הונאת אבהות: סבירות של 15% שהילד לא שלך
האם בדיקת רקמות להוכחות אבהות היא אפשרות ריאלית במדינת ישראל? לא כל כך. בישראל של 2012 מערכת המשפט עדיין תעדיף את כשרותו המשפטית של הילד, גם על חשבון פגיעה אפשרית באב ובזכויותיו
עוד על אבהות בערוץ יחסים:
האם גברים נשואים הם אנשים טובים יותר?
אני משוכנע: יבוא יום וגם אני אגדל להיות אבא
מחקרים סטטיסטיים שנערכו בשנים האחרונות ברחבי העולם העלו נתון מדהים: ישנה כמות מפתיעה של אבות נשואים המגדלים ילדים מבלי לדעת שהם אינם ילדיהם הביולוגיים. במאמר שפורסם בביטאון רפואי קנדי למשל, נמצא כי "הונאת אבהות" מתרחשת ב-5 עד 15% מהמקרים. נתון מדאיג, ללא ספק.
בדיקת רקמות? רק באישור בית המשפט
בישראל הבעיה חמורה במיוחד כאשר מדובר בגבר נשוי המתגורר בישראל ומבקש לבחון את שאלת אבהותו על הילד הרשום כילדו. במדינת ישראל, שלא כבמדינות המערב, יש לקבל את אישור בית המשפט על מנת לבצע בדיקת רקמות. ברוב המקרים לא יינתן אישור כזה, ואותו אב ייאלץ ללמוד לחיות עם הספק והשלכותיו הכלכליות והנפשיות.
הסיבה לאי מתן אישור היא די פשוטה: מערכת המשפט בישראל, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה המייצג את עמדת המדינה, יוצאת מגדרה על מנת להגן על כשרותו המשפטית של הילד, אפילו על חשבון פגיעה אפשרית באב ובזכויותיו החוקתיות הבסיסיות ביותר. בחברה היהודית, החשש מעריכת בדיקת אבהות נובע מהאפשרות שיתגלה כי הקטין כי אינו בנו הביולוגי של הגבר/האב ולפיכך יוכרז כממזר.
על פי ההלכה, ממזר הוא אדם שנולד לאישה נשואה מיחסים עם גבר זר. ההשלכות לגבי הכרזת אדם כממזר מרחיקות לכת וכוללות איסור נישואין, אלא עם ממזרת או גיורת. יודגש כי למימוש הגבלה זו מנהלת הרבנות הראשית רישום של ממזרים, ומי שהוכרז כממזר, לא יוכל להתחתן בארץ בנישואין דתיים. ואולם, אין מניעה כי יינשא בנישואין אזרחיים וירשם כנשוי בדרך זו.
ממזרות על פי ההלכה היא "תכונה גנטית". וכך, ילדיו של אותו ממזר עתידים לסבול מאותה הגבלה ממש, וגם הם יהיו מנועים מלהינשא במדינת ישראל. מכאן, שבמשך שנים ארוכות נדחתה על הסף כל דרישה לעריכת בדיקת רקמות לקביעת אבהות לילד יהודי שנולד לאם נשואה, ובאופן אוטומטי נרשם בעלה של האם כאביו.
בית המשפט מול בית דין תורה
סדקים בעמדה זו החלו להתגלות רק בשנת 2004 בשני פסקי דין שונים אשר אפשרו עריכת בדיקת רקמות גם במקרה של חשש לממזרות, וזאת תוך הסתמכות על עיקרון "טובת הילד", ובחינתו על רקע חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בשני פסקי הדין קבעו השופטים כי זכותו של הקטין לדעת מי אביו הביולוגי - גוברת על הנזק שיגרם אם יוחלט שהוא ממזר.
בשנת 2008 הוסף סעיף לחוק מידע גנטי, לפיו במקרה של חשש לממזרות לפי דין תורה, לא תאושר בדיקת רקמות אלא לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם. על כן, כאשר קובעת חוות דעתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול כי בדיקת הרקמות עלולה לפגוע בכשרות הקטין, דין הבקשה לביצוע בדיקת רקמות להידחות.
בשנה שעברה זכתה הסוגיה להתייחסות של מערכת המשפט בעניין קטינה מוסלמית. בית משפט לענייני משפחה בנצרת דחה תביעת אב מוסלמי לערוך בדיקת רקמות לבת שנולדה לאשתו ונרשמה במרשם האוכלוסין על שמו. ביהמ"ש ביכר אף במקרה זה את עקרון טובת הקטינה, בקובעו כי אם יורו תוצאות הבדיקה שהקטינה אינה בתו של התובע, אזי יוכתם שמה ומעמדה מבחינה חברתית. למרות העובדה כי מעמדה המשפטי של הקטינה לא ייפגע (כמו במקרי ממזרות אצל יהודים), עצם "הכתמתה" תמיט עליה אסון, כדברי השופט.
לסיכומו של דבר, במדינת ישראל האפשרות לערוך בדיקת רקמות לאישור או שלילת זהות האב הביולוגי, כמעט ואיננה קיימת במקרים בהם אימו של הקטין הנבדק הייתה נשואה בעת התעברותה. ההשלכות הכרוכות באי ידיעת האמת - קשות ככל שתהיינה, הן לקטין והן למי שרשום כאביו - עדיין אינן עומדות בראש סדר העדיפות החוקית והמשפטית.
מכירים מקרים דומים? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
הכותבת מגשרת ועורכת דין לדיני משפחה
לפנייה לכתב/ת 
