קנו מידע בחנות המדע. האקדמיה בשירות החברה

מה המשמעות של "חברת ידע" שהיא יותר מכלכלת ידע? כיצד נדאג שהידע המיוצר באקדמיה מגיע לכולם ומכיר הן בידע של פעילי שטח והן בזה של קובעי מדיניות? השיח על ייצור והנגשת הידע המדעי והטכנולוגי הוא לא פעם שיח כלכלי ונלוות לו יוזמות של חילופי ידע בין מוסדות מחקר לתעשיה וחברות מסחריות. אולם הרעיון של חברת ידע מרחיב את השיח למקום של ארגונים חברתיים והציבור בכלל בממשק שבין מחקר מדעי וחברה.

כיצד יוצרים את הידע הנכון, בזמן הנכון ובפורמט המתאים כמענה לצרכים אמיתיים הצומחים מתוך החברה האזרחית? אילו סוגיות שעומדות מאחורי פרויקט אירופאי, שמתנהל זה שנה וחצי במטרה להביא שאלות מהחברה האזרחית אל המחקר המדעי.

במסגרת הפרויקט הגיע לארץ בתחילת חודש נובמבר דר' הנק מולדר מאוניברסיטת חרונינגן, מומחה בינלאומי למודל הולנדי שעושה את החיבור הזה מזה 40 שנה בקירוב – "חנות מדע" (Wetenschapswinkel). למרות התרגום הבעייתי לעברית הרעיון רחוק מאד ממיסחור המחקר המדעי. השם בהולנדית דומה לזה של ארגונים בהולנד המציעים סיוע משפטי חינם לציבור נזקק. אולם במקום סיוע משפטי חנות המדע מעניקה תמיכה מחקרית, כאשר "מדע" לצורך העניין כולל גם את מדעי החברה והרוח.

מה היא חנות מדע?

חנות מדע היא במרבית המקרים יחידה באוניברסיטה, המספקת תמיכה מחקרית עצמאית ומשתפת כמענה לבעיות הצצות מהחברה האזרחית. "עצמאית ומשתפת" הם תנאי ואתגר גם יחד: העבודה צריכה להתבצע תוך שמירה על אובייקטיביות ואינטגריטי מדעי, כולל פרסום התוצאות. באותה שעה, המחקר נעשה בשיתוף עם החברה האזרחית, ממנה הגיעה שאלת המחקר. ואכן, נושא המחקר צריך להיות בעל ערך חברתי ולא רק תגובה לסקרנות. 

העובדים בחנות המדע עושים בעיקר עבודת תיווך: הם מקבלים שאלות מארגוני חברה אזרחית, מנגישים מחקר קיים שנעשה בנושא, ואם השאלה דורשת מחקר נוסף הם מאתרים חוקרים לביצוע העבודה. האתגר בעבודה הוא כפול: ראשית, לתרגם צורך שעולה מהשטח לשאלה למחקר מדעי (מעין 'תקשורת מדע' הפוכה – משפת יומיום לשפה מדעית) ולאחר מכן למצוא את האנשים שיבצעו את המחקר. 

דוגמא מחנות המדע שדר' מולדר עובד בה באוניברסיטת חרונינגן היא עבודה שנעשתה במענה לפניה מעיריית אסן שבצפון הולנד. העירייה רצתה להקים עמודי תאורה בשטח טבע פתוח בתחום המוניציפלי שלה, לבטיחות הנוסעים באזור. היא חיפשה פתרון יעיל מבחינה אנרגטית, שלא יפגע בבעלי החיים במקום. היות והאזור רוחש עטלפים, הוחלט להתמקד בהם לצרכי המחקר. העובדים בחנות המדע איתרו סטודנט ומנחה פוטנציאלי לעבודה במחלקה לאקולוגיה, אך לחוקר לא הייתה המומחיות המתאימה לגבי עטלפים. לכן שולב במחקר גם ארגון מקומי עם מומחיות בנושא.

