רצח עם: נקמת השבט בשיח שקטל את הנסיך

בשנת 2006 קיבלתי הודעה מפּוּנִית (Puneet) מהודו, שכתב לי שהוא אוהב את תמונות הטיבטים שצילמתי באחד ממסעותיי בהימלאיה. השבתי וסיפרתי לו כמה רבה אהבתי להודו. פּוּנִית שלח לי תמונה שלו שממנה ניבטו אלי פנים צעירות, עגולות ומתוקות.

לשאלתי לגבי עיניו המלוכסנות השיב פּוּנִית שהוא משתייך לקבוצה אתנית הנקראת ראנג (Rung),

צאצאי השבט הטיבטי Pygmy. פּוּנִית כתב שאם אני אוהבת את הודו ומתכננת ביקור נוסף, אני מוזמנת לפסטיבל של שבטו, שייערך באוקטובר 2011, והפנה אותי לאתר אינטרנט של הקבוצה. ללא היסוס השבתי שאגיע. היום אני יודעת שנער בן 17 הזמין אותי להיות אורחת של משפחתו. איזה אדם אמיץ. חמש שנים התרגשתי לקראת מסע המחבר את שלושת אהבותיי: לטיבטים, להודים ולהימלאיה.

אנשי הראנג: עיניים מלוכסנות ופנים עגולים

הראנג (Rung) היא קבוצה אתנית של אנשים שמוצאם מהעמקים Darma, Byans וצ'ונדאס (Chaundas) אשר בהימלאיה ההודית, בקצה הצפון-מזרחי של מדינת אוטראקהאנד (Uttarakhand) שבצפון הודו. משפחתו של פּוּנִית מתגוררת בכפר פאנגו (Pangu).

דת הראנג היא הינדואיזם, ושפתם קרויה Rung-lo, שהיא שפת דיבור ללא כתב-יד (באינטרנט מצאתי שאחרים מכנים אותם גם Shauka או Rang Bhotia). קראתי בעיתון הפורום של צעירי הראנג שכל מי שפוגש בן ראנג מגיב למראה המיוחד, העיניים המלוכסנות והפנים העגולים, כפי שגם אני הגבתי. 

שלושת העמקים בהם גרים בני הראנג נמצאים בנתיב מסחר ישן החוצה את ההימלאיה. בעבר, בני הראנג, המיומנים בחציית מעברי ההרים בין טיבט להודו, הביאו מטיבט צמר כבשים ועזים ומלח למכירה בשוק בעיר דהרצ'ולה, וקנו בשוק בד גס, סוכר, תבלינים וטבק למכור בטיבט.

העיר המשגשגת שימשה מרכז של תעשיות קטנות שהתבססו סביב סחר הצמר. בעקבות בריחתו של הדלאי למה בשנת 1959 מטיבט להודו, שהעניקה לו מקלט, התרחשו מספר ארועים אלימים בגבול שהובילו בשנת 1962 למלחמת הודו-סין, וסגירת נתיב המסחר בין הודו לטיבט. צבא סין פלש ללדאק ולעמקים Darma, Byans וצ'ונדאס, ובאותה שנה הוכרזה הפסקת אש והסינים נסוגו.

אולם מלחמה זו פגעה במקורות ההכנסה והמחיה של בני הראנג. מרביתם ירדו מההרים והתיישבו בדהרצ’ולה וחשיבותה כעיר מסחר ירדה.
 

אחד הכפרים בעמק הצ'ונדאס. טיג'ה העתיקה (צילומים: אפרת נקש)

מזון, בגדים וחומרי ניקוי

לקראת פסטיבל הקנגדלי, ואירועים שבטיים אחרים, מתקבצים כל בני הראנג בכפרים לחגיגה. הם מביאים אל ביתם את כל מה שנדרש כדי לבלות בו עם אורחיהם, מזון, בגדים וחומרי ניקוי. 

דהרצ'ולה מהווה צומת בדרך אל הכפרים בהימלאיה. מדרום הודו בדרך כלל טסים לדלהי, הנמצאת בצפון, וממנה ממשיכים בנסיעה בתחבורה ציבורית במשך שלושה או ארבעה ימים עד לדהרצ'ולה. מדהרצ'ולה ממשיכים במוניות שירות אל הכפרים השונים.

נדחסתי למונית עם חברה שהצטרפה אלי, ונסענו בדרך יפהפייה צפונה, לאורך נהר הקאלי וירדנו במרכז פאנגו, בגובה 2,250 מטרים.

