פייסבוק-בוק: לפרסם ספר בפייסבוק
הספר החדש של אלכס אפשטיין התפרסם כאלבום תמונות בפייסבוק. "זה חלק מתהליך שעובר על עולם הספרות", הוא אומר. "החזרת המרכז לסיפור עצמו ולא לעטיפה שלו"
ספרו החדש של אלכס אפשטיין, “לקסם הבא אזדקק לכנפיים“, יצא לאור אתמול (א’) בתור אלבום תמונות בפייסבוק, כשכל תמונה היא סיפור, 88 במספר (+שער ודף אחרון). את הספר אפשר לקרוא על ידי כניסה לאלבום ודפדוף בין הסיפורים על ידי הקלקה על התמונה או עם החצים. אולם מאחר שהסיפורים כרוכים יחד באופן רופף, אפשר להשתחרר מהמבנה של ספר ולקרוא אותם בנפרד – כשבכל סיפור אפשר ללייקק, להגיב ולשתף עם אחרים.
עוד בחדר 404:
“מבלי להיכנס לדיון על עתיד הספרות בכלל, אומר רק שאין זה סוד גדול שאורכם של הסיפורים שלי – סטטוס זה ארוך מעשרים מהם גם יחד – עוזר לקריאוּתם על מסכים”, כתב אפשטיין בסטטוס בפייסבוק על הספר החדש. “אך כיוון שכיום, בשפה העברית, עדיין אין פלטפורמות נפוצות לספרות דיגיטלית, אני מדלג לשאלה הבאה, הקשורה לנושא: בפייסבוק!? כן. חיפשתי את הפלטפורמה הפשוטה ביותר להפקה, הקלה ביותר להפצה, והזמינה ביתר בכמה שיותר מסוגי המכשירים שאנו משתמשים בהם כיום. לא הייתי צריך ללכת רחוק מדי. כאן כבר התפרסמו רבים מהסיפורים, וכאן הספר יישאר לזמן הרב ביותר. בסופו של סטטוס זה יימצא לינק שתוכלו לשלוח גם למכרים שאין להם פייסבוק”.
אפשטיין הוציא ספרים בפורמט המסורתי של נייר, ובמקביל מתנסה בדרכי פרסום מקוונות אלטרנטיביות. לפני עשור פרסם בשיתוף בבל וּוואלה את פרויקט “ספרייה דמיונית“, מדף ספרים וירטואלי שבו 35 ספרים, שיש סיפור על כל אחד מהם (אך הם עצמם לא זמינים לקריאה). בשנה וחצי האחרונות הוא מפרסם סיפורים קצרצרים בפייסבוק. “אני חושב שזה חלק מתהליך שעובר על עולם הספרות”, אמר בראיון שנתן לי למגזין פירמה של גלובס (לתמליל הראיון המלא בחדר 404) על סיפורי הפייסבוק שלו. “בעיניי זה נראה כמו החזרת המרכז לסיפור עצמו ולא לעטיפה שלו – איך שהוא נמכר היום בחנות ספרים. כשאנחנו מדברים על האודיסיאה, לא בהכרח חשוב לנו שזה שיר אפי שבכלל לא נכתב אלא נמסר מדור לדור בעל פה, ולא משנה מתי בדיוק הוא נכתב על נייר והודפס ונכרך. המדיה הדיגיטלית מאפשרת לי לתת את הדגש לטקסט עצמו ולא להיות מוגבל מדברים שאנחנו בדרך מוגבלים בהם”.
בסטטוס ההסבר על הספר החדש מסביר אפשטיין למה הוא מנגיש אותו בחינם: “לי ולסופרים רבים אחרים אין כיום שום תועלת כלכלית מחיים קצרים מאוד על שולחנות המכירה ועל המדפים של צומת ספרים וסטימצקי. שני הגופים האלה, ביחד ולחוד, מחריבים חודש בחודשו את הספרות העברית תמורת בצע כסף. זכרו את המשפט הבא: כך הם גם ינסו לעשות כשפורמט הספרות הדיגיטלית יהיה פופולרי בארץ. הפרסום החינמי של הספר הזה היא גם דרכי לומר להם, די! איני זקוק להם כדי לכתוב, איני זקוק להם כדי להגיע לקהל קוראים, הם אינם תורמים דבר לרווחתי הכלכלית. במאמר מוסגר, כיוון שכבר פרסמתי ספרים בארץ ובח״ל וזכיתי להכרה מסוימת, ברור שדרכי בעניין הזה קלה יותר מסופר שכתב ספר ראשון. מה שאני עושה כאן הוא בשום פנים ואופן אינו פתרון מלא לסופרים אחרים, גם בגלל אורך הסיפורים שלי. התמורה הכלכלית אני מבקש מפרסום הגירסה הדיגיטלית? אפס שקלים. איני מבקש תרומה, לא פתחתי אתר עם כפתור ‘דונייט’, ואת פרנסתי אמשיך להוציא במקומות אחרים, בדיוק כפי שעשיתי בעשור האחרון, שבו הספרים שלי ראו אור רק בדרך המקובלת (...) בינתיים הגירסה הדיגיטלית של הספר כבר כאן. אפשר לקרוא אותה, בלי לחפש מבצע של 4 במאה, 3 ב-75 ושניים במחיר חצי והזול מביניהם וכולי. אחזור על זה שוב, כיוון שזה אולי לב העניין: אפשר לקרוא. בחינם. ואני מקווה שכך אכן תעשו”.
בראיון בפירמה אמר לי: “סופר כמוני, שפרסם כמה ספרים ויש לו קהל קוראים, אבל הוא לא סופר של מיינסטרים או רבי מכר, סיכוייו להתפרנס בארץ מספרים בלבד הם ממילא אפסיים”. ובכל זאת, הספר גם יודפס ויוצע למכירה בהוצאת כרמל. “אני האחרון לזלזל בקיומו של ספר כחפץ, ובחשיבותו הן לקוראים והן לסופר, בקיומו בתודעה והן על המדף הפיסי בבית ובספרייה”, כתב אפשטיין. “מה עוד שהספר בדפוס יכלול סיפורים רבים נוספים, שמעולם לא פורסמו. עד כמה שמותר לנחתום להעיד על עיסתו, זה יהיה הספר השלם ביותר שלי”.
