לוחם השייטת שנפצע: "סקי נכים הרבה יותר כיף"
הוא מוכן להתקלח על רצפת האמבטיה במלון ולזחול למגלש שלו בתחילת המסלול. עופר ורפל נורה ונפצע במבצע של השייטת - ולא מוותר על התענוג בלבן. היעד הבא: מדליה אולימפית
כשהחבר'ה של עופר ורפל (29) שאלו אותו אם יצטרף אליהם לחופשת סקי השנה ב-ואל טורנס, לא הייתה לו התלבטות בכלל. יותר קשה לו העובדה שהוא משאיר בבית את אשתו שחר עם שלושת ילדיהם בני השנה - אייל, עמית ונילי - מאשר העובדה שהוא משותק מהטבור ומטה. זאת משום שעופר, מושבניק מהגולן שמתגורר כיום בקדימה, החליט כבר בשלב מוקדם בשיקום שלו שהוא לא ייתן לפציעה לעצור לו את החיים ולפגוע באהבתו לספורט.
- רוצים עוד? כנסו לערוץ הסקי שלנו
ורפל, מייסד ושותף בחברה לייצור טורבינות חשמל תעשייתיות, תמיד עסק בספורט ואהב במיוחד כדורסל ושיט. אבל באופן לא אופייני למי שנולד וגדל בישראל, הוא גם עלה על מגלשיים בגיל שלוש. "אמא שלי משווייץ, אז כל הילדות והנעורים היינו נוסעים לפחות פעם בשנה לבקר את המשפחה שם. בד"כ היינו עולים לאנגלברג (Engelberg), אתר הסקי הכי קרוב, אבל יצא שגם גלשנו באתרים אחרים כמו סן מוריץ". בשנים שלפני הגיוס גילה ורפל את הסנובורד והתאהב: "זה יותר מרגש, יותר קפיצות ואדרנלין, אבל באמת שאהבתי את שני הענפים".
ורפל נפצע במהלך שירותו הצבאי בשייטת. בליל ה-6 ביולי 2004 יצא עם צוותו ללכוד מבוקשים באזור שכם, בעקבות מידע מודיעיני על הימצאותם של מספר מבוקשים בבית אחד. הצוות של ורפל הקיף את הבית, ובמהלך חילופי אש קצרים נהרג במקום מפקד הצוות, סרן מורן ורדי ז"ל. ורפל המשיך להילחם גם לאחר שנפגע מכדור בגבו, קיבל את צל"ש הרמטכ"ל ונותר מרותק לכיסא גלגלים.
מיד לאחר השיקום החליט עופר שהוא רוצה לחזור לספורט, ובחר בחתירה אקדמית. כמחווה לחברו ומפקדו שנהרג בקרב, שם ורפל לעצמו למטרה להביא מדליה אולימפית ולהקדיש אותה לאביו של ורדי. "מורן היה בנאדם מאוד פיזי ואהב ספורט, וזו הדרך שלי לעשות משהו לזכרו". בימים אלה הוא מתאמן במרץ כדי להשיג את הקריטריון האולימפי לקראת לונדון 2012, אבל מוכן להמשיך ככל שיידרש. "תחרות שתתקיים במאי בבלגרד היא ההזדמנות האחרונה שלי להיכנס ללונדון. אם לא - אז ברזיל בעוד ארבע שנים. אני לא מוותר".
ההתמדה של ורפל באה לידי ביטוי גם ברצון להמשיך וליהנות מהספורט המושלג שהוא הכיר מגיל צעיר. "סקי נכים זה הדבר האמיתי. היום, איך שאני רואה את זה, זה הרבה יותר כיף מסקי רגיל. אתה קרוב יותר לשלג, זה מאתגר יותר ומגיעים למהירות הרבה יותר גבוהה".
"זה קצת יותר מסורבל"
המורכבות הכרוכה בללמוד לגלוש בישיבה על מגלש צר אחד, עם שני מקלות קצרים שבקצותיהם מגלשונים קטנים, לא הרתיעה את ורפל. "בשלב הלימוד צריך להתרגל לעובדה שלא מזיזים רגליים וזה קצת יותר מסורבל, אבל כשמתמקצעים זה כבר רץ. יש פין מיוחד מתחת לכיסא שמאפשר התחברות ל'טי ברים' ועלייה ברכבל עם כיסאות".
זה לא הרבה יותר קשה ומסובך לוגיסטית?
"מתרגלים לזה מהר מאוד. בהתחלה נסעתי עם קבוצות מאורגנות של נכים, בהן יש מדריכים שעוזרים, אבל עכשיו אני כבר יוצא עם חברים. לפני שנתיים גלשתי בוואל טורנס, בשנה שעברה לא נסעתי בגלל הילדים, והשנה אני חוזר לשם כי החברים רוצים. אנשים שלא לא מבינים שואלים איך זה בכלל אפשרי, אבל לחברים שלי זה כבר ברור מאליו. הם מקבלים את זה בסבבה ושואלים 'נו, עולים לחרמון?'".
והמלונות מותאמים לנכים?
"זה באמת הדבר היחיד שהשתנה, הצורך להתקשר למלון ולבדוק. רוב המלונות כן מותאמים בצורה כזו או אחרת, אבל תמיד יש פאשלות. אם צריך אז מתקלחים על הרצפה, ולפעמים צריך לזחול קצת למונו סקי לפני שאפשר להתחיל לגלוש. אבל באמת שזה לא סיפור".
מה לגבי שחר, אשתך, היא גם גולשת?
"אשתי עשתה סקי עד שנמאס לה. הפעם הראשונה שלקחתי אותה לגלוש הייתה ממש אחרי שהתחתנו.
העלתי אותה על מסלול אדום ואמרתי 'יאללה, תתחילי לרדת'. התחלנו להתווכח על ההר והיא כמעט הרגה אותי, אז השארתי אותה שם עם חבר אלפיניסט שהוא גם מדריך סקי, כדי שילמד אותה. בסוף היא הצליחה לרדת מההר ומאוד נהנתה. שנה אח"כ נסענו לוואל טורנס עם חברים והיא מתחה קצת את הברך, אז הצעתי לה לשבת עליי במונו סקי ולגלוש ביחד. הבעיה הייתה שלא הורדנו לה את המגלשיים, קצת הסתבכנו ובסוף נתקענו בשלג עמוק. יותר מתאים לה חופשה בתאילנד, אבל אולי עוד כמה שנים היא תחזור לזה".
ומה עם הילדים?
"הם בטוח יגלשו. בגיל 3 ניקח אותם פעם ראשונה לסקי. נשים אותם בקבוצה והם יאכלו את השלג בלי מלח".
הכותבת מנהלת תוכן בחברת תיירות הסקי SkiDeal
לפנייה לכתב/ת 
