צפו: 10 ההחלטות הכי בריאות של שחר פאר

פאר, הנחשבת לשחקנית הטניס הטובה שהייתה לנו אי פעם, שובצה בעבר במקום ה-11 בדירוג העולמי, זכתה באליפות העולם בגיל 14, והפכה לטניסאית הישראלית הראשונה שהעפילה לרבע הגמר בגראנד סלאם (זכייה בארבעת הטורנירים העולמיים הגדולים בטניס).

הצלחותיה הובילו אותה למעמד של ספורטאית צמרת. נראה שאוסף המיומנויות שרכשה במהלך השנים כולל לא רק חבטות ואסטרטגיית משחק אלא גם הכשרה בניהול קריירה רבת היבטים הכוללת גיוס והעסקה של צוות מיומן של אנשי מקצוע.

אבל למרות הבגרות והתחכום שנדרשים ממנה, לא פעם בוקע מפאר הקול של הרגש. רגש חד משמעי, לא אמביוולנטי ופשוט, של אהבה. כך זה נשמע כשהיא מדברת על החברות הכי טובות, על החברים שהיו לה וכך זה נשמע גם כשהיא מתארת את היחס שלה לאהבת חייה, לטניס: "טניס", היא אומרת, "זה הדבר היחיד שאני באמת אוהבת לעשות".

הרגלי הבריאות של הסלבס:

• גלית גוטמן: 10 ההחלטות הבריאות שעשיתי בחיים
• ח"כ אורלי לוי: אני שומרת שבת בשביל הבריאות
• למה נפגש הזמר עידן יניב עם פסיכולוגית?
  

אני מבקשת ממנה למפות את עשר ההחלטות הבריאות שעשתה בחייה, ומתברר שככל שהשיחה מתארכת ההחלטות הבריאות הן למעשה עוד סוג של החלטות קריירה.

1. בחירת מאמני כושר טובים

"מאמן כושר טוב יכול להיות זה שיחסוך ממך פציעות. הוא זה שמאמן בריצות ארוכות, בזריזות, בכוח, והוא מלמד אותך לעשות את כל הדברים האלה תוך שמירה על הגוף. כספורטאית אני לא יכולה להתפשר על זה, מה גם שהמאמן מבלה איתי פרקי זמן ארוכים. בין המאמנים שליוו אותי לאורך תקופות היו מולי אפשטיין ויעקב קושינסקי.

"אני מנסה לבחור מאמנים שתהיה לי איתם כימיה ושיהיה לי כבוד למילה שלהם. אין לי צורך במאמן קשוח כי אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי ודורשת מעצמי הרבה, אבל אני עדיין מחפשת מאמנים שלא יהססו להגיד לי מה שהם חושבים. וכמובן, אם אפשר שיהיו ישראלים".

2. לדעת להיתמך כשצריך

"במסלול כל כך תחרותי והישגי יש רגעים שבהם צריך לשחרר. פעם הייתי נעזרת בפסיכולוג ספורט היום אני לא מרגישה שאני צריכה את הקשר הקבוע וגם לא רוצה מחויבות כזאת. כשאני במתח אני מדברת עם חבר של ההורים, שאפשר לומר שהוא עושה לי מעין קואוצ'ינג בעת הצורך".

3. לשמור על תזונה נכונה

"ככלל, אני מאוד פרפקציוניסטית, ובקטע של אוכל אני אפילו פנאטית. אם אומרים לי 'תאכלי כוס אורז', אז אני מודדת בדיוק כוס. אני לא נוגעת במתוק ולא מתקרבת להמבורגר או לפיצה, למרות שאני מאוד אוהבת.

"ממפגשים שהיו לי לאורך השנים עם תזונאיות ספורט אני יודעת מה עלי לאכול לפני משחק, בזמן משחק, אחרי משחק, לפני אימון, בזמן אימון וכו'. אני מקפידה על תזונה נכונה כדי להיראות טוב מחוץ למגרש וגם על המגרש משום שבגדי הטניס די צמודים".

4. ללמוד לשחרר

"הייתה תקופה שהייתה לי מין אמונה תפלה כזאת, שאם אני הולכת למשחק ומנצחת, אני צריכה לאכול בדיוק את אותה ארוחת הבוקר שאכלתי לפני אותו משחק, והייתי ממשיכה לאכול אותה עד שהייתי מפסידה. מובן שמהר מאוד הבנתי שזאת שטות, אבל המשכתי להיות אדוקה מאוד בשמירה על הכללים בדברים אחרים.