המחקר השווה חשיפה לאור של נורות רגילות לעומת נורות LED בצבע ירוק, שידוע כי אינן מושכות ציפורים נודדות. העירייה שיתפה פעולה בכך שלאורך תקופת המחקר החליפה לסירוגין את הנורות באזור בכדי לבדוק את ההתנהגות של העטלפים בתנאים מבוקרים. המסקנה לפיה האור הירוק אינו משפיע על התנהגות העטלפים או פוגע בהם, זכתה לכותרות בעיתונים (ופרסום חינם לאוניברסיטה) ואף הובילה למחקרים נוספים.

דוגמא נוספת היא בקשה שבאה מארגון של חיילים משוחררים שפנה לחנות המדע באוניברסיטת טילבורג בהולנד בבקשה לערוך סקר בקרב חיילים ששירתו בבוסניה בזמן הטבח בסרברניצה ב-1995. חיילים ששירתו ביחידת כוח שלום הולנדית במקום סובלים מאז מרגשות אשמה על שלא יכלו למנוע את הטבח, בהעדר סיוע אווירי. בפגישה בין הארגון וחנות המדע התברר, כי מה שהארגון מעוניין בו למעשה הם שיטות טיפול להתמודדות עם תחושות האשם - שאלה שדרשה מחקר מעמיק יותר. השאלה הפכה לעבודת דוקטורט של סטודנטית באוניברסיטה, שסקרה 1,100 חיילים הולנדים מ-14 כוחות שלום שונים.

מה קורה בארץ?

הרעיון של "חנות מדע" התחיל בהולנד בשנות ה-70 של המאה הקודמת בהשראת התסיסה הרעיונית באוניברסיטאות באירופה באותה תקופה. חנות המדע הראשונה הוקמה באוטרכט על-ידי סטודנטים לכימיה שרצו לצאת ממגדל השן וליישם את הידע שרכשו תוך התמודדות עם בעיות אקולוגיות וסביבתיות אשר החלו לעלות על סדר היום. הרעיון התפשט לאוניברסיטאות אחרות במערב אירופה. בשנות ה-90, בעקבות פרסום חומרים באנגלית באינטרנט, התרחש גל נוסף של יוזמות דומות, כולל ניסיון ראשון ליישם את המודל בישראל. ההערכה היא שכיום יש באירופה 54 חנויות מדע ב-41 אוניברסיטאות וב-18 מדינות.

לקראת סוף המאה הנציבות האירופאית נדרשה לנושא ותמכה בפרויקטים של רישות בין חנויות מדע וסיוע בהקמת יוזמות חדשות. חלק קטן מתקציבי המחקר והפיתוח של האיחוד האירופאי הולך לתחום של 'מדע בחברה', שמטרתו פופולריזציה של המדע מחד וחיזוק התרומה של המחקר המדעי לחברה האזרחית מאידך.

בישראל עדיין אין מקבילה ל"חנות מדע". יש קליניקות משפטיות ואחרות שמייצרות גם ניירות מדיניות עבור ארגונים, יש מעבדות תכנון שעושות פרויקטים עם קהילות מקומיות, יש קורסים (לרוב לתואר ראשון) המשלבים עבודה של סטודנטים בקהילה, אך אין ממשק פורמלי בין מוסדות להשכלה גבוהה לבין ארגוני חברה אזרחית למתן תמיכה מחקרית. ישנם חסמים בדמות תזות שאורכות שנים וסטודנטים שצריכים מלגות. אולם, לא מופרך לדרוש כי חלק מתקציבי המחקר, המגיעים מכספי הציבור, יוקדשו לעבודת מחקר המשרתת את החברה האזרחית ומנגישה את המחקר האקדמי לקהלים רחבים יותר. בסופו של יום התועלות של חברת ידע פעילה חוזרות לכולנו.

למידע נוסף על הפרויקט: מאירה הנסון, רכזת החלק הישראלי של PERARES, בחסות מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית, meirahanson@gmail.com  

• המכללה החברתית-כלכלית מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. המדור מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.
• לכל השיעורים לחצו כאן.