משרד המשפטים: לצמצם העברת מידע לנאשמים

החוק שיסתיר את המידע מהנאשמים: לאחר עבודת מטה ארוכה שערך צוות בין משרדי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הגיש אתמול (ד') משרד המשפטים תסקיר חוק הממליץ להסדיר את החיסיון המוטל על חומר מודיעיני של המשטרה בהליכים המשפטיים. לטענת משרד המשפטים, המצב הקיים מוביל לחשש שמידע מודיעיני יזלוג לארגוני הפשע, וגורם לעומס בלתי סביר על המערכת. לכן מבקשים במשרד לשנות את החוק הקיים ולשמור לפרקליטות את זכות ההכרעה לגבי העברת מידע מודיעיני מהחקירה לסנגורי הנאשמים.

הסנגוריה הציבורית מתנגדת באופן עקרוני להצעת החוק. במכתב ששלחה ליועץ המשפטי לממשלה נטען שההצעה יוצרת למעשה הסדר משפטי חדש ומרחיק לכת. עוד טוענת הסנגוריה הציבורית כי ההצעה פוגעת ביכולתם של נאשמים להתגונן ומקנה שיקול דעת לא סביר בידי רשויות החקירה והתביעה להגדרת חומר חסוי בתיק. בכך, נטען, היא מקטינה את האפשרות לקיים עליהם ביקורת שיפוטית אפקטיבית.

משפט ופלילים - דיווחים אחרונים ב-ynet:

• המשטרה איבדה חומרי חקירה, האישום בוטל
• השופט ריבלין פסל שופט: "דעתו כבר נעולה"
• הדרת נשים: וינשטיין יקיים מחר דיון מיוחד
• וינשטיין: "מתייסר לגבי גוף ביקורת הפרקליטות"
  

לפי החוק הקיים, בפקודת הראיות, חייבת הפרקליטות להעביר לסנגורי הנאשמים מידע מכל חקירה, לרבות מידע מודיעיני משטרתי. אם המשטרה או הפרקליטות מתנגדות לחשוף פרטים מסוימים, עליהן לעתור לבית המשפט להוצאת "תעודת חיסיון". לעתים הסנגורים שמערערים על ההחלטה מצליחים לבטל את החיסיון על חלק מן החומר המודיעיני ומקבלים אותו. בנוסף, במצבים מסוימים, הפרקליטות לא יכולה להצביע באופן חד משמעי על נזק שעלול להיגרם מחשיפת החומר המודיעיני - ולכן מחויבת להעבירו.

לטענת מנסחי התסקיר, ארגוני הפשיעה עלולים לצרף יחד מידע זה לפיסות מידע הנמסרות באופן דומה בתיקים אחרים וכך לקבל תמונה של פעולת מערך המודיעין המשטרתי באופן שיפגע בתפקודו ובהשגת מטרותיו. לפיכך ממליצים במשרד המשפטים שהפרקליטות היא שתקבע אם יש בחומר תועלת של ממש להגנת הנאשם - ורק במקרה כזה תעביר את החומר לרשות סנגוריו.

תסקיר החוק גובש לאחר עבודת מטה ארוכה שנערכה במחלקת ייעוץ וחקיקה בתחום הפלילי, על ידי צוות בין משרדי, שבתחילה עמדה בראשו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד רחל גוטליב, ובחודשים האחרונים עמד בראשו המשנה הנוכחי, עו"ד רז נזרי. תסקיר החוק הופץ לאחר שאושר בדיונים שנערכו אצל היועץ המשפטי לממשלה ואצל שר המשפטים.

אחד השיקולים המשניים שהובילו להמלצות התסקיר הוא הרצון לצמצם את העומס על המערכת המשפטית. כיום מציעים המשרד לביטחון פנים או משרד המשפטים להוציא "תעודות חיסיון" רבות, וישנם נושאים מסויימים שהבקשה לחיסיון כבר מוגשת כמעט כעניין שבשגרה. לטענת מנסחי החוק, הדבר מוביל לעומס בלתי סביר, והפתרון הסביר הוא לעגן בחוק את החסיונות השכיחים, כגון חיסיון על זהות מקור המידע המודיעיני ועבודת המערך המודיעיני.

באופן כללי, טוענים מנסחי החוק, ההצעה מבקשת לקבוע כי חומר מודיעיני כפי שיוגדר, יהיה חסוי ללא צורך בהוצאת תעודת חיסיון. 

השיקול המרכזי שהוביל להמלצות המופיעות בתסקיר הוא החשש מהפגיעה בפעולתו של מערך המודיעין המשטרתי ושל רשויות אחרות. הדבר עשוי, לטענת כותבי התסקיר, לפגוע ביכולתן של רשויות אכיפת החוק להילחם בפשיעה החמורה בפרט, מבלי להועיל להגנתם של הנאשמים. לכן,

מנסחי התיקון לחוק מציעים להבחין בין אופן הסרת החיסיון בהליך הפלילי ובהליך האזרחי.

לפי הנוסח החדש המוצע, בהליך פלילי תוגדר ההבחנה בין ראיה חיונית להגנת הנאשם, אותה חובה לגלות לסנגוריו, לבין ראיה שאינה חיונית להגנתו, אך עשויה להועיל לו. התסקיר ממליץ לקבוע באופן חד משמעי כי ניתן יהיה להורות על גילוי ראיה שמועילה לנאשם אך אינה חיונית לו רק אם הדבר לא יחשוף את זהותו של מקור המידע או את שיטות הפעולה של מערך המודיעין, אמצעי המודיעין ואופן איסוף המידע.

בשל העובדה שההצעה מעבירה את סמכות ההחלטה מבית המשפט לפרקליטות, מציעים מנסחי התסקיר כי יהיה צורך לציין אילו שיקולים הנחו את פרקליט המחוז או את ראש יחידת התביעות בהחלטתם באשר לגילוי החומר בפני הסנגורים.

באשר להליך האזרחי, מוצע בחוק החדש כי פרקליט המחוז יורה לגלות את החומר המודיעיני אם מצא כי גילוי הראיה "חיוני לעשיית צדק בין הצדדים" וכי הצורך בגילוי הראיה "עולה באופן ניכר או ממשי על מידת הפגיעה הצפויה באינטרס הציבורי".