ניסיון: "אובדן להלכה" יוזכר ברישיון הרכב

כשאתם מבקשים לרכוש רכב משומש, כדאי מאוד שתקפידו (עוד) יותר על בדיקת רישיון הרכב שמציג לכם המוכר. שכן החל מ-20 בדצמבר חייב להופיע ברישיון הרכב מידע חדש ומאד חיוני על עברו: ציון "אובדן כהלכה", המדווח לכל כי הרכב היה מעורב בתאונה קשה והוגדר כך בעברו על-ידי שמאי. אגב, חובה זו אינה רטרואקטיבית, ולא תחול על כלי רכב שהוגדו כך בעבר.

בחוזר שנשלח בסוף השבוע שעבר לשמאי הרכב, לחברות הביטוח ולמוסכים על-ידי משה קירמאיר, הממונה על תחום שמאות הרכב במשרד התחבורה, נכתב כי: "שיעור הנזק שנגרם לרכב הינו מידע בעל חשיבות רבה, שיש לו השלכה על בטיחות הרכב וגם על ערכו המסחרי. במקרים רבים, רכב ששיעור הנזק שלו גבוה, מעיד על-כך שהרכב ניזוק באופן קשה, ותיקונו הבטוח מחייב נקיטת צעדים אשר יבטיחו כי הרכב תוקן במקצועיות ובהתאם להוראות יצרן.

על-מנת לאפשר פיקוח על כלי רכב שניזוקו באופן קשה, ישנה חשיבות לקבלת מידע בדבר שיעור הנזק שנגרם לרכב משמאי הרכב, והגילוי לציבור. בדרך זו ניתן יהיה לפקח הן על שמאי הרכב, הן על המוסך שתיקן את הרכב, והן על בעל הרכב המוטלות עליו חובות על-פי דין בנוגע לתיקון הרכב. בנוסף, הרשות רואה חשיבות במסירת מידע לציבור בדבר שיעור הנזק שנגרם לרכב, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף ההגדרות להלן, וזאת על-מנת לאפשר לרוכש לקבל החלטה מושכלת בדבר רכישת הרכב. כמו כן, מידע זה יאותת למי שרכש רכב משומש, לפנות לקבלת מידע ממוסך שטיפל ברכב או ממבטח שביטח את הרכב, לו הוא זכאי בהתאם לחוק מכירת רכב משומש".

ולמה בעצם מדובר בעניין חשוב כל כך? "הפטנט" של הגדרת רכב כ"אובדן להלכה", אפשר (בעבר) לחברות הביטוח ולשמאי הרכב שלהן, בשיתוף כמובן עם סוחרי רכב ממולחים ומוסכי פחחות, לתקן מכוניות שנפגעו קשה בתאונות וצריכות היו לרדת מהכביש - לתקן אותן ולהעלותן מחדש לכביש, מבלי שהקונה התמים ידע שהוא רוכש מכונית שנפגעה קשה בתאונה.

השיטה עבדה כך: חברות הביטוח - אף שלא יודו בכך - הנחו את שמאי הרכב להיות "גמישים" בקביעת הנזק לרכב. ומאחר ששמאות אינה מדע מדויק, אין כל בעיה להגדיר את הנזק ברכב בשיעור של פחות מ-60% מערכו, למשל על-ידי קביעה שיש לתקנו בחלקים משומשים או חליפיים, קביעת עלות עבודה נמוכה יותר למוסך, קביעת ירידת ערך נמוכה יותר מהירידה הריאלית ,או אפילו התעלמות מחלק מהנזק.

התוצאה היא שבמקום שהרכב יוגדר כ"אובדן מלא", מה שמחייב את חברת הביטוח - באמצעות השמאי שבדק אותו - להפקיד את רישיונו במשרד הרישוי (או במילים פשוטות, להורידו מהכביש) ולמכור את שרידיו לפרוק בלבד - לתקנו ולהחזירו לכביש. חברת הביטוח יוצאת נשכרת מהשיטה, שכן עבור שרידי רכב שאין צורך להורידו מהכביש, היא מקבלת תשלום גבוה יותר מסוחר-מוסך שרוכש אותו, וכל שעליה לעשות הוא רק להשלים את הפער בין מכירת השרידים לסוחר-מוסך, לבין ערכו לפי המחירון. אילו היה הרכב מוכרז אובדן מלא - היה עליה לפצות את בעל הרכב במלוא ערכו. הפער מגיע כמובן לעשרות אלפי שקלים ואף יותר. מי שיוצא נפסד כמובן הוא הקונה התמים, שלא בדק כראוי את הרכב ויגלה רק מאוחר יותר - אולי אף בעת שינסה למכור את ותו הרכב שוב - כי רכש חתול בשק.

בחוזר נקבע כי שמאי הרכב ידווח החל ב-20.12.2011 על "רכב במצב אובדן להלכה", באופן ממוחשב באמצעות כרטיס חכם המשמש כיום לדיווח על אובדן גמור. השמאי יסמן במקום המתאים "רכב במצב אובדן להלכה", ומידע זה יירשם ברישיון הרכב. הדיווח ייעשה על-ידי השמאי המטפל תוך 45 ימים מיום קרות התאונה.

מאחר והדרישה החדשה עוררה לא מעט התנגדויות - בקרב שמאים וחברות ביטוח - נאמר בחוזר כי משרד התחבורה יבחן את יישום הנוהל לאור התגובות שיתקבלו, ועדכונו ייבדק תוך 60 ימים ממועד הפרסום הנוהל.