חפש את האשה - מבנות יעקב ועד דרדסית
לגברים יש תכונות אופי, אבל אופיה של האשה מוגדר על-ידי המגדר. ראינו את זה אצל דרדסית ושלגיה, אך בראש ובראשונה בפרשה שמונה את צאצאי יעקב בשמותיהם - חוץ מאשר את הנשים. אלא אם כן יש סיפור טראגי מאחוריהן
דרדסית יש רק אחת
והיא בלונדינית ומדדה במעבה היער בנעלי עקב. הדרדסים, יצוריו הבדיוניים של המאייר פייר קוליפור (שהגיחו לעולם בסוף שנות החמישים), מונים דמויות רבות, כולן קטנות, כולן כחולות וכולן בנים. לכל אחד מהדרדסים יש תכונת אופי בולטת המיוצגת בשמו: בר-כוח, בר-מוח, קונדסון... ויש גם דרדסית אחת. לדרדסית קוראים כך כיוון שהיא אישה, ואישה - כידוע לכל - היא תכונת אופי.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הרבצ"ר: צה"ל לא יהיה בית שמש
- חרדים על כתב האישום: "הסתה פרועה"
- מנהלת "אורות": קרובים לחרדים יותר מלמחאה החילונית
לגברים יש תכונות אופי, ואילו לאישה אין צורך באופי ייחודי. אופיה מוגדר על ידי המגדר, ומסיבה זו די ליוצר הדרדסים בדמות נשית אחת. את הזיהוי בין אישה לתכונת אופי, ביטאה "האחות המבוגרת" של הדרדסים, הלא היא האגדה על שלגיה ושבעת הגמדים; שבעה גמדים ואישה אחת, המכילה בתוכה את כל מה שנוח ומתאים ליוצרה להשלכה על ה"נשיות".
גם ליעקב יש רק ילדה אחת
וקוראים לה "בנות יעקב", או אם תתעקשו – דינה. לאחר ההתגלות של יוסף אל אחיו, יורדת משפחת יעקב לגור במצרים, ובירידתם מתחילים סיפורי גלות ועבדות ארוכי שנים. בגלל חשיבות האירוע מונה התורה את רשימת משפחת יעקב היורדת למצרים. רשימת שמות מלאה, אך פעמים רבות היא מציעה שכר טרחה הוגן בדוגמתם של סיפורים עלומים שקצה קרחונם מאיר מתוך הרשימה. כך גם במקרה שלפנינו.
רשימת צאצאי יעקב היורדים למצרים מתחילה בבני לאה (בראשית מ"ו, ח'-ט"ו): "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה, יַעֲקֹב וּבָנָיו: בְּכֹר יַעֲקֹב, רְאוּבֵן... אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם, וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ: כָּל-נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ".
כמה הערות על רשימת ילדי לאה ויעקב:
1. בכל הרשימה יש רק בת אחת ושמה דינה. האם על שם הבת הבודדת הזו מכונים ילדיו: "בניו ובנותיו"? האם יש זהות בין "בנות יעקב" ו"בת יעקב" - או שתופעת הדרדסית לפנינו, ולמעשה בנות רבות ליעקב, אלא שדי היה לתורה בציון שמה של אחת?
2. הבת לא מוזכרת בנשימה אחת עם שאר הילדים, אלא בנפרד. קודם כל הבנים, ואז בטור נפרד: "ואת דינה בתו".
3. בסיום חלק זה של הרשימה, נאמר שהענף המשפחתי של לאה ויעקב מונה 33 בנים ובנות, אולם אם תספרו את הרשימה תגלו שיש בה רק 32 ילדים.
אז מתי צריך נשים בסיפור? תשובה מספר אחת
כשקורה להן אסון, כשהן נאנסות. דינה נאנסה, אחיה נקמו את האונס שלה, ולכן יש אודותיה סיפור בתנ"ך. כך קרה גם לתמר בת דוד. נאנסת? אמנם הפסדת את חייך - אבל אולי יש לך סיכוי להירשם בדפי ההיסטוריה.
סיבה שנייה: צריך נשים כשצריך לתפוס מקום בתור
כאמור, מניין ילדי לאה ויעקב מציע אתגר פרשני: ברשימה 32 שמות, ואילו בסיכום הרשימה נאמר שהיא מכילה 33 נפשות. ילד אחד הלך לאיבוד. האתגר הפרשני השני של הרשימה, הוא שנאמר בה "בנות יעקב", אולם ברשימה מנוייה בת אחת בלבד. הנה שני קשיים פרשניים מתאחדים לכדי פתרון אחד: ברשימה חסר ילד וחסרות בנות. אם הבן החסר יהיה בת, נפתור שתי בעיות בעזרת ציפור אחת, ואכן כך עושים הפרשנים, ומבשרים על לידתה הפלאית של הצאצאית השנייה לבית יעקב.
"אמר רבי חמא בן רבי חנינא: זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות" (בבלי, סוטה י"ב, עמוד א). יוכבד, אמו של משה, היא הדמות הפלאית שנכנסה באופן חלקי לרשימות. נכנסה במספר, אך לא בשמה, וזאת כיוון שלוי (ואשתו) הרו אותה בדרך למצרים, וילדו אותה בין חומות מצרים... דמות של דרך, דמות גבולית עם זהות גבולית. תינוקת עם שם כבד משקל ומושתק – יוכבד.
