הורים למתבגרים? 9 נורות אזהרה שחשוב שתכירו

רוני בת ה-11, ילדה חברותית ונורמטיבית, החלה להסתגר בחדרה לעיתים קרובות והיא נמנעת ממפגשים עם חברותיה. היא מסרבת לענות לשאלותיהם של הוריה, שמנסים להבין מה קרה. אמא שלה חסרת אונים. היא מתלבטת האם להניח לרוני לנפשה ולחכות שהסערה תחלוף, או שיש צורך להתערב, ואם כן אז כיצד?

המקרה של רוני מוכר להורים רבים המבחינים לפתע בשינויים בהתנהגות האופיינית של ילדיהם ומתקשים לזהות האם מדובר במצב רוח חולף או במצוקה ממשית, שמחייבת את התערבותם. חשוב להבין שילדים מתקשים לעתים לבטא את מצוקתם במילים ולכן רצוי לשים לב להתנהגויות שונות אשר עשויות לרמז על מצוקה רגשית המחייבת התערבות.

לעיתים הסימנים שאציין בהמשך כסימני אזהרה למצב של מצוקה אינם מצביעים שהילד במצב משברי או סיכוני. כיצד מבדילים? יש לשקול את הסימנים על פי שלושה מדדים: עוצמה, תדירות וקשר בין הסימנים.

עוצמה: עד כמה הפער משמעותי בין התנהגותו של הילד בשגרה לבין ההתנהגות שאינה אופיינית לו וכן עד כמה היא חריגה (למשל, האם הילד מסתגר בחדר כשעתיים ביום או שמדובר בהסתגרות מוחלטת).

תדירות: האם מדובר בהתנהגות חריגה שמופיעה באופן חד פעמי או שמדובר בהתנהגות עקבית שמופיעה בתדירות גבוהה? (למשל, האם הילד לא רוצה ללכת לחוג האהוב עליו באופן חד פעמי או שהוא מסרב ללכת באופן סדרתי?).

קשר בין הסימנים: תפקידנו, כהורים, להיות ערניים ולגלות עניין בכל הסימנים שמופיעים, אולם ככל שהסימנים רבים יותר עלינו לחשוד שמדובר במצב מצוקה חריף יותר.

מהם הסימנים שעשויים להעיד שהילד שלכם במצוקה רגשית?

1. תנודות במצב הרוח

בכי מרובה, גילויי תוקפנות, ביטוי חריף של פחד. הכוונה בתנודות חדות במצב הרוח היא מעבר מהיר בין מצבים רגשיים קיצוניים. כך, למשל, בעת קונפליקט הילד יעבור במהירות ממצב של הבעת כעס למצב של בכי ותחושת חוסר אונים. זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בהבעת רגשות סותרים: צעקות והבעת כעס ובו זמנית הבעת תלות פיסית (הצמדות לרגל של ההורה למשל). מצב נוסף שצריך לעורר תשומת לב הוא הפרה של התנהגותו האופיינית, למשל מילד רגוע בדרך כלל לילד שנוטה לתוקפנות ואלימות.

2. רגרסיה

נסיגה להתנהגות ילדותית שאפיינה שלבים מוקדמים יותר: חזרה למצוץ אצבע, חזרה להרטבה במיטה לאחר שהילד כבר נגמל, נטיית יתר לתלות והצמדות פיסית להורים לאחר שהילד כבר יצר קשרים חברתיים מבוססים.

3. אמירות המשקפות הערכה עצמית נמוכה

למשל "אני כישלון" או "אני לא מסוגל". מדובר בביטויים שמשקפים תחושה של נחיתות והערכה עצמית נמוכה. ילד שנוטה להתבטא בצורה הזו חווה תחושה של נחיתות, חוסר הערכה מצד הסביבה וחוסר יכולת להתמודד בעצמו עם הבעיות והאתגרים העומדים בפניו. אם התבטאויות מסוג זה הופכות להיות עקביות יש צורך בהתערבות מצד ההורים. 

4. הימנעות מקשרים בין אישיים

ובנוסף היעדרות ממפגשים חברתיים או שינוי בהרגלי הפנאי והסתגרות ממושכת. ילד שעד כה היה פעיל חברתית מפסיק ללכת למסיבות כיתה, המעטה חריגה בדיבור וחוסר ביצירת קשר עם חברים ובני משפחה.

