סרט וראיון: אלעד פיכמן צובר מודיעין

רוב רובה של העשייה הקולנועית של אלעד פיכמן בן ה-42 התמצתה בהוראה. אך פתאום באמצע החיים, במהלך שהותו בעיר מודיעין, בה התגורר, הוא החליט ליצור את הסרט "מקום באמצע", המתאר את קו התפר בין השלמה בוגרת לשאפתנות ילדותית והמתרחש רובו ככולו במודיעין - באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב.

• לכל הסרטים שהוצגו במדור קולנואני
  

"אני לא שייך ל'תעשיית הקולנוע' בישראל, גם לא לשוליים שלה, אני מחוץ לשוליים. אין לי קהל ולכן אני פשוטו כמשמעו מלהק את הקהל שלי". אומר פיכמן ומספר שהגיע לתובנה זו בשני קליפים שביים ללהקת דבק ולאלונה דניאל. "בגלל שעשיית סרט אצלי היא לא בשגרה והיא גם לא המקצוע המרכזי שלי אז הצעד הראשון הוא לדעת שאני עושה סרט, בלי להחליט. זה כאילו שקפצתי רגע לעתיד, בדקתי שיש סרט שעשיתי וחזרתי לספר לעצמי על זה".

המעבר לעיר מודיעין, היה זה שהניע אותו ללכת על זה ולעשות סרט. "הרהרתי די הרבה על מודיעין, על הפלוסים והמינוסים" הוא אומר. "למרות שההתמקדות שלי היא באקדמיה ובהוראה מידי פעם אני חש צורך לביים. זה יותר מצורך, זה חלק ממני שאם אני מוותר עליו אז אני יוצא קצת מאיזון. זה כמו המשפט שניק קייב פעם אמר שהוא חייב ליצור, כי אם הוא לא יוצר אז הוא בעל פחות טוב ואבא פחות טוב.

הקליפ לשיר "ביצים גדולות" שביים פיכמן ללהקת דבק

"בשלב מסוים במודיעין היה ברור שלא נגור שם אבל ידעתי שאני רוצה לעשות שם סרט. התחלתי מתחקיר קצר על מודיעין וגיליתי את הנושא המרכזי של הסרט - אמצע. התימה לא השתנתה לאורך כל השלבים שבעשיה. מודיעין נמצאת בין ירושלים ותל אביב אבל גם מבחינות רבות אחרות היא באמצע. אני נמצא ב'אמצע החיים' מבחינת גיל, והמשכורת שלי ממוצעת, כך שהבנתי שמודיעין יכולה להיות מטפורה למה שמעסיק אותי".

בדרך כלל סרטים אמורים לקחת אותנו אל מעבר לממוצע.

"הקולנוע עוסק פעמים רבות בקיצוני. גיבורי-על או קבצני-על, ווינרים או לוזרים - ורוב הצופים לא אלה ולא אלה. גם מבחינה סטטיסטית הרוב נמצא סביב הממוצע, ואפשר לקבל את זה או לברוח מזה בכל מיני דרכים כמו פנטזיה, הכחשת מציאות וכדומה. הדמות של הגיבור רוני (בגילומו של שי מושקוביץ) מציאותית, אולי מציאותית מידי. היא קיבלה שהיא באמצע אבל ויתרה על עצמה בגלל זה. הדמות של תמר (ליטל אייזן סטי) תמימה, אופטימית ועל גבול הילדותית מבחינת ראיית העולם שלה. אני מאוד שמח שהתמקדתי בהיבט הרגשי-קיומי של ה'אמצע' ולא ברחתי מזה לאיזה ביקורת מוניציפלית על מודיעין".

כאן כן מודיעין

פיכמן שאב את הרעיון ליצירת הסרט מהשהות במודיעין, אך גם השתמש במשאבים האנושיים שלה כדי לממשו. "החלטתי שכל הלוקיישנים וכל השחקנים יהיו ממודיעין" הוא מסביר, "השחקנים מבית הספר המקומי ("על הבמה) יודעים מה זה משחק, אבל לא מקצוענים וזה גם מתקשר לתימת האמצע. פגשתי 13 שחקנים ושחקניות והתמלאתי באופטימיות כי אנשים באו מאוחר בלילה ועם רצון טוב".

איך בחרת את השחקנים?