סיבה שלישית: צריך אותנו כשאנחנו מופלאות
ברשימת צאצאיי יעקב מוזכרת בשמה אישה נוספת (בראשית מ"ו, י"ז): "וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם". אז יש ילדה נוספת ושמה שרח. איננו יודעים דבר על לידתה, וחשוב מכך – איננו יודעים דבר על חייה או על מותה. מסורות תלמודיות מספרות שהיא האריכה ימים עד ליציאת מצרים, ובדרך פלאית הציפה ביאור את עצמות יוסף, וכך אפשרה לבני ישראל להעלות אותן ממצרים.
עדויות שונות מחזיקות במסורות על כך ששרח לעולם לא מתה, וכי היא מסתובבת בעולם ומתגלה מעת לעת לבני האדם. בקהילות ישראל היו אתרים של עלייה לרגל למקומות שבהם התגלתה שרח. דמותה מציעה שילוב בין המפתיע לנעלם. מצד אחד, הפליאה שבהופעת שמה של אישה נוספת בין צאצאי יעקב, מצד שני, אין באמת סיפור אודותיה.
ייתכן שהאגדות השונות אודות שרח מבקשות לפענח את הדמות העלומה, וייתכן שהן משקפות מסורות עתיקות מאוד שהביאו להופעתה ברשימת בני יעקב. כך או כך, אחות לנו שלישית (עם שם קצת סרוח ומעט עודף), ובכל זאת - פלאית.
אין סתם אישה
מה שלמדנו מהדרדסית, מסינדרלה ומשלוש בנות יעקב הוא שאין "סתם" אישה. בשבעים נפש יורד יעקב למצרים. ששים-ושבעה גברים ושלוש נשים. הגברים הם הנורמה, הם הקיום הרגיל, המובן מאליו. זה שאינו דורש הצדקה. גבר יכול להיות גיבור וחריג, אבל הוא גם יכול להיות "עוד שם" ברשימת בני יעקב. אישה לעולם לא יכולה להיות "עוד שם". היא נכנסת לרשימה שמית רק אם היא נושאת על גבה סיפור-סיפור. ראיתם אישה ברשימה – חפשו את הסיפור.
להיות "סיפור" זה טוב או רע?
העִסקה התרבותית שבסיפורי הנשים איננה חד-משמעית בעיניי. היא מייצרת קונפליקט קשה, ונושאת בחובה את המחירים העצומים של המהפכה הפמיניסטית. סיפורי ההיסטוריה לימדו אותנו שכרטיס הכניסה הנשי לכל רשימה שהיא, הוא סיפור כבד משקל: זה יכול להיות סיפור של פגיעה קשה, זה יכול להיות מקום מיוחד שהצלחת לתפוס, וזו יכולה להיות אישיותך הפלאית. פחות מזה – לא יכניס אותנו לרשימה.
ההיסטוריה הנשית מזכירה את תולדות היהודי הגלותי. אלו גם אלו חונכו להאמין שעליהם להצטיין בשביל לזכות להיכנס לרשימה שגרתית כזו או אחרת (ואנקדוטה מעניינת: ביקורות קשות על יוצר ה"דרדסים" הוטחו הן מצד יהודים והן מצד פמיניסטיות).
החינוך הזה להצטיין בשביל לזכות בשוויון, להצטיין בשביל לא למות - קצר הצלחות מפוארות אצל נשים, אבל גם הביא, כמובן, ללא מעט כאבי לב, עייפות, חרדות, תחרותיות ופערים מיותרים ההולכים ונפערים בין נשים לגברים.
האם אני מוכנה לוותר על הצורך להצטיין? האם אני מוכנה לשלם את מחיר האנונימיות שבכניסה שקטה וחסרת בולטות לרשימת בני יעקב? הייתי רוצה לענות על התשובה הזו בחיוב, אבל לצערי אני ממש לא משוכנעת.
שיר לשבת
מתוך נשות הפרשה, אני מבקשת על הזכות לחיות בצבעי האפור. ואני מצרפת שיר עדין ששלח אלי אורי מרטון; שיר על גווני האפור ועל חודש טבת.
גּוֹנֵי אָפֹר / אורי מרטון
בְּכִיסְךָ אִם נָקוּב הוּא הַצְּרוֹר
אַךְ שָׁמַרְתָּ גַּפְרוּר בְּכִיסְךָ הַשֵּׁנִי
וּבַחֹשֶׁךְ –
הֵאַרְתָּ אִתּוֹ לְפָנִים;
אִם בְּתוֹךְ הַמָּרוֹר
שֶׁל אַפְרוּר חֶשְׁוָנִי
גַּם רָאִיתָ לַקֶּשֶׁת
בְּאֶלֶף גְּוָנִים;
אִם יָדַעְתָּ בַּקֵּשׁ אֶת
תִּקְוַת הַשָּׁנִי
בַּדִּמְעָה הַנּוֹאֶשֶׁת
שֶׁעַל הַפָּנִים;
גַּם לְךָ בָּא כִּסְלֵו!
גַּם בְּךָ אֵשׁ כִּסְלֵו יִתְלַקַּח!
(וְרַק נָא אַל תִּשְׁכַּח
לְהַחְבִּיא שׁוּב גַּפְרוּר, עוֹד פֵּרוּר שֶׁל אוֹרָה
לְיָמִים שֶׁל טֵבֵת, לִימֵי הַקָּרָה...)
שבת שלום!