מדריכת קרב מגע דתייה בסיירות: 'אין מרחק נגיעה'
רייצ'ל שיר ויתרה על הפטור והפכה לחיילת היחידה שמכשירה את מדריכי קרב המגע ביחידות המובחרות. "לדתיים שהדרכתי לא הייתה בעיה איתי. אצלי אין מרחק נגיעה ולא מרחק עיניים"
הדרת נשים - לא במהלך שיעור קרב מגע. רייצ'ל שיר, מומחית לאומנויות לחימה, היא החיילת היחידה שאחראית על הכשרת הדור הבא של מדריכי קרב מגע ביחידות מובחרות ובחטיבות החי"ר. "אני דתייה, אבל אצלי אין מרחק נגיעה ולא מרחק עיניים", אמרה ל-ynet.
עוד בערוץ החדשות :
שיר, המשרתת במכון וינגייט, היא אחת מארבע מדריכות בלבד המשרתות בצבא, ובשל רמתה הגבוהה, נבחרה לתפקיד התובעני. סדר יומה כולל, בין היתר, שמונה אימוני קרב מגע, השכמה מוקדמת לאימון כושר, קרבות גוף אל גוף עם הלוחמים, זיעה קרה ואדרנלין בשמיים, כהגדרתה.
ימים ספורים לאחר שחמש לוחמות אוויר סיימו את קורס הטיס היוקרתי, עוסקת שיר בהחדרת מוטיבציה לצוערים במבחנים המסכמים של הקורס, שכוללים ניסיונות חטיפת נשק ודקירה בסכין, לחימה בשטח בנוי וירי לאחר מאמץ. בשיחה עם ynet היא מסבירה כי הדרת הנשים אינה מהווה נושא בקורס הנוקשה. "לחניכים הדתיים שהדרכתי לא הייתה בעיה איתי. כן נתקלתי בהתחלה בהערות כמו: 'מה היא מסוגלת בתור בחורה?', אבל מהר מאוד אני מראה בהדגמות שקרב מגע זה הכול חוץ מכוח פיזי, ואז אני מקבלת פידבקים חיוביים".
בדומה לאלפי נערות אחרות, יכלה גם שיר - בת בכורה למשפחה דתייה מרעננה, שעלתה לפני כעשור מקנדה - לקבל
פטור משירות בצה"ל, אך היא התעקשה להתגייס ולבחור בתפקיד שנחשב לנחלת הגברים. "אין לי בעיה עם שמירת נגיעה, ואני תמיד שואלת את החניכים אם למישהו יש בעיה עם זה, והם אומרים שלא", הדגישה. "כך גם לגבי 'שמירת עיניים'".
במסגרת תפקידה, יצאה שיר להדריך לוחמים שעוסקים בתעסוקה מבצעית במוצבים קדמיים ובבסיסי ההדרכה החטיבתיים, עניין שלא מהווה בסיס לביקורת בביתה. "ההורים שלי רק תומכים בי, ואבא שלי תמיד דחף אותי קדימה, גם כשהייתי ילדה ונערה, ולמדתי קראטה וג'יו-ג'יטסו. כך זה קורה עכשיו גם עם אחותי בת ה-17, שרוצה גם היא להתגייס".
לפנייה לכתב/ת 