5. ירידה בתפקוד

היעדרות מבית הספר, חוסר רצון להשתתף בחוגים או ירידה בהישגים לימודיים. חוסר רצון ללכת לבית הספר או ירידה מגמתית בציונים יכולים להעיד על מצוקה. יש להבין שהאנרגיה של הילדים היא מוגבלת וכשהיא ממוקדת במשבר אישי או משפחתי לא נותרת להם מספיק אנרגיה כדי להשקיע בלימודים. גם הבעת חוסר רצון להשתתף בחוגים שעד כה היו חביבים על הילד, יכולה להביע על מצוקה.

6. ריבוי תלונות על הרגשה כללית לא טובה ודיווח על תחושות כאב

זה עלול להעיד על בריחה וחוסר רצון להתמודד עם מצב מסויים. לא תמיד הילד ממציא את הכאב כדי לברוח ולעיתים מדובר בכאב שהוא פסיכוסומטי (הרקע לכאב הפיסי הוא רגשי ולא נובע מבעיה פיסית ממשית).

7. ריבוי פחדים של הילד

היצמדות להורה, סירוב לעזוב את הבית או לישון לבד. ילד שמתחיל פתאום להיכנס למיטת הוריו בלילה או להדליק את כל האורות בבית, ילד שמסרב לצאת מהבית וכו'.

8. בעיות אכילה

חוסר תיאבון, הימנעות מאכילה או אכילה כפייתית. מדובר במצב שהוא הפרה של שגרה ושנמשך יותר מכמה ימים. למשל, ילד שבדרך כלל לא סובל מבעיות של חוסר תיאבון או אכילה ולפתע מתחיל להביע חוסר רצון לאכול או הימנעות ממאכלים שהוא אוהב.

9. קשיי שינה

ילד שמתקשה להירדם או ילד שלא ישן כל הלילה ואחר כך המורה מספרת שהוא נרדם בזמן השיעור, ילד שמאוד קשה להעיר אותו בבוקר או לחלופין ילד שישן באמצע היום באופן חריג.

כיצד להגיב נכון למצוקה

1. להקשיב ללא שיפוטיות וביקורת לתחושות

כשהילד מדבר אתכם על המצוקה או הקושי שלו יש להימנע ממשפטים מהסוג הבא: "לא ניסית מספיק", "אמרתי לך", "אתה חסר אחריות", "אכזבת אותי" או "מה שהיית צריך לעשות במקרה כזה". במקום זה צריך להתייחס לרגשותיו של הילד: "אתה נראה לי קצת עצוב בזמן האחרון", "זה בטח לא פשוט לעבור את מה שעברת", "מעניין אותי לשמוע מה אתה מרגיש".

2. לשמור על קור רוח ולהימנע מתגובות אמוציונאליות וגילויי חרדה

כשהילד מספר לכם על מקרה חמור, למשל ששני ילדים מבית הספר החלו להכות להכות אותו, יש להימנע מהאמירות האמוציונליות הבאות: " אוי ואבוי, זה נורא", "אל תספר אני לא מסוגל לשמוע", "למה לא הלכת למחנכת", "למה לא החזרת להם". במקרה כזה אתם מפספסים את המצוקה שלו ולא מקשיבים לו. יש להתמקד במצוקה של הילד ולהפריד ביניכם לבינו. כשהוא מספר לכם על המצוקה שלו ואתם מגיבים ממקום פגוע, כועס או נסער, זה עלול להוביל אותו לרצות לגונן עליכם - במקום לפתור את הבעיה שלו. חשוב להיות ענייניים ולא להביע חרדה בפניו וגם לא לומר לו: "אל תדאג אני אטפל בזה", כיוון שזה מעביר לו מסר שהוא לא יכול להתמודד.

3. אפשרו לו לספר על אירועים ואנשים משמעותיים בחייו

תנו לו לעשות זאת בהתאם לרצונו ובקצב שלו - ואל תאיצו בו. יש להימנע מביטויים של חוסר סבלנות כמו: "כבר אמרת את זה" או "נו, תגיע לעיקר" ובמקום זאת לומר: "אני מבינה שקשה לך כרגע לדבר", " אתה תמיד יכול לבוא ולספר לי יותר פרטים אחר כך". אם ההורה שמע מגורם אחר שהילד שלו עבר אירוע לא נעים, חשוב שהוא ייזום על כך שיחה , אך יחד עם זאת ייתן לילד את הבחירה איך לספר ובאיזה קצב.

