תוכנית החומש של יוסף: הלאמה ופטור לאנשי רוח

חג החנוכה נושא באמתחתו שתי פרשות אהובות במיוחד, שלמעשה הן סיפור מתח בהמשכים. הפרשה הראשונה היא פרשת "מקץ", שקראנו בשבוע שעבר, והפרשה השנייה היא פרשת "ויגש".

• פרשת השבוע: יוסף - היועץ האסטרטגי הראשון
  

רבים ממתפללי בית הכנסת ממשיכים לקרוא את פרשת "ויגש" במהלך קריאת הפטרת פרשת "מקץ", ואני בתוכם. פשוט אי אפשר להפסיק. הנשימה נעתקת. ולמרות ששמעת את הסיפור אלף פעמים אתה רוצה לשמוע אותו שוב ושוב.

יעקב ובני ביתו יורדים למצרים

פרשת "מקץ" מסתיימת במציאת הגביע שנגנב במיטלטליו של בנימין והוא נלקח לבית האסורים. פרשת "ויגש" מספרת את סיפור התוודעות יוסף לאחיו, וכן את הבשורה שקיבל יעקב שיוסף חי. יעקב ומשפחתו יורדים למצרים, ועל אדמתה נפגשים יעקב ויוסף. פרעה פוגש את יעקב ומעניק לו ולמשפחתו חלקה נפרדת - את ארץ גושן.

הרעב במצרים עדיין כבד ויוסף הוא השולט בכל ארץ מצרים. יוסף מחלק זרעי תבואה לאזרחים וגובה מיסים עבור פרעה. למעשה, יוסף מַלְאִים את כל ארץ מצרים עבור פרעה.

יהודה המנהיג לוקח אחריות

יוסף התוודע אל אחיו לאחר דברי יהודה הנרגשים. בצר לאחים לאחר כליאת אחיהם בנימין, לוקח יהודה את האחריות לניהול המשא והמתן הקשה עם יוסף, שליט מצרים. "ויגש אליו יהודה ויאמר: בי אדני ידבר נא עבדך דבר באוזני אדני, ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה" (מ"ד,י"ח) יהודה מתקרב אל יוסף תוך לקיחת סיכון. הוא אינו מקפיד על נימוסי המלכות הנהוגים ועוקף את היועצים (אור החיים). הוא פונה ליוסף באופן ישיר.

הכותנת של יוסף מוגשת ליעקב(איור: Giovanni Andrea de Ferrari)

הרמב"ן מסביר את פשר החזרה על המילים "ידבר נא דבר". יהודה יודע, כי זמנו קצוב, ויוסף השליט עלול לסיים את המפגש הבלתי מנומס בפתאומיות. לכן הוא מבהיר ליוסף כי יש לו רק "דבר" אחד לומר לו. הרמב"ן אומר: "כי דברים מועטים ידבר, ואל יהיו עליו לטורח". למה מתכוון יהודה במילה "דבר"? הוא מציע "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני, והנער יעל עם אחיו" (מ"ד, ל"ג). זו הבקשה המרכזית, ושאר דבריו הם תחינה, שיוסף יקבל את הצעתו.

יוסף לא מצליח לעמוד בסיטואציה המרגשת ופורץ בבכי ומתוודע לאחיו. הוא מבקש מהם לחזור לארץ כנען ולהביא את יעקב אביו ואת כל משפחתו למצרים, כי רק בה יוכלו לשרוד את שנות הרעב.

יוסף מנהיג כלכלי - מנהיגותו עומדת במבחן הרעב

חשוב להבין את הסיטואציה. רעב כבד שורר בכל האזור, ורק במצרים נערכו מראש לִשנות הרעב, בעקבות הנחיותיו של יוסף. הכבוד והערכה להם זכה יוסף רבה מאד. האחים נשלחים להביא את יעקב למצרים, ולאחר האיחוד המשפחתי המרגש יוסף מציג את משפחתו לפני פרעה מלך מצרים.

שני המנהיגים, פרעה ויוסף, פועלים למימוש מטרה אחת, כאשר לכל אחד מהם אינטרסים מנוגדים. פרעה חושב שהוא הולך לקבל עכשיו סיוע משמעותי מאחי יוסף. הוא סבר, שגם אחי יוסף מוכשרים, והם יפעלו לטובת ממלכת מצרים כמו שפעל יוסף. יוסף, שהכיר את אחיו והכיר את העם המצרי, הבין, שעדיף למשפחתו לחיות בחבל ארץ מבודד, בארץ גושן, שבו יוכלו להתקיים.

