התפקדתי לליכוד כדי להיאבק למען החברה
"הקיץ החברתי נעלם ונאלם, וכדי שנזכור אותו גם לטווח ארוך צריך לעשות קצת מעבר. התפקדתי כדי להיאבק עבור הערכים בהם אני מאמין". ליאיר נתיב נמאס להתבכיין ולא לעשות כלום
כשמדברים על פוליטיקה עולה בנו תחושת חלחלה. מה לי ולחבורת הח"כים שיושבת בירושלים, חבורת הפוליטיקאים הזאת, אנו אומרים לעצמנו. "פוליטיקאים" כמילת גנאי שכוללת עווית קלה בפנים. מחצית מהציבור, לפי מדד הדמוקרטיה הישראלית 2011 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, חושב שהח"כים לא שמים עליו (או בלשון הדו"ח: "אינם נוטים להתחשב בדעתו"). אנו לא אוהבים את חבורת האנשים הזאת שמנהלת את חיינו. אנו רואים את מרכזי המפלגות, את הדילים והשחיתויות, ולא עושים דבר. אני מצטער לומר לכם: מהיום, אתם מוזמנים לשנוא גם אותי.
החלטתי להתפקד כדי לנסות ולשנות מבפנים (איך? בהמשך). לא רק לכתוב ולהתבכיין מבחוץ על "המצב" אלא גם לעשות איתו משהו. הקיץ החברתי נעלם ונאלם, וכדי שנזכור אותו גם לטווח ארוך צריך לעשות קצת מעבר. אנו לא מרוצים באופן סדרתי כאן בארץ. רק כשליש מהציבור חושב שנבחרי הציבור ממלאים את תפקידם כראוי. שלושה רבעים מן הציבור מתעניינים בפוליטיקה אבל רק 4.9% מן היהודים חברים במפלגות, ומעט יותר מכך במגזר הערבי. לא מרוצים אבל לא רוצים להשתמש בכלי המרכזי של שיטת השלטון הדמוקרטית שלנו: פוליטיקה.
איך מיישבים את הסתירה בין הנתונים, אם כך? זה לא מסובך, יש תשובה אחת: אתם מפונקים. רוצים לשנות אבל לא מוכנים להשקיע בזה יותר מאשר ללכת להופעה של שלמה ארצי בתל אביב. הייתי במחאה האחרונה בקיץ, כמו רבים וטובים, אבל זה לא מספיק. מילת המפתח היא התמדה, והשפעה פוליטית של "העם" (מונח שדורש הגדרה רחבה, אבל בינתיים נגדיר אותו בקצרה כרוב הדומם שמרגיש שפערי המעמדות בארץ לא סבירים מבחינתו) ולא של מי שאנו לא מרוצים ממנו – היא הצעד הנדרש המחויב.
בחיפוש אחר חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי(צילום: AP)
לאיזה מפלגה התפקדתי, אתם שואלים? ובכן, אנו בית של ליכוד. כשהייתי ביסודי הלכתי לסניף המקומי ושאלתי איך אני יכול לעזור בבחירות 96'. האם אני אוהב את כל הצעדים שהליכוד עושה היום? לא. אבל במכלול השיקולים שיש בבחירה לאיזו מפלגה להתפקד לקחתי בחשבון את העמדות המדיניות ואת המצע ההיסטורי. המטרה היא להשפיע מבפנים, כשכיום אין הבדל אידאולוגי משמעותי בין המפלגות היריבות. אולי למעט מפלגת העבודה, לה לא אצביע בגלל עמדותיה המדיניות. הליכוד יכול וצריך להיות בית אידאולוגי, והוא נראה לי המקום המתאים עבורי לאור ערכי ועקרונות העבר אותם הייתי רוצה לנסות ולהחזיר בכוחותיי הצנועים.
התפקדתי כדי להיאבק עבור הערכים בהם אני מאמין, במסגרת שיש לה את הסיכוי הגבוה ביותר כיום לעשות שינוי. התפקדתי כי ערכי ז'בוטינסקי ותלמידו בגין חשובים לי. והתפקדתי בעיקר כדי להחזיר את הרגישות החברתית. בניגוד לסיסמאות הפופוליסטיות על כך שליושבים בכנסת ולחברי הליכוד בתוכם אין עניין בציבור, אני חושב את ההיפך. לרוב יש תחושת שליחות. אבל גם מי שתחושת השליחות פועמת בו, זקוק לפעמים לתזכורת מדוע נבחר. יש את מי ששליחות לא מנחה אותו, ועבורו (או עבורה) לא אצביע.
