לא משתתף באורגיית השנאה לחרדים

חבריי הליברלים מציעים לנקוט צעדים נגד החרדים והדתיים: צוער שלא יכול לשמוע שירת נשים, לא יהיה קצין בצה"ל, אמר אחד. חד וחלק. ("חד וחלק" או "לאלתר" הן מילים שתמיד מלוות דיונים על החרדים). אוטובוס שיש בו קווי מהדרין, ייעצר! את הנהג ומפעיליו צריך לשלוח לכלא. ישיבה שלא תלמד את מקצועות הליבה תיסגר לאלתר! לא נרשה שיגדלו כאן בורים ופרימיטיבים, ועוד על חשבוננו. שכונה שיש בה מדרכות נפרדות לנשים, תנותק מיד משרותי העירייה! שיחנקו בתוך הזבל של עצמם.

עוד בערוץ הדעות :

חוזר מאוסטרליה לתת לכם עוד צ'אנס / רן פרמון

האלוקים שלהם הוא לא האלוקים שלי / איציק אלרוב

יש עוד הצעות, מקפיאות דם עוד יותר. לנתק את השכונות החרדיות מזרם החשמל, מהמים, מה לא. אותם אנשים שהיו מצטמררים, ובצדק, לו היה מישהו מעלה הצעה כזו לגבי עזה, שכחו שמאחורי הבגדים השחורים, הדעות המשונות, ההתנהגות המאתגרת, ובואו נודה, המרגיזה כל כך, יש גם יש בני אדם. שונים מאיתנו, אחרים, אבל בני אדם.

זעם חילוני בהפגנה בבית שמש (צילום: גיל יוחנן)

שנים רבות אני עוקב אחרי החברה החרדית, ולא זכור לי כעס כזה. וזה משונה, כי הזעם החילוני מגיע בשנים בהן החילוניות מנצחת, ודווקא החרדיות מתגוננת. פעם החרדים ביקשו לחנך אותנו. הם התיימרו להגיד לנו איפה ומה לאכול, מה לעשות בשבת, איפה ואיך להיקבר, ובאיזו צורה להתחתן. עבר זמן, וברוב המאבקים ניצחו החילונים. היום החילונים הם אלו שרוצים לחנך את החרדים. מרגיז אותם שיש שם קווי מהדרין. את הנשים החרדיות זה לא מרגיז, אבל את טניה רוזנבליט החילונית כן. מרגיז אותם שלא מלמדים מתמטיקה בישיבות. הם יודעים טוב מההורים החרדים מה טוב לבניהם. מרגיז אותם היחסים בין גבר לאשה בחברה החרדית. מרגיז אותם שהחרדים הם כאלו. למה הם לא יכולים להיות כמונו?

הסתה בוטה נגד חרדים

אני מתבונן בכעס החילוני הקדוש, ולא מבין אותו. אין בו שום צניעות של מי שמתבונן מבחוץ על חברה אחרת. אין בו שום היסוס, אולי בכל זאת אנחנו טועים? אולי נכשלנו בהבנת האחר? אני למשל רוצה מאוד שחרדים ילמדו את מקצועות הליבה, אני אנסה לשכנע אותם בצורך הזה, אבל לא אכפה. ומדוע? כי באיזה שהוא מקום במוח אני לא לגמרי בטוח שבשביל החיים שנועדו לילד החרדי, מקצועת הליבה באמת כל כך חשובים. אולי באמת בשבילו מתמטיקה ואנגלית פחות נחוצים מעוד שיעור תלמוד? אני באמת כל כך בטוח שלימוד אנגלית יבטיח יותר את אושרו של הילד החרדי? בכל העניינים האלו אני אהסס, כי לטעמי כאשר בן תרבות ליברל מתבונן בשונה ממנו, הוא צריך לעשות זאת בצניעות המתבקשת.

אבל החילונים זועמים, והם אינם מוכנים לשום צניעות במבט שלהם על האחר החרדי. לו הייתי יהודי דתי, הייתי מודאג. הייתי לוקח ברצינות את הזעם הזה, ומנסה להבין איך תרמתי לו. הייתי מנסה לשחרר את האווירה על ידי ויתורים.

וכאן אני מגיע ללב העניין: דרושה לנו אמנה חברתית חדשה. הססטוס-קוו הישן השיג אולי שקט פוליטי, אבל הבעיר את היחסים בין חילונים לחרדים. שני הצדדים צריכים להיות אמיצים, וללכת לאמנה חדשה שהעיקרון בה פשוט: החיים במדינה יהיו חילוניים לכל דבר. החרדים ירפו מהצורך שלהם לדאוג לנשמותינו החילוניות. זה אומר אוטבוסים בשבת, נישואין אזרחיים, וכל מה שיש במדינה מודרנית. מצד שני, הרוב החילוני יאפשר אוטונומיה תרבותית מלאה לחרדים בתוך השכונות שלהם. זה אומר להרפות מהצורך לחנך אותם, ולאפשר להם לחיות את חייהם על פי דרכם. וכן, זה אומר קווי מהדרין בריכוזים החרדיים, זה אומר סובלנות לחינוך החרדי.

זה העיקרון. המימוש שלו לא פשוט כי כמובן שיש קווים אדומים. אם חרדים ירצו לחנך את ילדיהם על-ידי מכות, כמובן שלא נסכים לכך. אבל בגבולות ההיגיון צריך לעשות כל מאמץ לקבל את השונות של האחר. בוויכוחים עם החברים הליברלים, קורה שאחד מהם שם את ידו על כתפי, ושואל בקול מודאג, "אמנון מה קרה לך?" אתה הרי חילוני, אתאיסט אדוק, מה עובר עליך? אז הנה התשובה: נדמה לי שהיום להיות ליברל, מתקדם, והומניסט, זה להתנגד להסתה הבוטה הזו נגד החרדים. לעמוד מול הבון טון בתקשורת, בשיחות הברזיה, בשיחות ליל שישי, ולהגיד - אני לא משתתף באורגיית השנאה הזו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il