שונאת את בעלי. הוא מצפה שאפרנס אותו

"לא ברור איך, אבל מצאתי עצמי שוטפת כלים של גבר שאוכל כמו חזיר, שוטפת את הרצפה שהוא מתעקש להתהלך עליה עם בוץ מבחוץ, ומתקשרת לבנק כדי לברר איך אוכל לדחות עוד תשלום כי ממש קשה לי לממן גם אותי וגם אותו. מעולם לא העליתי על דעתי שאני, כאישה, אהיה המפרנסת הבלעדית במשפחה. תעירו אותי, כי מדובר בחלום בלהות"

הולי וודפורסם: 25.12.11 , 16:54

בילדותי חונכתי על שתי אופציות לעתיד: הגבר והאישה עובדים וחולקים הכל באופן שווה בלי מעמדות, או שהגבר עובד והנסיכה חיה על חשבונו. מעולם לא הועלה אפילו הרעיון שאני, כאישה, אהיה המפרנסת. שאטפל בגבר שלי, אבשל לו, אקנה לו, אכבס לו ואתמרמר במטבח בזמן שהוא צופה בטלוויזיה, ונוגע באבריו הפרטיים באופן הכי לא מיני שיש.

עוד על בעלים בערוץ יחסים:

הזמינה פיצה אישית וקיבלה בעל לעתיד

חיפשה שותף לדירה - ומצאה בעל

נשואה בלאס וגאס: לא מכירה את בעלי

הייתי האשה האחרת של בעלי

מצאתי עצמי חיה עם פרזיט

לא ברור איך, אבל מצאתי עצמי שוטפת כלים של גבר שאוכל כמו חזיר, שוטפת את הרצפה שהוא מתעקש להתהלך עליה עם בוץ מבחוץ (מה שמעלה בי את התהייה כל פעם מחדש, איך אדם שלא יוצא מהבית לעבודה מצליח לאגור כל כך הרבה לכלוך בנעליים?), ומתקשרת לבנק כדי לברר איך אוכל לדחות עוד תשלום כי ממש קשה לי לממן גם אותי וגם אותו.

שיהיה ברור, בעברי חייתי בכיף על חשבון גברים אחרים, העברתי חודשים שלמים בלי לפתוח את הארנק ולא הרגשתי רע לרגע, להפך - כל חיי נאלצתי לסבול משכורת פחותה, יחס משפיל ואפלייה כאישה, אז תמיד הרגשתי שזו דרכי לאזן את המאזניים חזרה. ביום שלא יהיו הבדלים בינינו אני מבטיחה לשלם על הדרינק של עצמי, אבל זה בטוח יהיה קשה כי אין לי מושג מה מחירי האלכוהול בעיר.

הבנק שוחה בריביות המינוס שלי

הבעיה היא שמעולם לא חשבתי שאאלץ לשלם על גבר אחר, וגם לא תיארתי לעצמי שהוא יהיה כל כך כפוי טובה. בעבר, כשגברים שילמו עליי, לפחות תרמתי מה שיכולתי ואפיתי להם עוגות בהפתעה או סידרתי את המיטה לפני שהלכתי, אפילו כשידעתי שיש מנקה שתעשה את זה. הכיוון הכללי היה להראות שאני לא לוקחת פה שום דבר כמובן מאליו (למרות שאני הכי כן!), ותודה רבה שאתה מממן אותי (אפילו שזה לא נוגע בך כלכלית).

אני ממש לא שוחה בכסף, להפך. הבנק שוחה בריביות המינוס שלי, כל שקל שיוצא כואב לי בלב, ואני אפילו לא זוכרת מתי קניתי בגד ביותר מ-50 שקלים. אני עובדת עם מה שיש, ואפילו המילה ״יש״ גדולה עליי.

כל זה גורם לי עוד יותר לחשוב שאם הייתי פוגשת גבר עני כמוני, לא היה לי נעים לשבת על הספה כל היום בזמן שהוא מכבס, מנקה, מבשל ומממן. אין, זה בלתי נתפס מבחינתי. כלומר, הלוואי ויכולתי. זה נראה לי אחלה לא לעשות כלום כל היום ושלא יהיה לי אכפת, אך אבוי, רגשי אשם יהודים שכמותכם. תראו מה עשיתם לי!

החלום ושיברו

אבל רגע, בואו נשאיר את השורשים שלי בצד לשנייה. בעוד אני שוטפת את הכלים המלוכלכים שלו עם הדמעות שלי, אני תוהה איך הגעתי למצב הזה ואיך אצא ממנו, ניסיתי להסביר, לבכות, לאיים, ואפילו חשבתי לקרוא לצבא שייקח אותו לקבע (ואם אפשר אז כזה שחוזר הביתה פעם בחצי שנה. בטוח צריך חיילים שלנו 'אנדר-קאבר' בלבנון).

אך כלום לא עוזר, הוא בשלו. ובעודי מאיימת שהוא לא ישן בבית - הוא צוחק לי בפנים. אני שונאת אותו, באמת. אני לא מצליחה להיזכר איך פעם רציתי להיות עם הדבר הזה, לא עולה בי רגע אחד של 'פלשבק' עם שירי אהבה ברקע, בזמן שאני והוא חולקים מילקשייק. כלום, מוות.

אני יודעת שאני צריכה לצאת מהנישואים האלה, אבל לא מוצאת את הכוחות. מה אם אמצא מישהו בדיוק כמוהו? ומה אם זו דרכו של היקום להחזיר לי על הגברים ששילמו עליי? מה אם הוא לא יתן לי גט ואמצא עצמי מוציאה פי 100 על עורכי דין?

פחד, זה כל מה שיש לי. פחד להתמודד, פחד שהכל יתנקם בי, פחד שדברים אף פעם לא יצליחו לי באמת. כי בחיים לא חשבתי שאני אממן גבר אחר, אפילו לא בחלומות הכי אפלים שלי, והם כאן, חלומות מנופצים על הכיור שבמטבח.