הליכוד, ששני המנהיגים שציינתי הם ממנהיגיו הבולטים, שייך באופן מסורתי לליברליזם. אני בעד חירויות הפרט. כל המודלים השונים של מדינה: ליברלית, שמרנית, קפיטליסטית, סוציאליסטית, כולם בסופו של דבר נועדו כדי להיטיב עם האזרח. אין בהם אמת אחת ויחידה. אני נגד הפרטה, אבל לא באופן מוחלט. לא חושב שהמדינה צריכה להיות מעורבת בכל היבט של חיי האזרח, אבל כן בדברים המרכזיים. אין מודל תאורטי אחד שלפיו אפשר לנהל מדינה. המובן הזה, סוציאליזם הוא סיסמה כמעט כמו קפיטליזם.
תתרגל, יאיר. מרכז הליכוד(צילום: ירון ברנר)
כמה מאמרים נכתבו או אזכרו את חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי? אין ספור. "כל יחיד הוא מלך", אמר גם. יש לפרט את הזכות שלו להתעשר ולחברה אסור לפגוע בו אם עושה זאת באופן ראוי. הוא חשב שסדר חברתי שבמסגרתו בעל ההון מרוויח על גבו של החלש הוא מצב לא ראוי. הוא דיבר על הגנה סוציאלית ועל הטלת מס על עשירים, על הגנה על עובדים. אלוהים ברא את האדם, אמר, אבל הוא – האדם – צריך להמשיך ולעבוד על עצמו. לתקן את העולם. יסודות חופש, צדק ומשפט היו נדבכים מרכזיים בהגותו.
מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא. אלו הם חמשת המ"מים שעולים ב"גאולה הסוציאלית" שלו. הם ניתנים היום, במידה כזאת או אחרת, בארץ. לא מספיק. בגין הפגין שיטה של צדק חלוקתי, כשדיבר על כך שהקצוות החברתיים צריכים להתקרב. הוא לא דיבר על עוגה שצריכה לגדול כשהעשירים גדלים איתה והמעמדות הנמוכים יותר נשארים נמוכים. הוא הציג את שיטתו של ג'ון רולס, המתמקדת בעני ביותר – המטרה והמדיניות היא לשפר את מצבו. בינתיים, כאן בארץ, אני לא רואה שממסים את החזקים יותר. או שבעצם הוסיפו להם איזה אחוז על רווח הון? זאת לא שיטת הצדק החלוקתי של בגין.
מה אעשה? אפעל מבפנים - בהתאם ליכולתי כמובן - כדי שהערכים החברתיים יחזרו. העניין העיקרי הוא הצבעה למועמדים שאחשוב שהם ראויים. מעבר לזה, אכתוב לחברי כנסת, אבקש להיפגש עימם וכך אוכל לבצע מעקב הדוק יותר. אם ח"כ פועל באופן לא חברתי או שאינו תואם להתחייבויותיו, אתה יכול לעשות משהו. אתה בקבוצת השפעה חזקה יותר מזאת של האזרח הממוצע. לא בהרבה, אבל כמתפקד קולך נשמע קצת יותר.
כולנו אנשים עסוקים. לאף אחד אין זמן לעקוב כל היום אחר נבחרינו. זה תפקיד הכתבים הפוליטיים. אבל מצד שני גם אי אפשר להתבכיין ולא לעשות עם זה דבר.
"טוב ללכת לאורו של חזון חברתי אמיתי", אמר פעם בגין. "מתחנת ביניים נעבור לתחנת ביניים - עד אשר נגיע ברבות הימים לתחנה קרובה מאוד לתחנה הסופית...". ייתכן שלתחנה הזאת, בהקשר החיובי למילותיו של בגין, לא נגיע לעולם, "כפי שאין האדם מגיע לכוכב המאיר דרכו". אבל לכל הפחות כדאי לנסות.
לפנייה לכתב/ת 
"טוב ללכת לאורו של חזון חברתי". מישהו הולך?
צילום: רויטרס
שהקיץ לא ייעלם וייאלם
צילום: בן קלמר
מומלצים