4. להעצים את הילד ולחזק את תחושת המסוגלות שלו

סייעו לילד לזהות בעצמו כוחות התמודדות ומקורות תמיכה, לחיזוק תחושת המוגנות וביטחונו, בהתמודדות עם רגשותיו. גרמו לו להבין שיש לו את היכולת לפתור בעצמו את הבעיה באמצעות משפטים מהסוג הבא: "אני מאמין שיש לך את היכולת להתמודד", "אתה ילד מאוד חכם, בוא נחשוב ביחד איך לפתור את הבעיה" וכו'.

5. העבירו מסרים מווסתים ומרגיעים 

יש להבין שקשיים רבים עמם מתמודד הילד, בין אם הם אישיים, לימודיים, חברתיים או משפחתיים, מאפיינים תקופות מעבר ואירועי חיים נורמטיביים, ולפיכך הינם זמניים. ניתן לסייע לילד לגייס כוחות, להתמודד ולקדם את השינוי באמצעות יצירת ציפייה להטבה במצב ו"נרמול" הבעיות שהוא עובר. חשוב לגרום לו להבין שהוא אינו חריג בסבלו ושההרגשה שלו תשתפר בהמשך.

6. לבסס תקשורת בריאה ופתוחה עם הילד

חשוב ולעודד אותו לפנות אליכם, ההורים, בכל אירוע בו הוא מרגיש מאוים, לחוץ או חרד ולבסס בבית אווירה של סבלנות והידברות. חשוב להעביר מסר ש"אצלנו בבית מדברים ומקשיבים". לא צריך לחכות למצב של משבר כדי לעשות זאת, אלא לגלות עניין באופן שגרתי, אחרת בעת משבר הוא לא יפנה אלינו לעזרה. יש לשאול את הילד איך עבר עליו היום, לבדוק איתו שהבנו נכון את מה שהוא מספר לנו, לומר לו שאנו תמיד שם בשבילו. גם בעת וויכוח חשוב להדגים מודל של הקשבה וקבלת דעות שונות.

7. לשמש מודל חיובי לחוסן והתמודדות

רצוי כי מעת לעת ההורים ישתפו את ילדיהם בקשיים ובמצוקות האישיות שלהם, בהתאם לגילם ויכולת ההבנה שלהם.

שיתוף בקשיים והתמודדות עימם תורמים ל"נרמול" התחושות הקשות של הילדים ולתפיסה מציאותית ובריאה יותר של המצב.

8. לקיים חיי משפחה שלווים ולשמור על סדר יום ושגרה

ילדים ומתבגרים כמהים לתחושת ביטחון, שייכות ואהבה. ההורים יכולים לסייע להם להתמודד עם מצוקה על ידי הבניית מסגרת ביתית איתנה ומגבה. אם הילד מתמודד עכשיו עם משבר, אז לפחות שבבית יהיה אי של שפיות.

9. לא להישאר לבד

חשוב לגייס מעגלי תמיכה ולשתף אנשים משמעותיים בחייכם, על מנת שתוכלו לעמוד לרשות הילד. אם, למשל, הבת מוחרמת בכיתה, במקום להגיב באמוציונליות צריך ללכת ולהתייעץ עם אנשים שאנחנו סומכים עליהם. ניתן להתקשר לער"ן ולשוחח על הקושי הרגשי ועל דרכי ההתמודדות עמו.

10. איש מקצוע

מומלץ לקבל ייעוץ של איש מקצוע ביחס לאופן התמיכה בילד, כמו גם במתן טיפול מקצועי העונה על צרכיו.

הכותבת היא מנהלת מקצועית ארצית בארגון ער"ן

במסגרת "שבוע ההקשבה הלאומי" יתקיים מחר (ג'), ה-3 בינואר 2012, אירוע התרמה מוסיקלי בשם "התשמע קולי", בהשתתפות מיטב אמני ישראל, שכל הכנסותיו יועברו כתרומה לארגון ער"ן. ניתן לפנות לארגון 24 שעות ביממה בטלפון 1201 או באתר