סגנית אלופה, עאלק / טור

בעונה כל כך מפרכת ועמוסת נסיעות ופציעות של מכבי ת"א, אפשר היה לצפות מקבוצות הליגה הישראלית להיות להקת דובי גריזלי. להתייצב בכל משחק מול מכבי על הרגליים האחוריות, לחפור בטפרים, לחשוף שיניים מאיימות ולנשוך, לנהום, ולחלץ מהאלופה הפסדים, שלפחות היו גורמים לה להרהר על בחירותיה ולכבד יותר את הליגה המקומית שלה.

• התעללות: מכבי ת"א הביסה 61:102 את גלבוע/גליל
• בלאט: "נשכבתי על הגדר כדי להשאיר את הנדריקס"
• שון ג'יימס: "האדריאטית תסייע לנו ביורוליג"
  

אבל אם סגנית האלופה מהמקום השני בליגה, מגיעה ומתפרקת כבר ברבע הראשון, או אולי בעצם נשארת באוטובוס בחוץ מההתחלה, נשאר רק לצטט את ויקטור חסון בגבעת חלפון: "לא דובים ולא סולר. מקסימום חולר".

ומכבי נותנת צ'אנס. שולחת את היוונים לנוח במולדת, מאפשרת לפצועים להחלים על אזרחי, ממשיכה לתור בערבות סרביה ולחזור תשושה אך מרוצה. רק תיקחו.

 היא הלבישה רק שלושה זרים ועלתה עם ארבעה ישראלים בחמישייה. וממול, קבוצת הקולג' הישראלי עלאק מהגלבוע, עולה עם ארבעה זרים ודגן אחד. האמת שמכבי משתפת באופן מסורתי הכי הרבה ישראלים. ולא רק בגלל שהכי טובים משחקים אצלה. אז ציפית שגלבוע תיתן פייט. במילה אחת – א כ ז ב ה...

וזה כמובן מתחיל בהגנה. תחושת רפיון כללי, סגירה גרועה של החדירות, יציאה איטית לקלעים, והכי גרוע – כל כדור אבוד בידיים צהובות. נו באמת, לפחות תילחמו. מכבי עושה שואו טיים כל המשחק, כאילו בהצגת קרקס, והנחמדים מהגלבוע רצים לידם ומצטלמים לפוסטר עם כל דאנק של אליהו או שלשה של פניני. סקנדל.

טורים נוספים של עידו אשד ב-ynet ספורט

• עודד קטש: ההבטחה שהתנפצה לנו בפרצוף
• פרמאר הלך, מה תעשה מכבי ת"א?
• ההוכחה של בלאט / טור אישי
  

ופה אתה מחפש מאמן שינשך ויבעט. שידליק את השחקנים שלו. מאמצע הרבע השני זה כבר לא היה עניין של כדורסל, אלא של כבוד. רק שליובין ממשיך לדבר כדורסל בנחת, לכוון ולהעיר בנימוס, מקסימום פרצופון קטן לירון אוחיון בספסל. ממש לא מספיק. גם הציון.

נותנים לך, לא תיקח? ליאור ליובין(צילום: ראובן שוורץ)

אבל אם להיות ישרים, מולו עומד באמת מאמן כדורסל. מאמן-מאמן. הרבה דיברנו בשבוע האחרון על מחויבות. דייויד בלאט נשוי למשחק, אבא של השחקנים, רבי

 של כדורסל. כשהוא לא מתעסק עם הסביבה אלא רק בשחקנים שלו קורים דברים נפלאים. הוא מצליח ללמד תוך כדי משחק, ובעיקר לתת פידבק לכולם על הפעולות הקטנות: המסירה החכמה שלפני האסיסט עצמו, הסגירה לריבאונד שסידרה יתרון המתפרצת, עבודת ההגנה שאיפשרה חטיפה של מישהו אחר.

אלה המקומות שהוא אוהב במשחק. וכששני השחקנים שהוא הכי אוהב – פניני והנדריקס – מצטיינים ועושים את העבודה כל כך טוב, הוא הולך הביתה מאושר.

הליגה הולכת ומתרחקת ממכבי, וזה רע לכולם. בטווח הרחוק גם למכבי עצמה. אבל כרגע נוח לה. בלאט יהיה שקוע ממחר בהכנסתו של מאלט לעניינים, ומתאים לו שקט בגזרה המקומית. תוצאות המחזור הנוכחי מיטיבות לתאר את המצב. מכבי מפרקת, ומשחקים צמודים למטה בדרג הנמוך. והאלטרנטיבה? היא אולי תבוא מירושלים, אם שרון דרוקר יצליח להפיק את המיטב מהסגל החדש שלו. אבל זה ייקח זמן. ניפגש במאי. אולי.