הודיה נולדה במשקל 530 גרם בלבד - ושרדה
היא הגיחה לעולם כפגה זעירה עם סיכוי של 7% לשרוד, ולאחר שבוע נפטר אחיה התאום. בניצחון על הקשיים, שוחררה אתמול הודיה לביתה בתום חצי שנה בפגייה, מדווח "ידיעות אחרונות"
שבעה אחוזים. אלו סיכויי ההישרדות שהרופאים נתנו להודיה הקטנה. שבעה אחוזים שתישאר בחיים. שבעה אחוזים שגורלה לא יהיה דומה לזה של אחיה התאום, שנולד יחד איתה במשקל זעיר ונפטר כעבור שבוע. שבעה אחוזים שתוכל להעלות חיוך על פניהם של הוריה ולהחליף את דמעות העצב שלהם בדמעות של שמחה.
אבל אתמול הוכיחה הודיה פינגלה שגם תינוקת קטנה יכולה לרשום ניצחון גדול. אחרי חמישה חודשים בפגייה של בית החולים "קפלן" ברחובות היא שוחררה לביתה ביבנה. נס לא היה כאן, רק כוח רצון גדול שלה, של הוריה ושל הרופאים המסורים - כוח רצון שהפך את חנוכה הזה לשמח ביותר שראו מסדרונות הפגייה.
קראו עוד על פגים:
- בשל מחסור חמור בכ"א: עלייה בתמותת פגים
ביולי השנה - כשהקיץ עוד היה בשיאו ולא זיכרון מעומעם - הגיעה סימה פינגלה (25) למחלקת היולדות בקפלן. היא הייתה בשבוע ה23- להריונה וכרעה ללדת מוקדם מאוד, מוקדם מדי. ארבעה חודשים לפני המועד, יצאו מרחמה, בלידה רגילה, תאומים - בן ובת.
"הכל קרה בהפתעה," סיפרה אתמול. "הגעתי עם צירים, ילדתי, ורק אחרי כמה שעות יכולתי להיפגש עם התאומים בפעם הראשונה. ידעתי שהם נולדו קטנים, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. הם היו בגודל של אייפון. ראיתי אותם ולא האמנתי שאלה יצורים חיים."
תינוק בלי שם
הצלע הזכרית בצמד לא שרדה. התאום שקל פחות מחצי קילו ונפטר כעבור ארבעה ימים. אפילו לא הספיק לקבל שם. "זה היה קשה מאוד," סיפרה סימה. "פחדתי להיקשר להודיה, כי חששתי מסוף דומה. אבל הצוות הרפואי לא נתן לנו לשקוע באבל על אובדן הבן.
"מנהל מחלקת פגים, פרופ' אריק שינוול, הסביר לי ולבעלי שפגים מרגישים את כל מה שההורים משדרים להם, ובמיוחד את האמא. הוא ביקש מאיתנו לאסוף כוחות למען הודיה. מאותו רגע אמרתי לעצמי שאני משדרת לבת שלי אמונה שהיא תישאר בחיים."
ובאמת, הכוחות האלו היו נחוצים כמו אוויר לנשימה. הודיה נולדה במשקל 530 גרם ועוד ביום הלידה ירדה למשקל 470 גרם. בנוסף לכל, היא נולדה עם ריאות בלתי מפותחות וסבלה ממום בלב. בשלב הזה זרקו הרופאים לאוויר את המספר המאיים: הם הודיעו להורים כי לבתם יש סיכוי של שבעה אחוז לשרוד. סיכוי של 1 ל14- להישאר בחיים.
אך הוריה של הודיה סירבו להרים ידיים בפני מלאך המוות. "זאת הייתה הלידה הראשונה שלנו ונכנסנו להלם, אבל האמנו שהודיה תחיה," סיפרה אתמול סימה. "שמנו את כל מבטחינו בצוות הרפואי."
התינוקת הקטנטנה הועברה לטיפול הפגייה. במהלך אישפוזה שם, היא הונשמה למשך חודשיים וחצי והרופאים ניהלו מלחמה של ממש על חייה. הם העניקו לה את הטיפול המקצועי, ואילו סימה נתנה לה את החום האימהי. "פעלנו בשיטת הקנגרו," סיפרה. "בכל יום לקחתי את הודיה מהאינקובטור והנחתי אותה על החזה כדי שתחוש אותי, את הדופק שלי, את הלב שלי. זה נמשך רק שעה, שעה וחצי, אבל רק ככה התחברנו. בזכות זה שהיא הרגישה אותי, שרדנו ביחד."
במשך כל אותו זמן, צפו במוניטורים בהתפתחות הלב, הריאות וחלקי הגוף השונים של הודיה. "בכל אותם ימים לא חשבנו רחוק. בכל יום שעבר אמרנו תודה. רק רצינו לעבור את היום בשקט," סיפרה סימה. "זה היה מטורף, הרגשתי שאנחנו חיים בסרט".
wa.jpg "סיכוי של 7% לשרוד. הודיה עם הוריה וד\"ר פלידל (צילום: אופיר לוי, דוברות קפלן)")
הישג רפואי נדיר
בגיל שלושה חודשים וחצי, כאילו שלא הספיקו הצרות, נאלצו לשלוח את הודיה לצנתור בלב, כתוצאה מחסימה חמורה במסתם. ד"ר אברהם מתתיהו וד"ר יעל גרתי, מומחים לקרדיולוגיה של ילדים, ביצעו את ההתערבות הכירורגית העדינה.
"למרות משקלה הנמוך, הצנתור עבר בהצלחה," סיפר אתמול ד"ר מתתיהו. וסימה הוסיפה: "הרופאים והאחיות הם הוריה של הודיה בדיוק כמוני וכמו בעלי".
ד"ר אורנה פלידל, רופאה מומחית בפגיה הסבירה אתמול כי מדובר בהישג רפואי נדיר. הודיה הגיחה לעולם בשבוע המינימלי ללידה. אם הייתה נולדת כמה ימים לפני כן, הייתה נאלצת האם להפיל.
גם משקלה היה נמוך בכ100- גרם מההמשקל הממוצע של לידה במועד כזה. "צוות רפואי רב תחומי טיפל בה במסירות תוך שמירה על עור גופה, חימומה, מתן תזונה מתאימה ומעקב התפתחות צמוד," אמרה ד"ר פלידל.
אתמול שוחררה הודיה הביתה במשקל שהיה בלתי נתפס עבורה עד לפני זמן קצר: שלושה קילוגרמים. פי שישה ממשקלה בלידה. בדקות שלפני היציאה מבית החולים הודו סימה ואבא יאיר (31) לצוות הרופאים, שהתקשה בעצמו להאמין שהרגע הזה הגיע. אחרי כמה שעות בבית שחיכה לבואה כל כך הרבה חודשים, השכיבה אותה סימה לישון.
הבקבוקים, המוצצים, הצעצועים - כולם כבר מחכים שתתחיל להשתמש בהם. "אין ספק שמדובר באירוע שאנחנו עדיין לא תופסים את גודלו," אמרה בהתרגשות האם. "רק עכשיו הודיה תתחיל את חייה הנורמליים. קצת לחוץ בשבילי להיות איתה פתאום לבד, בלי הרופאים מסביב, אבל אתמודד כמו כל אמא צעירה."
לפנייה לכתב/ת 
