אז בבית הספר: על המורה שתמיד היה שמח

אברהם (אייזנשטיין) אלדמע נולד בשנת 1884 למשפחה יהודית אמידה בברדיצ'ב שבאוקראינה. בבחרותו נתגלו כישוריו האומנותיים - ציור ומוזיקה, והוא נשלח ללמוד באקדמיה לאומנות באודסה, שם גילה גם את הציונות הסוציאליסטית מפיו של דב בר בורוכוב.

באותן שנים התרחש ברוסיה (1903) הפוגרום ביהודי קישנייב. הנוער היהודי הושפע מדבריו של המשורר חיים נחמן ביאליק, והתארגנו קבוצות של צעירים יהודים להגן על הנפש והרכוש. ב-1905 פרעות גם באודסה. אברהם וחבריו אוחזים בנשק ומונעים פוגרום.

בשנת 1906 מודיע אברהם להוריו שהוא עולה לארץ ישראל. "איך תתקיים בארץ דלה זו"? שאלו הוריו. אך דבר לא עצר את החלטתו לעלות לארץ ישראל, באוניה מאודסה ליפו, וכשהגיע יצא קודם כל למסע לירושלים. בעברו ליד קבר רחל ראה סייד ערבי מסייד את המבנה "פרטץ" . "תן לי את המברשת", ביקש אברהם הצייר. בעודו צובע את קבר רחל התפעל מאוד הערבי למקצועיות של אברהם.

"בוא תהיה מורה לציור בגימנסיה"

בשנה הראשונה בארץ עשה אברהם מלאכות מגוונות כדי להתקיים: צלם, הקים תיאטרון עברי, אגודת התעמלות, תזמורת. תמיד היה יוצר ומחפש את ה"יש" בתרבות עמנו. בשנת 1907 באחד מרחובות אחוזת בית, פגש אברהם את ד"ר חיים בוגרשוב - מראשוני המורים של הגימנסיה (הרצליה) העברית ביפו, שכבר ידע על כישוריו האומנותיים של אברהם.

בוגרשוב מציע לאברהם: "בוא תהיה מורה לציור בגימנסיה".

"איך אהיה מורה ועברית איני יודע מספיק טוב"? שאל אברהם.

"אל תדאג", אמר בוגרשוב, "אתה תלמד ציור והתלמידים ילמדו אותך עברית".

קרוב ל-50 שנים היה אברהם מורה בגימנסיה. הוא לימד ציור גם בבית הספר לבנות ביפו (היום נקרא המקום מרכז סוזן דלל), ובביה"ס ביאליק. אברהם ראה ויצר את "החצי המלא של הכוס", את השמח: נגינה, שירים, תיאטרון, ציור, עדלאידע ועוד. גם את שמו החליף לאלדמע. שלושת ילדיו נקראו: רן, גיל ודיצה. את כל זאת ליווה בחשאי גם עיסוקו בביטחון, עוד מההגנה באודסה.

במלחמת העולם הראשונה גירשו התורכים את תושבי תל אביב לצפון הארץ. עונש מוות הוכרז למי שיפר את צו הגירוש. קבוצת בחורים, בהם אלדמע, נשארו בהסתר כדי לשמור על רכוש המגורשים. בביתו בשכונת בורוכוב (גבעתיים) נבנה סליק ההגנה הראשון של תל אביב שבו יצרו גם חומרי לחימה.

בסדרת כתבות מצולמות, אציג בפניכם את חייו העשירים ותרומתו הרבה של אברהם אלדמע לחיי העם היהודי השב לציון.

את הכל שאבתי מפי בנו, רן, ומארכיון הגימנסיה הרצליה.

בסוף חודש ינואר אציג תערוכה לתולדות הגימנסיה הרצליה שתעלה במוזיאון ארץ ישראל, ולכן בחרתי לתת דגש בפרק זה לפועלו של אלדמע בגימנסיה. אם בידי הקוראים מצוי חומר נוסף על הגימנסיה אשמח לשמוע ולתעד.

הפרקים הנוספים הקשורים לאלדמע: הקמת שכונת בורוכוב, תרבות ואמנות, ביטחון, ילדיו המוכשרים, יוצגו בשבועות הקרובים.

1. גימנסיה עברית ביפו תרס"ט 1909, צוות ההוראה. אברהם אייזנשטיין מסומן.

2. אברהם אלדמע בחצר בית הספר לבנות (מרכז סוזן דלל) מלמד שיעור ציור את בנות העשרה.

