לא באתי להפגנה בבית שמש - ולא מתנצל

המהומה התקשורתית והבאז המתמשך סביב סוגיית "הדרת נשים" על-ידי קבוצת חרדים, איחדה את כל כותבי המאמרים והפובליציסטים שבמדיה החרדית סביב שני היגדים מרכזיים: האחד - לא זו דרכה של היהדות, והקיצונים מבית שמש ומאה שערים לא שייכים אלינו, והשני - הלקאה עצמית, "אשמים אנחנו" שלא מחינו די נגד אותם סהרורים.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

גם אני, כשראיתי את אותה ילדה אומללה מבית שמש, חשתי כמו כולם רגשות צער ובושה, ורצון "לעשות משהו". ואכן, לקראת ההפגנה הגדולה בבית שמש אף דווח על חרדים רבים המבקשים להשתתף בה, ולהביע את התבדלותם מאותה קבוצה מיליטנטית. אלא שעם התעצמות העניין הציבורי, והכתבות הדמוניות ששודרו כמעט סביב השעון מכל מוקדי ה"לחימה", מצאתי עצמי לרגע בעמדה של "צופה מן הצד", שמבין פתאום שהמשחק כולו מכור ואין לי עניין או רצון להצטרף אליו.

לא, אני לא מוצא כל רצון או צורך להתנצל, או להביע עמדה כלשהי. יתירה מזו, האפולוגטיקה הזו כמעט ודוחה אותי.

אני זה לא הם

איני רואה כל צורך להתנצל או לגנות פושע שירק על ילדה בבית שמש, מאותה סיבה שהחילוני הממוצע לא מוצא הזמן ואת המקום להבהיר שוב ושוב שראשי הממשלה, שרי הביטחון והנשיאים החילונים של המדינה, שנתפסו במעשי שחיתות כלכליים ובפשעים חמורים אחרים - הם לא הוא.

איני מעוניין להצטער על העובדה שבקבוצה הגדולה שלה אני שייך, המכונה סוציולוגית "חרדים", קיימת קבוצת-פנים קטנה יותר שדעותיה שונות משלי והיא פועלת על פיהם, מאותה סיבה שאיש מקבוצת "החילונים" לא חש אשמה על כך שבקבוצתו קיימת קבוצת פנים המכונה "משפחות הפשע בישראל".

קשה לי לתפוס מדוע צריכים הרבנים המובילים להיענות לקריאת גורמים חילונים מסוימים "להוקיע את התופעה", משל היו "פקידים" או עובדי מדינה, או לחילופין משרתיה של התקשורת הכללית, המבקשים מהם אישור שמטורפי בית שמש לא שייכים אליהם.

איני רואה כל צורך לנסות ולהסביר לאותם "שוחרי חופש" את עמדת היהדות בכל מה שנוגע למעמד האשה, בדיוק מאותה סיבה שאיני מבקש מהם הבהרה שתניח את דעתי כי השימוש בבחורות מעורטלות לצורך מסחרי לא עושה להן כל עוול. ייתכן שהתפיסה שלנו את ה"אשה: לגמרי דיכוטומית. נקודה זו היא עניין לדיון אינטלקטואלי מרתק, אך לגמרי לא שייכת לזירת העיתונות המתלהמת והשטחית.

אני גם ממאן להשתתף בדיאלוג הפוליטי והמגוחך של ראש הממשלה ויושבת ראש האופוזיציה, שגילו פתאום את העובדה כי שנת בחירות מתקרבת. זו גם הסיבה שאיני חושש מהקמתה של מפלגה חילונית חדשה שכן, כישראלי ממוצע, גם אני מודע לעובדה שלתופעות (המחאה החברתית) ומפלגות (שינוי) כגון אלו יש חיי מדף קצרים, וסופן ידוע מראש.

יש הלכה, תתמודדו

זאת יש לומר: יש מטורפים וקיצונים, ויש גם הלכה, קונבנציות ותפיסות תרבותיות. אני לא מוכן שהחלטות שהתקבלו במרחב חרדי כמעט אוטונומי, על נסיעה נפרדת בתחבורה הציבורית, יהיו תלויות ברצונם של גורמים חיצוניים נוספים, כמו

חילוניות פרובוקטיביות שמבקשות להפר את הסדר הציבורי.

אני גם לא מעוניין לשמוע "שירת נשים" במרחב הציבורי מאחר שזו הלכה מפורשת בשולחן ערוך, ואם לגורם כל שהוא יש בעיה עם זה, שיפעל בבית המחוקקים להוצאת ה"שולחן ערוך" אל מחוץ לחוק. ואגב, בבית הכנסת שלי, להבדיל מזה הרפורמי, נוהגים להפריד בין המינים קרוב ל-2,000 שנה.

ובכל זאת, החלטתי שלא להגיע להפגנה נגד אותם קיצונים, מאותה סיבה שמעולם לא השתתפתי בהפגנות נגד קבוצת המהגרים הבלתי חוקיים בישראל. הסיקריקים של בית שמש אולי אוחזים בחלק מהתפיסות שהזכרתי לעיל, אבל הם שונים ממני לגמרי בקיצוניות שאליה הגיעו. איני מכיר אותם, אני לא חפץ להכיר אותם, ואין לי כל עניין להתנצל, להתרחק, או להפגין נגד מי שמעולם לא היה קשור אליי.