"בתקופה האחרונה התחלתי לשחרר. למדתי מהניסיון שגם כשאני משחררת, לא קורה כלום. בשבועות האחרונים בחופש הזה הרשיתי לעצמי הרבה דברים שבדרך כלל אני לא מאפשרת לעצמי. אפילו שתיתי יין, דבר שאני לא עושה".

"אין לי צורך במאמן קשוח". שחר פאר משחקת(צילום: רויטרס)

5. לנעול נעליים שפותחו למעני

"כבר הרבה שנים יש לי בעיה בכפות הרגליים, בליטה באזור העקב המכונה דורבן בכף הרגל. זאת בעיה שכיחה אצל ספורטאים. במשך שנים נהגתי לשחק עם מדרסים בנעליים.

"בחברת ריבוק, שהיא הספונסרית שלי כבר שבע שנים, באו לארץ במיוחד, מדדו, תכננו, ובסוף פיתחו למעני נעליים מיוחדות. מאז שאני נועלת אותן, הכאבים נפסקו לגמרי".

6. להקשיב לגוף כשכואב

"אצל ספורטאים תחרותיים הכאבים הם חלק מהחיים. לפעמים זה שריר תפוס, לפעמים דלקת, לפעמים גיד. זה לא גרם לי אף פעם לקחת פסק זמן מהאימונים. פעמיים במהלך הקריירה שלי הרגשתי שהכאבים חזקים מדי והפסקתי להתאמן. בפעם הראשונה ב-2009 עליתי למשחק ואחרי זמן קצר לא יכולתי יותר.

"התברר בדיעבד, שלמרות שאמרו לי בהתחלה שהכל בסדר ושמדובר רק בדלקת שתחלוף מעצמה, היה לי שבר מאמץ בכף הרגל והייתי צריכה לנוח שישה שבועות.

"גם בפציעת הגב, שממנה אני מתאוששת עכשיו, אמרו לי בהתחלה שאין לי כלום ושאני יכולה להמשיך לשחק, אבל אני הרגשתי שזה כואב יותר מדלקת. הייתי בטוקיו והייתה לי הפסקה של יומיים לפני סדרת משחקים באירופה. החלטתי לנצל את ההפסקה כדי לקפוץ לארץ וללכת לרופא. ואכן, התברר שיש לי שבר באחת החוליות בגב ושאני צריכה לנוח ולשבות מאימונים. בכיתי מעט כי זה מאוד מתסכל, אבל אחרי רגע הבנתי את זה ואפילו נהניתי מן החופש".

7. להקשיב לרגש

"אני לא בן אדם של דייטים שטחיים. עד עכשיו כל דייט שלי נגמר בחברות. עכשיו אין לי חבר, אבל בתקופות שהיה לי, הרגש קבע. פתאום בא לי לחזור הביתה ולפגוש אותו, לישון שעתיים פחות כדי לצאת איתו כשאני בארץ, ואם אני בחו"ל לגנוב שעת לילה כדי לדבר איתו בסקייפ. אני מקפידה כמובן שזה לא יהיה על חשבון הטניס".

8. לשמור על קשר עם חברות

"כשיש לי זמן ואני בארץ, אני מנסה כמה שיותר לנצל אותו כדי להיפגש עם חברות. הן מבינות את המצב שאני נמצאת בו ואת העובדה שלפעמים אני לא יכולה לדבר איתן חודש, אבל כשאני חוזרת לארץ, בתוך עשר דקות נחזור להיות החברות הכי טובות.

"זה משהו שאמא שלי לימדה אותי. כשהייתי ילדה והתחלתי להתחרות ולהצליח, היא הקפידה שתמיד אמצא זמן לפגישות עם חברות ולמסיבות כיתה".

9. להתייעץ עם המשפחה

"הקריירה שלי רצופה בהחלטות שעליי לקבל: מתי לנסוע, לאן, לכמה זמן, את מי לקחת איתי, עם איזה מאמן לעבוד ועוד. בדרך כלל אני בודקת מה הכי נוח, הכי הגיוני והכי מקצועי בשבילי. אבל הרבה פעמים אין לי כוח לקבל את כל ההחלטות בעצמי ואני מתייעצת בעיקר עם המשפחה.

"יש דברים שאני נותנת לאחרים לטפל בהם, למשל, אחי הבכור שלומי קיבל על עצמו לטפל בכל הקשור לתקשורת".

10. לקחת דברים בפרופורציה

"פעם הייתי בוכה אחרי כל הפסד. היום אני לוקחת דברים יותר בפרופורציה ויודעת לעבור מהר הלאה. אני יכולה להתבאס כמה שעות, מקסימום יום אבל לא יותר. אחרי הכל בטניס יש משחק כל שבוע, ואם לא הלך לי בשבוע אחד, יש לי הזדמנות חוזרת בשבוע הבא".