3. אלדמע היה מיודד עם הצלם אברהם סוסקין. שניהם היו עם תכונת של אמנים. שניהם עסקו בצילום. בתצלום: מונטג' שהכין סוסקין שבו צילום של אלדמע מצייר את עצמו עם דמויותיו מסביב.

4. מורי הגימנסיה עם תלמידי מכינה ד' שבאו ללא הורים מחו"ל, בחצר הגימנסיה. אלדמע בעומדים מאחור מצד שמאל.

5. בשורה מאחור בצד ימין אלדמע לידו דושמן, המורה לעברית בגימנסיה. הצילום של סוסקין אשר כדי להכניס שמחה לתצלום יושב-חצי-שוכב במרכז התצלום.

6. בניין הגימנסיה הרצליה החדש בקצה רח' הרצל. היום נשארו רק תצלומים של הבית היפה הזה.

7. חברי הוועד הפדגוגי והמפקח של הגימנסיה הרצליה 1911. יושבים מימין: תאופיק שתילא אפנדי - המורה לערבית, קצב, גב' מטמן מורה במכינות, ד"ר אברהם ברוך - מורה למתמטיקה, ד"ר בן-ציון מוסנזון, ד"ר בוגרשוב - בוגר ידע ולמד מקצועת ריאליים, מדריך ומחנך בידיעת הארץ, דב לוריא, ד"ר חיים הררי - מחנך ומורה, ?, ד"ר יהודה לייב הכהן-מטמן - מייסד הגימנסיה. עומדים מימין: צבי נשרי - מורה להתעמלות, ישראל דושמן - מורה ללשון כתב גם שירים, ברנרד מושנזון - מורה לצרפתית ומלאכת יד, חנינא קרצ'בסקי - מוזיקאי, מנחם שיינקין - חבר הנהלת הגימנסיה, יעקב שרתוק - חבר הנהלה, ש. בן-ציון-גוטמן - חבר הנהלה, ד"ר א. קלנר, אברהם אלדמע (עם סימן), ד"ר גריהר.

8. כיתת הציור בגימנסיה שבה לימד אלדמע. צולם בידי סוסקין לפני מלחמת העולם הראשונה.

9. לכל החגים והאירועים בגימנסיה היה אלדמע מכין את הדקורציה. בתצלום: מעמד הר סיני.

10. בשנת 1915 - אמצע מלחמת העולם הראשונה - היה הישוב היהודי בחרדה גדולה לעתיד לקרות. הטורקים רדפו את הישוב היהודי, והשמועות על מה שעשו לעם הארמני, רעב עוני וחולי גרמו דיכאון בישוב. חבר'ה צעירים ממורי הגימנסיה: אלדמע, דושמן, חנינא קרצ'בסקי ועוד חשבו כיצד להרים את המורל והחליט להקים להקת בידור: "חברה טראסק". הם היו הציגו, שרו ורקדו, עברו בישוב העברי בארץ והביאו קצת שמחה בלב. בתצלום החבורה:

עומדים מאחור ומימין: סיני אבר, גנל, אברהם סוסקין ופאוול. יושבים: גברת חיסין, גברת קרצ'מר, אוליצקי (אליצור), פיין, קרצמר, גב' גנל, חיסין, אלדמע (אוחז בנרגילה ובכוס). "יום אתמול כבר עבר עוד לא בא יום מחר, ומהיום רק קצת נשאר הלאה דאגה וצער" - חבר'ה טרסק.

11. בנשף פורים תרפ"ב 1927, שאותו ארגן ברוך אגדתי, זכה אלדמע בתחפושתו - "הבית הלאומי" - במקום ראשון. על השלט: מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. סביב התחפושת נחשים עליהם שמות בוגדים ומלשינים (כמו דהאן וחבריו שהסגירו את אנשי המחתרות לבריטים).

12. תלמידי הגימנסיה היו מטיילים בכל הארץ והגיעו גם לעבר הירדן, פטרה ולבנון. מורי הגימנסיה היו מלווים. בתצלום: חניכי הגימנסיה בתחנת רכבת. משמאל המורה המלווה אלדמע.

13. 1922. הבניינים הראשונים בשכונת בורוכוב. אברהם אלדמע היה מחבורת המייסדים. על כך בפרק הבא.

14. סוציאליסטים מבית מדרשו של בורוכוב בחגיגות אחד במאי 1927. ליד שכונת בורוכוב היה מכתש טבעי שהתאים להיות אמפיתיאטרון.

15. במלחמת העצמאות נפצע קשה גיל, בנו של אלדמע. בתצלום: גיל לאחר החלמתו עם אביו ליד בנין הגימנסיה העברית ביפו, 1949.

• לכל הכתבות במדור טיול לעבר