בלעדי: כך חירייה עושה קופה על מפרידי הזבל

תחנת המעבר לאשפה בחירייה גובה היטל הטמנה עבור פסולת שאינה מיועדת להטמנה. ל-ynet נודע כי תושבים שמפרידים את האשפה לשני מיכלים, משלמים עבורה כאילו הייתה פסולת רגילה ולא מופרדת לקראת מיחזור. באופן זה מרוויחה התחנה סכומי כסף גדולים, בניגוד לתוכנית הממשלה להוזלת הטיפול באשפה ביתית באמצעות מיחזור.

• המבקר: הנחיות הטיפול בפסולת הושלכו לאשפה
• חירייה: מה קרה לחלום הירוק של גוש דן?
• מפעל המיחזור הגדול בישראל יוקם בחירייה
  

ח"כ דב חנין, יו"ר הוועדה המשותפת לסביבה ובריאות בכנסת, הודיע היום (ב') בעקבות פניית ynet, כי יגיש שאילתה בעניין לשר להגנת הסביבה. "אסור להפוך את הפרדת הפסולת לישראבלוף", אמר חנין, "אם הפסולת שאנו מפרידים בבית זוכה לאותה התייחסות בתחנת המיון, נעלם התמריץ להפריד. הציבור מקבל מסר שאין בכלל טעם בהפרדת פסולת".

ראש המועצה המקומית סביון, משה ליפץ, שביישובו מתבצעת הפרדת פסולת במלואה, שלח בשבוע שעבר מכתב לראש הממשלה, שר הפנים, השר להגנת הסביבה, יו"ר מרכז השלטון המקומי והממונה על ההגבלים העסקיים, בו מחה על כך שהוא משלם תעריף הטמנה גבוה.

"לא זו בלבד שתעריף ההטמנה עלה ב-35% בשלוש השנים האחרונות, אני מבין כעת שאני בכלל לא צריך לשלם עבור הטמנה", כתב. בעקבות מכתבו פנו אליו ראשי מועצות נוספים והודיעו לו שגם אצלם המצב דומה.

מגלגלים את המחיר עלינו

אתר חירייה נמצא באחריות איגוד ערים דן לתברואה ונחשב מהאתרים הגדולים בעולם לטיפול בפסולת. הוא מרכז מידי יום אשפה שמגיעה מ-18 רשויות מקומיות בגוש דן, שמובילות את האשפה בכ-800 משאיות לחירייה.

המדיניות הרשמית של המשרד להגנת הסביבה היא לקדם את המיחזור ולהפחית את הפסולת במזבלות הוותיקות והמוכרות. במסגרת זו פועלים להעלאת היטל ההטמנה, תומכים בהקמת תשתיות מיחזור ומיון ותומכים ברשויות מקומיות העוברות להפרדת פסולת בבתים בתחומן לשני זרמים, פסולת יבשה ופסולת רטובה.

היטל ההטמנה בישראל נגבה מכוח חוק שמירת הניקיון. מדובר ב"מס ירוק" שמטרתו להטמיע את התפיסה, לפיה הטמנת פסולת היא פתרון פסול ויש לעבור בהקדם למחזור פסולת. תוכנית הממשלה היא להעלות את היטל ההטמנה ב-80% בהדרגה עד שנת 2015, למחיר של 90 שקל לטון.

אולם הזינוק בתעריפי ההטמנה הועיל להכנסות של חירייה. מחישובי המשרד עולה כי פינוי הפסולת ללא הפרדתה, והטמנתה באתרי פסולת עולה למדינה כ-577 שקל לטונה. לעומת זאת, הפרדת הפסולת במקור והעברתה לטיפול, עולה למדינה כ-490 שקל לטונה. ההפרש הזה מתגלגל לקופתה של חירייה.

הכסף אמור להיות מועבר לקרן עלי ידי בעלי המטמנות, אך החוק מאפשר להם להעלות את המחיר שהוא גובה מהרשויות בהתאם ל"כוחות השוק". הסדר זה מאפשר להם למעשה לגלגל את המחיר על האזרח, מפני שהרשות המקומית שמשלמת את ההיטל, מגלגלת אותו על התושבים באמצעות ייקור הארנונה.

"מה שקורה בחירייה הוא לא הגיוני ולא הוגן, גם כי מדובר בגוף ציבורי" אומר גלעד אוסטרובסקי, ראש תחום פסולת ומיחזור בעמותת "אדם טבע ודין", "הרשות הציבורית צריכה להיות מפוצה בתשלום על מאמצי ההפרדה שלה בבתי האזרחים. אנחנו תומכים בהיטל ההטמנה הגבוה, אבל מה שנעשה שם זה לחלוטין לא מוצדק".

גם במשרד להגנת הסביבה הביעו מורת רוח מהממצאים: "הנוהג האמור אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות המשרד", נמסר, "עלות הטיפול בפסולת מופרדת נמוכה יותר מההיטל ההטמנה, ולכן אנו מצפים מתחנות המיון לגבות סכום נמוך יותר מרשויות שהפרידו את הפסולת לצורך מחזור".

