לא יפה להכליל, לא כל החרדים כאלה

גרועה יותר מקנאות קיצונית וחשוכה, היא טהרנות צבועה ומתנשאת המתיימרת להצטייר סובלנית ופלורליסטית לכאורה. הראשונה פשוטה, ישירה ועוטה מחלצות גלויות בדמות אוהלים שחורים לגופן של נשים או טלאי צהוב על זרועם של עוללים. לעומתה, האחרת מתחזה ומסתתרת מאחורי פופוליזם מוסרני על צורך בהבנת ה"אחר" וקבלת השונה.

כך, בלהטוטי מילים, הופך הקורבן בכלל למקרבן והתוקפן לנרדף. רק בשבועות האחרונים החלה התקשורת לסקר בהרחבה את ההקצנה הנמשכת בחברה החרדית ואת מגמת ההשתלטות על המרחב הציבורי. כבר שנים שהמצב בלתי נסבל, אך התקשורת, שהעדיפה להשתמש בדפני ליף ובגלעד שליט, התפנתה כעת להזדעזע. על העגלה השועטת הזדרזו לתפוס טרמפ גם מטיפי המוסר הלאומי, בעיקר מטעם עצמם, המצליפים בציבור החילוני על שנאתו העיוורת לחרדים ככלל והכפשתם הגורפת, שהרי לא כולם "כאלה".

הכול מותר בשם הפלורליזם? ההפגנה אמש בירושלים (צילום: נועם מושקוביץ)

עוד בערוץ הדעות :

פרי הבאושים של המהפכה החוקתית / ראובן ריבלין

מדי יום מתפרסמים רשימות ומאמרים ובהם מוסבר למשרתי המילואים, מממני קצבאות הילדים, הישיבות והדירות המסובסדות לחרדים, שלא יפה להכליל ושאין זה נורא ש"הם" ינהלו את חייהם כרצונם בשכונות "שלהם". הצדקנים מסתייגים מעזות המצח של מממני התעשייה המשגשגת של העוני החרדי, לתבוע אחת ולתמיד את הפסקת ההשתלטות הכוחנית על רשות הרבים תוך ניכוס מדרכות, כבישים, קווי אוטובוס, תחנות אוטובוס וסניפי קופות חולים (רשימה חלקית) שממומנים כולם, גם בשכונות "שלהם", בכספי משלם המסים.

החילוני לא יעלה על דעתו למנוע מהחרדי להתהלך מתי והיכן שרק יחפוץ, אך בשם קבלת "האחר", עליו להכפיף את עצמו לגחמות של מיעוט דורסני, המנסה לכפות עליו כיצד, מתי והיכן ינוע בנתיבי עירו הנבנים והמתוחזקים בכספיו שלו. שלא לדבר על הכתבת אופן לבושו ועל המרחק שעליו לשמור מבת זוגו, או לא עלינו מבן זוגו. אכן, לא כולם "כאלה". יש תושבי רחובות שלמים בירושלים הפונים בכל שנה לראש העיר בתחינות שווא לארח בשכונה החרדית "שלהם" את מצעד הגאווה הנדחק כרגיל אל שולי העיר. כמובן, בשם הסובלנות וקבלת השונה.

נאורות מזויפת מכשירה אלימות

הסלחנות סביב המושג "השכונות שלהם", בשם אותה נאורות מזויפת, היא שמכשירה ומעודדת הלכה למעשה את ההקצנה והאלימות. אין שכונות "שלהם" כשם שתושבי מצפה חינני בגליל אינם שליטי חלקת הארץ שעליה הם יושבים ותושבי שכונת ארסוף היוקרתית אינם שליטיו של חוף הים שעליו הם חולשים או הדרכים המובילות אליו וממנו. אלה גם אלה שייכים בפועל לכל אחד ואחת מאזרחי מדינת ישראל. כאשר תושבי מצפה בגליל הרוצים בשמירת צביון היישוב מנסים למנוע ממשפחות ערביות להשתקע במקום רק כדי לממש את זכותן העקרונית, מיד פוצחת מקהלת הטהרנים בצווחות גזענות.

מנגד, כאשר נשים חילוניות מבקשות להתיישב בקדמת אוטובוס ציבורי או כאשר משפחה חילונית מבקשת להתגורר בתוככי המון חרדי, מיד מצקצקים הטהרנים כי לכל אחד הזכות לשמור על צביון חייו הייחודי בסביבתו הקרובה. האומנם? בשם קבלת "האחר", מטיפים לנו לחדול מהתנפלות על מערכות החינוך של החרדים ולקבל את זכותם לחנך בכסף הציבורי, על פי הבנתם גם בלא לימודי ליבה, הגם שזו גזירת עוני ונחשלות. אחר כך יתפנו הנאורים לצאת נגד הפרטת מערכת החינוך בידי הממשלה, המפקירה שוב את העניים. הרי לעשירים אין זכות יסוד לחנך את ילדיהם לפי דרכם ואמונתם במסגרות החינוך הפרטיות באופן שרק מנציח את הפער החברתי.

אך אל דאגה. את מחיר הנחשלות והבערות שמקדמות המדרסות במגזר החרדי, ימשיך לממן החילוני. הוא כבר למד לבד לקבל בסובלנות את השונה ו"האחר". הוא פשוט ממשיך לממן אותו ושותק.

אז נכון. למה להכליל? הרי לא כולם "כאלה". יש גם חרדים שלא היו רוצים כאן מדינה הנשלטת לפי חוקי ההלכה. שרוצים שוויון זכויות מלא להומואים, שרוצים פלורליזם מלא במוסדות הדת לרבות ייצוג לזרמים מגוונים ביהדות בנושאי גיור ונישואין. שרוצים לשרת בקרבי ולהיות לקצינים מסתערים בצה"ל. הרי ראינו אותם ואת מנהיגיהם, בימים האחרונים יוצאים בהמוניהם להפגנות ענק ברחובות ירושלים ובני ברק בקריאה די לאלימות ולקנאות, לא לזילות השואה, כן לאהבת ישראל ולקבלת האחר.

זיו תדהר, אדריכל וקריין רדיו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il