ממרפסת בגג הבית צפינו בנוף קסום, שאפנו מלוא ריאותינו אוויר הרים צלול, התחממנו בשמש, והתבוננו בנוף שלפנינו. במרכזו של עמק הצ'ונדס זורם נהר Mahakali. הכפר פאנגו נמצא בכניסה לעמק, ו-13 כפרים נוספים פזורים במעלה העמק, על מורדות ההרים, עד לגובה של 2,750 מטרים. 

אורחים רבים הגיעו לפאנגו, כולם בני ראנג. קל לזהות אותם לפי חזותם החיצונית. הרבה מכוניות נכנסו לכפר עמוסות ויצאו ריקות, ומתוך כל מכונית ירדו אנשים רבים. הסבירו לי שלקראת פסטיבל הקנגדלי מגיעים מכל רחבי הודו. כל אורח עבר בין בתי הכפר, שוחח עם כולם, דרש בשלומם, ונהנה להיות יחד. כל ערב עברנו סבב פוג'ות (פוג'ה היא טקס דתי הינדי שבו מעלים מנחות) שנערכו לכבוד האורחים שהגיעו לכפר. ההתרגשות היתה מידבקת.

אחיות משבט הראנג מתחממות בשמש

פסטיבל הקנגדלי: חוגגים את תבוסת צבא קשמיר

לבני הראנג חשוב לשמר את התרבות, השפה והמנהגים לדורות הבאים. פסטיבל הקנגדלי (Kangdali Festival) הוא אחד הטקסים החשובים בחיי הקהילה. הקנגדלי הוא שם של שיח הפורח אחת ל-12 שנים. קראתי שתי גירסאות למקור הפסטיבל. בכפר פאנגו מאמינים באגדה עממית המספרת על בן מלך שמת בגיל 12, לאחר שמרחו על פצעו משחה שהוכנה משורש הקנגדלי. אמו המלכה האלמנה הזועמת קיללה את השיח והורתה לנשות הראנג לעקור את שורשי הקנגדלי בשיא פריחתו.

על-פי גירסה אחרת חוגגים את התבוסה של צבא ג'אמו וקשמיר, כשבראשו הגנרל Zorawar Singh, שתקף בשנת 1841 את עמק הצ'ונדס בנסיון לספח את לדאק. החיילים התוקפים הסתתרו בתוך שיחי הקנגדלי, ונשות הראנג האמיצות השמידו את הצמח וגרמו לנסיגת התוקפים. הצבא המובס נסוג לאורך נהר קאלי, ובזז את הכפרים בדרך. בפסטיבל הנשים משמידות את השיח, ובכך משחזרות את ההתנגדות לצבא התוקף.

ב-9 באוקטובר 2011 העיר את תושבי הכפר קול שבקע מהרמקולים ונשא ברכות, ולאחר מכן הושמעה שירה נעימה, מוזיקת ראנג ושירים הודיים. בני הראנג החלו בהכנות נמרצות לפסטיבל. אימהות רחצו את ילדיהן בברזים הציבוריים, ומשחו את גופם בשמן. הנשים חפפו את שערן הארוך השחור אף הן בברזים הציבוריים. גברים ונשים התרחצו בחדרים הציבוריים.

את הילדים הלבישו בתלבושות המסורתיות. גם בתלבושת המשיכו הילדים להשתובב, לרוץ ולשחק. הגברים כרכו לראשם טורבן העשוי מבד כותנה לבן ארוך, אותו כרכו סביב הראש וקשרו בצורה ייחודית. על בגדיהם לבשו מעיל צמר בצבע חום בהיר. בד כותנה לבן נוסף נכרך למותניהם, ובידיהם אחזו בפגיון ובמגן.

ילדה משבט הראנג בכיסוי ראש מסורתי

הנשים השקיעו זמן רב בלבישת הבגדים המסורתיים. הלבוש הצבעוני מורכב ממספר שכבות. שתי חולצות נלבשו זו על גבי זו, מכנסיים ועליהם חצאית שנקשרה בצעיף לבן, מעל נקשר מעיל בדרך ייחודית, ולרגליהן נעלו נעלי לבד טיבטיות. אחת הנשים ענדה שרשרת ארוכה אליה חוברו מטבעות כסף של רופי אחד. רק חלק ממטבעות הרופי עשויים כסף, והיא סיפרה שרכשה אותן אחת לאחת במשך השנים. אחת המטבעות היתה משנת 1845.

