הכירו את הנוער הנפלא בשומרון

ניסיתי לחשוב מהו הדבר הכל-כך מיוחד שמצליח לשבות כל מי שנפגש עם הנוער בשומרון? במקום לספר, עדיף שתבואו לראות. בואו לראות איך הנוער מתנדב ועוזר. איך ילד בן 15 בחופש מתעורר מוקדם בבוקר, מתפלל והולך לעבוד עבודת כפיים, עבודת אדמה מתישה שנעשית מתוך אידיאל ערכי. 

עוד בערוץ הדעות :

אנסטסיה מיכאלי, די לרדיפת הערבים / עלא חיידר

כך הופכת ישראל ללא-רלוונטית / דניאל שק

פתאום, ללא כל הכנה מוקדמת, נחשפנו לכתבות ענק על טרור. טרור יהודי? הצחקתם. הרי כולנו יודעים טרור מהו. בזמן שבו כל פוליטיקאי בגרוש רץ לתפוס כותרת בעוד הודעת גינוי טרחנית, על ראשי מערכת הביטחון לעצור ולחשוב, איך הגענו למצב כזה? איך הגענו למצב שבו אזרחים נאמנים, מלח הארץ, רואים בצה"ל את האחראי הישיר לעוולות הנגרמות להם יום-יום? איך אזרחים מרגישים שצה"ל הפך לזרוע המבצעת של גדולי שונאינו? אמת, אתם צודקים, צה"ל הוא לא באמת כזה, אני יודע. אני עצמי לוחם בצנחנים, מפקד במילואים, לחמתי בלבנון ובגזרות החמות ביותר ביו"ש. 

מחול השדים יצא לדרך. התקשורת חגגה, השמינייה התכנסה, פואד המליץ לירות, ואפילו המליצו להכריז על נוער הגבעות כארגון טרור. גיבורים גדולים, הרי כולנו יודעים שאין ארגון כזה, אז למה לשפוך דם? למה להסית נגד קבוצה גדולה ונפלאה כל-כך. הנערים הגרים ובונים את גבעות השומרון הם חבר'ה נפלאים, חדורים במוטיבציה ובאידיאלים שבהם יכולים שרי הממשלה רק לקנא.

נוער אידיאליסטי שמתגייס ליחידות מובחרות

בינינו, כולנו יודעים מהי הדרך למנוע התחושות האלו. יש גורמים במשרד הביטחון (וזה לא מוריד ממך אחריות, אדוני ראש הממשלה), שדואגים לבגוד פעם אחר פעם באותו נוער אידיאליסטי. בהרס במגרון - שיקרו לנו, בהרס באיתמר - הפרו את הסיכומים. גם בחוות גלעד כמעט הפכו את בני בגין וצוות השרים לחוכא והתלולא. קל לזעוק, אדוני אלוף הפיקוד, על הקלות שבה יהודי פוגע בצבא שמגן עליו, אבל מה עם אלוף הפיקוד שמשקר לרבש"צים? אלו שנהרגים עוד לפני החיילים? האם על כך אין לזעוק?

אני, כרכז נוער, עומד נפעם בכל פעם מחדש מהנוער הנפלא שגדל בשומרון. לפני שבועיים פגשתי נער שסיים שנה של הדרכה, כשהוא עומד בטרמפיאדה באיתמר. בחצי חיוך שאלתי: "מה? נוסעים לבלות?". "לא", הוא ענה, "יש לי ראיון, אני רוצה לעזור לילד עם מוגבלויות". כשבני גילו מעדכנים סטטוס בפייסבוק, הוא מחפש היכן עוד אפשר לעזור.

אצלנו באיתמר, יום לאחר הפיגוע הנורא בו נשחטו בני משפחת פוגל הי"ד, התכנסנו, חיזקנו אחד את השני והחלטנו כי את הכאב והכעס אנו לוקחים למקום של צמיחה ועשייה. הנערים, שרק יום קודם איבדו חניך ושכנים, החליטו בגדלות נפש כי התשובה שלנו תהיה בנייה והתיישבות, ומיד החלו בבניית שכונה חדשה.

לפני שבועיים הגיעו כוחות הצבא להחריב את השכונה שהוקמה. מאות חיילים, כוחות מג"ב ויס"מ נעמדו בשרשרת אנושית כדי לוודא שאיש אינו מפריע לפועלים הערבים להרוס את בית הכנסת והבתים. באירוניה שאל אותי אחד הנערים, איפה הם היו לפני מספר חודשים? למה הם לא עמדו כך בשרשרת למנוע מהמרצחים להיכנס? וכשאלו השאלות, אתם מבינים את התחושות.

אמת, איננו תומכים בפגיעה בצבא, כל מעשה כזה הוא פסול, אך חייבים להכיר את הנוער הנפלא הגדל כאן. יש לנו סדנאות והכשרות של בני הנוער לקראת גיוסם לצה"ל. רק לפני שבועיים התגייסו שני נערים מאיתמר לצבא, האחד ל"שלדג" והשני ל"מגלן". אף אחד מהנערים שאני מכיר לא השתתף באירוע הקשה בחטמ"ר, והדלקת הנרות עם החיילים תתקיים כמתוכנן. תגידו לי אתם, מי צריך לעשות חשבון נפש, אנחנו או צה"ל?

הכותב הוא רכז הנוער ביישוב איתמר וסטודנט למשפטים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il