה המעיבה על יחסינו עם מדינות המערב היא השחיקה בדימויה של ישראל כדמוקרטיה למופת. אחד הנכסים המרכזיים של ישראל בעולם המערבי היה הדימוי הבלתי מעורער שלה כמדינה נאורה, ליברלית ודמוקרטית. יחסינו עם העולם הדמוקרטי מושתתים במידה רבה על אותם ערכים ועל היכולת שלנו לדבר אל אזרחי העולם החופשי בגובה העיניים. ההתפתחויות האחרונות בתחומי המשפט, חופש הביטוי, יחסי דת ומדינה ושוויון וזכויות מיעוטים, עלולות לסדוק, ואולי כבר סדקו, דימוי זה.

הדרך הטובה ביותר שמצא אחד מיועצי ראש הממשלה להתמודד עם המשבר הזה היא לייעץ לאירופים לגנות את סוריה ולא את ישראל. כל הכבוד על העמידה האיתנה. אם נקודת ההתייחסות שלנו במרחב תהיה סוריה ולא בריטניה, אפשר לכבות כאן את האור.

אובדן כרטיס החבר במועדון המדינות הדמוקרטיות עלול להפוך לאסון לאומי, לא פחות. די לשמוע את מזכירת המדינה האמריקנית, הילארי קלינטון, מביעה חשש מהידרדרות הדמוקרטיה בישראל, או לצפות בסיקור התקשורת הזרה את תופעת קווי המהדרין, כדי להבין עד כמה דק הקרח שאנחנו מהלכים עליו. התפישה של העולם את ישראל מתחילה להשתנות, והדימוי החדש שעלול להכות שורשים אינו מחמיא, בלשון המעטה.

העולם המערבי אכן תובעני יותר ובעל דרישות, אבל אוי לה לישראל אם תמצא עצמה מחוצה לו. יותר משצריכה להדאיג אותנו ההתבטאות הלא-דיפלומטית של משרד החוץ, צריך להדאיג אותנו האובדן האפשרי של אחד הנכסים האסטרטגיים המרכזיים של ישראל. מערכת יחסי חוץ תקינה וחזקה היא אחד המרכיבים העיקריים של החוסן הלאומי שלנו, ממש כמו מספר הטנקים בימ"חים או עוצמתנו הכלכלית. שחיקה ביחסי החוץ הופכת אותנו לפגיעים יותר ולעצמאים פחות בהחלטותינו. במקום לאיים על מדינות ידידות בחוסר רלוונטיות, מוטב שנדאג לכך שאנחנו לא נהפוך ללא רלוונטיים בעיניהן.

דניאל שק, עד לאחרונה שגריר ישראל בצרפת ומבכירי המומחים לאירופה בשירות החוץ, ייצג את מדינת ישראל לאורך יותר מ-25 שנה. במסגרת תפקידו, חתם שק בשם מדינת ישראל על הצטרפותה לארגון ה-OECD. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il