ההשקעה של ישראל בילדים - הנמוכה במערב

ההשקעה - בעיקר באמצעות חינוך ציבורי - בהורים ובילדיהם היא ההשקעה האפקטיבית ביותר בדרך לצמצום הפערים החברתיים. הדבר נכון לא רק מבחינת שוויון ההזדמנויות של הילדים, אלא גם מבחינת הורדת הנטל על הורים צעירים. ח"כ וילף מתכוונת לבקש מאחת מוועדות הכנסת לקיים דיון בנושא הדו"ח, אך ספק אם דיון אחד יבלום את ההתפוררות של פרק החינוך בדו"ח טרכטנברג, ואת המרכזית שבהמלצותיו - הרחבת חוק חינוך חובה חינם מגיל 4 כיום לגיל 3. 

בעוד מנסחי נאומיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיכים להדגיש את יישום המלצת טרכטנברג להוספת נקודת זיכוי להורים לילדים עד גיל 3, ההשקעה האמיתית נשכחת בצד. הממשלה והעומד בראשה לא מצליחים לייצר סדר עדיפויות חדש, וההמלצה להרחבת חוק חינוך חינם נתלית בתנאי שהביטחון יקוצץ.

נתוני הדו"ח של הכנסת מתבססים אמנם על השנים 2007־2008, אבל למעשה שום דבר מהותי של ממש לא השתנה מאז בתחום הגיל הרך בישראל, מלבד הגדלה מסוימת של ההשקעה במעונות יום, שבעיקר נועדה לעודד נשים לצאת לעבוד.

בשורה התחתונה, עולה מהדו"ח כי שיעור ההוצאה הציבורית על ילדים בני 0-5 בישראל כחלק מההכנסה החציונית של משקי הבית הנו מהנמוכים במדינות הארגון – כ־21%. קרי, התרומה הממוצעת של המדינה למאמץ של משפחה לילד עד גיל 6 שוות ערך לחמישית מהשכר החציוני של משק בית בישראל. בבריטניה, נורבגיה וצרפת נמצא שיעור השקעה כפול - השווה ערך לכ־40% מההכנסה החציונית במדינה. בצ'כיה הוא מתקרב ל־50% מההכנסה החציונית, ובהונגריה ההשקעה הממשלתית בחינוך הגיל הרך שווה לכ־70% מההכנסה החציונית במדינה.

בהשוואה לתוצר, ישראל מתמקמת במקום טוב יותר למראית עין. היקף ההוצאה הציבורית לסיוע למשפחות עם ילדים קטנים בישראל עומד על 2.36% מהתמ"ג לעומת 2.19% בממוצע במדינות ה־OECD. עם זאת, חשוב לציין כי בישראל שיעור האוכלוסיה מתחת לגיל 18 הוא 33%, הגבוה הרבה יותר מכל המדינות החברות בארגון, מלבד מקסיקו וטורקיה. "על אף שנראה שהמדינה מוציאה כסף רב יחסית לשאר מדינות הארגון על סיוע למשפחות, הרי שהחלק היחסי של כל משפחה בעוגת הסיוע הנו קטן יותר", כותבת מחברת הדו"ח אורלי אלמגור־לוטן.

בין השקעה בדמות שירותים להשקעה בדמות תשלומים ישראל ממוקמת בדיוק באמצע, במקום ה־17 מתוך 34 מדינות ה־OECD.