מפגרים אחרי אירופה

נכון לעכשיו, כ-31 רשויות מקומיות מקבלות תמיכה מהמשרד למימון המעבר להפרדה בבתי התושבים לשני סוגי האשפה ולהקמת מפעלי מיחזור. חלק מהרשויות, כמו סביון, לא המתינו לקבלת התמיכה והחלו לבצע פיילוט על חשבונן. רובן מדווחות שהתושבים נענים בחיוב לביצוע ההפרדה.

בחירייה, עם כניסת משאיות הפסולת לאתר, הן מופנות אל תחנת המעבר ואל מתקני מיחזור שונים, שם הן פורקות את הפסולת לצורך מיון, הפרדה ומיחזור. הפסולת הרטובה עוברת למפעל לטיפול בפסולת אורגנית, והיבשה מגיעה לתחנת מעבר למיון פסולת, שם ממיינים אותה למרכיביה לצורכי מיחזור.  חומרים שלא ניתן למחזר - מועברים לאתרי הטמנה לפסולת מעורבת. בשיטה זו, הפסולת המופרדת נקייה יחסית ובעלת ערך גבוה יותר למיחזור. 

על פי התחזיות, כל אתרי ההטמנה המאושרים בישראל יתמלאו בתוך פחות מעשור. משום כך פועל היום המשרד להגנת הסביבה לקידום מהיר של שיטות מתקדמות לטיפול באשפה, בראשן מחיזור שלה, באמצעות שריפתה לייצור אנרגיה, או השבתה לצורתה המקורית, למשל נייר עיתון לנייר חדש.

בנוסף, תיקון לתוכנית המתאר הארצית (תמ"א 16) שאושר לפני שנה, מעניק עדיפות למִיחזור פסולת על פני הטמנתה. בנוסף הוקמו בוועדות התכנון המחוזיות וועדות משנה לפסולת, שאמורות לאפשר מעקב שוטף בנושא הפסולת ברמה המחוזית. אולם למרות ההתקדמות בתחום, כ-80% מהפסולת הביתית בישראל עדיין נשלחת לאתרי הטמנה, נתונים נמוכים מאוד בהשוואה לנעשה באירופה.

מאיגוד ערים דן לתברואה נמסר בתגובה: "פארק המחזור חירייה גובה מהרשויות המקומיות את העלויות הישירות לטיפול באשפה.  

מן המפורסמות הוא שעלויות מחזור אשפה גבוהות בהרבה מעלויות ההטמנה וההיטלים המוטלים בגינה. כך לדוגמה באירופה משלמות הרשויות המקומיות למתקני המחזור סכומים גבוהים בהרבה מאשר לאתרי ההטמנה.  

האיגוד הצליח עד כה שלא להעלות את מחירי המחזור מעבר למחירים הקיימים כיום בזכות הסכמים טובים שהצליח להשיג עבור הרשויות המקומיות עם מתקני המחזור ובהם חץ אקולוגיה.  יתרה מזאת, ההפרדה המבוצעת כיום בבתים ברשויות המקומיות הינה עדיין חלקית, ונעשית בכמויות קטנות מאוד, דבר שדורש מיון נוסף במתקני המחזור בעלויות נוספות. כך למשל סירב אתר הקומפוסט טובלן לקבל את החומר המופרד ברשויות לאור איכותו הירודה. 

האיגוד איננו ארגון למטרות רווח והוא אינו מותיר בידיו רווחים למעט הוצאות התפעול הישירות. פעילות האיגוד מאושרת ומבוקרת על ידי דריקטוריון המורכב מנציגי הרשויות המקומיות ואלה שומרים בקנאות על כספי הרשויות.  

אגב המחיר שמשלמת המועצה המקומית סביון לטון אשפה זהה לזה של תל-אביב, רמת גן, חולון, בת ים ובני ברק וזאת למרות שאיננה חברה באיגוד ולא הייתה שותפה לחלק מההוצאות הגדולות בגין התשתיות שהושקעו בעבר על ידי רשויות אלו.

יש להדגיש כי איגוד ערים דן לתברואה היה הראשון בישראל אשר הקים את פארק מחזור ופעל לקידום טכנולוגיות למחזור וטיפול בפסולת בינהם מתקן לייצור חשמל מפסולת אורגנית, מתקן למחזור גזם, מתקן למחזור פסולת בניין ועוד.

בימים אלה מקדם האיגוד הקמתו של מפעל מיון ומחזור בין הגדולים בעולם. המפעל יטפל ב-1,500 טון אשפה ליום המהווה כמחצית מכמות הפסולת המגיע לחירייה. מפעל זה יהפוך את הפסולת לדלק ירוק לתעשייה (RDF). בחירייה מקווים כי הקמת המפעל תאפשר להוזיל במקצת את עליות הטיפול באשפה לאור הכמויות הגדולות שיטופלו במפעל זה".