פרעה מבקש מיוסף, שמשפחתו תבוא למצרים ללא צאן ובקר, והוא ידאג למלא את כל מחסורם במצרים. "אמֹר אל אחיך, זאת עשו טענו את בעירכם ולכו בֹאו ארצה כנען וקחו את אביכם ואת בתיכם ובֹאו אלי ואתנה לכם את טוּב ארץ מצרים" (מ"ה,י"ז-י"ח). (רש"י מפרש שהמילה "בעירכם" פירושה תבואה, ולא צאן).

אך יוסף מנחה את אחיו לספר לפרעה כי התמחותם מדורי דורות היא רעיית צאן, ולכן הם צריכים מקום, שבו יוכלו לגדל את הצאן שלהם. "והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם, ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רועה צאן" (מ"ו, ל"ג'-ל"ד).

יוסף הכיר את פרעה ודאג לסגור את כל הקצוות. בפגישת פרעה עם יעקב ובניו מבין פרעה כי כדי למקסם את התועלת ממשפחה זו עליו לאפשר להם לעסוק ברעיית צאן: "ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הוֹשב את אביך ואת אחיך, יֵשבו בארץ גשן, ואם ידעת ויש בהם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי" (מ"ז, ו').

רש"י במקום מפרש שבמושג "אנשי חיל" הכוונה "בקיאין באומנותן לרעות את הצאן". ובביטוי "על אשר לי" פרעה מתכוון שאחי יוסף יהיו אחראים גם על רעיית הצאן שלו. בדרך זו פרעה רצה להפיק מהם את מירב התועלת, כדי למקסם את הגעתם.

תוכנית החומש של יוסף להצלת המשק המצרי

עם הכבדת הרעב הופך תפקידו של יוסף להיות קשה. כדי להציל את העם הוא ממליץ שכל האדמות יעברו לרשות פרעה. יוסף מחלק זרעים לעם כדי שהשדות יניבו תבואה. "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עליהם הרעב ותהי הארץ לפרעה" (מ"ז, כ').

הנצי"ב מוולאזין מסביר, כי יש הבדל בין אדמה לשדה. האדמה היא נכס, והשדה הוא מקום עבודה. את השדות לזריעה כבר קנה יוסף עבור פרעה בשלב הקודם, אבל כעת הוא מַלְאִים גם את האדמות.

יוסף קובע מס אחיד של 20% . פשוט, חכם ויעיל.

יוסף בחכמתו קובע את מדרגת המס האחידה. "והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכול לטפכם" (מ"ז, כ"ד). אין החזרי מס, אין מס פרוגרסיבי, כולם שווים, חמישית מכל הרווחים שייכים לפרעה.

נסו לתאר מצב כזה במדינת ישראל של היום, כנראה זה בלתי אפשרי. המחאה החברתית וועדת טרכטנברג העלו על סדר היום את גובה המס, ודווקא כיוונו למיסוי יתר על בעלי ההכנסות הגבוהות. הקלות במסים על מוצרים נדרשים והגברת האכיפה על משתמטים מתשלום מס הם שלבים ראשוניים בדרך להקלה משמעותית על המעמד העובד. טוב שהמדינה תפעל במהירות לתיקון המצב כבר עכשיו, ולא תחכה לבחירות.

הטבות לאנשי הרוח (הכהנים)

נקודה מפתיעה במהלך הכלכלי שקבע יוסף היא הקביעה שיש זכויות יתר למגזר ייחודי - לאנשי הרוח. "רק אדמת הכהנים לא קנה כי חוק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חוקם אשר נתן להם פרעה..."(מ"ז, כ"ב).

הפרשנים חלוקים ביניהם בנוגע לזהות הכהנים, ובשאלה האם מדובר באנשי דת או באינטלקטואלים ואנשי רוח. כך או כך, ראויה לציון הבנתו של יוסף כמנהיג כלכלי, לפיה יש לדאוג לאנשי הרוח, ולכן הוא אינו קונה את אדמת הכהנים, שנשארת ברשותם.

ההבנה כי לאנשי הרוח יש תפקיד חשוב בהנהגת העם היא נקודה חלשה בציבוריות הישראלית. הקלה על אנשי הרוח ופטירתם מחובות לא תתפרש בעין יפה בקרב הציבור ואף בקרב ההנהגה. דווקא בעולם החומרני של ימינו, שבו הכסף נותן את הטון הדומיננטי בהליכי קבלת ההחלטות המרכזיות, ראוי לשים שוב את הדגש על מקומם וחשיבותם של אנשי הרוח, אשר שכר עבודתם הזעום לרוב אינו שווה ערך לתרומתם לחברה.