הנשים החליפו את הנזם שבאפן לנזם גדול העשוי זהב. על הראש הניחו תכשיט כסף, וכיסוי בד ארוך. ההתרגשות היתה רבה, אשה השיאה עצה לרעותה, המבוגרים הנחו את הצעירים, תוך הקפדה על כל פרט.

התהלוכה המסורתית של פסטיבל הקנגדלי בכפר פנגו

השירה התחלפה בצלילי קריאות מלחמה

תושבי הכפר נאספו ברחבת האירועים של הכפר, כולם נקיים, רעננים, ובמיטב התלבושת המסורתית. אמו של פּוּנִית ביקשה שאצלם את המשפחה בהרכבים שונים. בקשתה נתנה לי הרגשה נהדרת, הנה יכולתי לתרום למשפחה, לבני הראנג, ולאירוע. 

בן כפר נאם ברמקול בהתרגשות, ומישהו הסביר לי שהוא מספר על מחקרים שהוכיחו שצמח הקנגדלי רעיל, ולכן יש להשמידו. בליבי חשבתי שבטח יש איזשהו תפקיד לצמח במערך יחסי הגומלין בטבע. בהינתן האות פצחה תזמורת התופים בנגינה, והחוגגים הסתדרו בשני טורים: טור נשים ולצדן טור גברים. את הטורים הוביל נושא הדגל הצבעוני, ולאחריו התזמורת.

כל אישה החזיקה בידה האחת ב-Ril, מוט עץ המשמש לדחיסת השטיח על נול האריגה, ובידה השנייה במטפחת צהובה או ירוקה. הגברים היו חמושים בפגיונות ומגנים. התהלוכה סבבה סביב מגרש האירועים ואז טיפסה במדרגות אל הכביש הראשי המוליך לכפר. כשהם מנגנים, שרים ורוקדים, הדהדו הקולות בעמק.

כשהטור התקרב לשיחי הקנגדלי הקצב גבר, והשירה התחלפה בצלילי קריאות מלחמה. הגברים והנשים הסתערו על מדרונות הרכס, ותקפו את שיחי הקנגדלי בכליהם. הסבירו לי שפירוש השם קנגדלי הוא ענף בודד (Kang פרושו בודד, ו-Dali פרושו ענף). פרחי הקנגדלי קטנים וכחולים, ומכל ענף יוצאים מספר פרחים.

אחרי קריאות ניצחון ושמחה ירדו החוגגים לכביש הראשי, פיזזו ורקדו לקול הלמות התופים. בני הראנג רקדו במעגלים, ואורחים רבים מכפרי הסביבה צבאו על הגבעות שמסביב.

מעגל הרוקדים בסיום התהלוכה

נפרדתי ממשפחתו של פּוּנִית בדמעות של התרגשות

כשנפרדנו, פּוּנִית הדגיש שהוא מעריך את ההתנהגות המכבדת שלי, היחס שלי לאנשים והכבוד שחלקתי לתרבותם. אני הרגשתי זכות ענקית להיות שם, להתארח בביתם, ללמוד על מנהגיהם, ולהתרגש מהמשפחתיות המחבקת.

אל הכפר חזרו החוגגים בזוגות, בעל ואשה, אח ואחות, וחוללו כל הדרך חזרה לכפר. ברחבת האירועים חיכתה לכולם ארוחת צהריים. כמות עצומה של אוכל הוכנה עבור כל המשתתפים והאורחים מכפרי הראנג האחרים, ומכפרים הודיים בסביבה.בערב נערך מופע תרבותי ובו הופיעו קבוצות של אנשים שהכינו ריקוד, שירה והצגה. 

המבקרים שהחלו לעזוב, עברו בין בתי הכפר כדי להיפרד איש מרעהו. מוניות השירות שהוזמנו מראש עמדו בטור בכביש הראשי החוצה את הכפר. על המוניות הועמס הציוד הרב, ולתוכן נדחסו אנשים רבים.

נפרדתי ממשפחתו של פּוּנִית בדמעות של התרגשות. החוויה שעברתי היתה חזקה, בקשרים עם האנשים וביחס החם לו זכיתי. זרם של אימיילים ובקשת חברות בפייסבוק מהאנשים השונים שפגשתי בדרך, עושים לי כיף גדול.

• הכותבת מאמנת אישית וצלמת. יומן המסע המלא באתר שלה