"בבית בחנתי את תמונות השחקנים וחשבתי אילו מערכות יחסים יכולות להיות ביניהם. חיפשתי מי נראים כמו בני-זוג, מי נראים אחים, חברות וכדומה. ואז התחלתי להפגיש בין החיבורים האלה. עשיתי אימפרוביזציות על כל מיני נושאים 'משפחתיים' אבל הרגשתי שזה לא מעניין אותי כסרט. בשלב הזה כבר ידעתי שאני רוצה את שי לתפקיד ראשי. לליטל היתה הבעה מעניינת, משהו אנושי כזה שקשה להגדיר ושאני אוהב לראות על המסך. עלה לי הרעיון ששי אולי מאמן כדורסל בעברו ושליטל התאמנה אצלו והבנתי שמצאתי את הסרט. החיבור ביניהם יצר משהו חדש ומרענן".

שי מושקוביץ וליטל אייזן סטי ב"מקום באמצע" (צילומים: אוסקר אבוש)

לאחר שליהק את השחקנים הראשיים, החלה העבודה על הסרט שכללה חזרות של אילתורים לסיטואציות שהעלה פיכמן.

לאחר שהצטברו די סצינות, נפגשו השלושה לטובת גיבוש הדיאלוגים. "ראיתי שהם נורא מתאמצים אבל מעבר לכך שזה לקח המון זמן, והרגשתי שהמטלה התסריטאית גוזלת מהם אנרגיה כשחקנים, מה שנראה לי מסוכן", מספר פיכמן.

בדיעבד זה היה צעד נכון?

"מצד אחד הנסיונות לשלב את השחקנים בכתיבת הדיאלוגים היתה אולי טעות, אבל אני חושב שההבנה שלהם שלפני כל חזרה אני משקיע כמה שעות טובות, תרמה למוטיבציה שלהם. את החזרות השתדלתי לעשות בלוקיישנים שבהם נצלם. מעבר לתחושה אמיתית של מקום, אני חושב שהחזרות בחוץ, עם שמש וכדומה חישלה אותם לקראת האתגר הפיזי.

כך המשכנו עד שלאחר חמישה חודשים היה תסריט שלם".

על נותני וגוזלי אנרגיה

ואז הגיעו הצילומים, שנערכו בשני סופי שבוע בתוספת סופשבוע נוסף להשלמות. הצוות היה מורכב מאוסקר אבוש, מורה שעבד עם פיכמן בתיכון. למרות שהו מתמחה בצילום סטילס והתמנה לתפקיד הצלם. חבר מהלימודים התנדב כסאונדמן וגם אשתו קרן הצטרפה למבצע. "הצילומים היו אינטנסיביים", נזכר פיכמן. "הסרט תוכנן להיות 40 דקות אז תכננתי 10 דקות ליום צילום, שזה פסיכי. למזלי שי וליטל עבדו טוב מאוד יחד ומאוד עזרו אחד לשני. מיום ליום הם קיבלו ביטחון והתמקצעו.

שי מושקוביץ וליטל אייזן סטי על רקע נופי מודיעין

"כשמביימים מוציאים הרבה אנרגיה ובסופו של דבר, כל הדברים מתחלקים ל'נותני-אנרגיה' ו'גוזלי-אנרגיה'. למזלי, צילמנו בלוקיישנים עם אנשים מאוד נחמדים, נתנו לנו הרגשה שאנחנו רצויים. הצוות היה מצומצם והיתה אוירה נעימה. זאת היתה פעם ראשונה בחיים שלי כבמאי, שבהפסקת צהריים הייתי נינוח והשתלבתי בשיחה. המשפחה עזרה לי בכך. אישתי מאוד תמכה ונתנה עצות, וגם בתי, שהיתה בת שנה וחצי בזמנו - חיבוק אחד ממנה נתן לי אנרגיה עצומה".

לצד המשפחה, היו לפיכמן גם מקורות השראה חיצוניים, בעיקר במאי אינדי אמריקנים "יש משפט של ג'ון קסאווטס מתוך הסרט 'ליל בכורה'. הוא אומר: 'I'm getting old. What are we gonna do about it?' וזה נכנס לי ישר ללב ושם לי רף של כנות", מספר פיכמן, שגם רואה בג'ים ג'רמוש השראה בכל הנוגע לאומץ קולנועי.

לקחת את הצילומים לקצה. מתוך "מקום באמצע"

למרות הצילומים המפרכים, פיכמן סבור שדווקא שלב העריכה היה החלק המורכב ביותר ביצירת הסרט. "בניגוד לצילומים, הייתי צריך מישהו שילווה את הפרויקט בהרבה משמרות עריכה. נורא לא רציתי להפוך להיות העורך של הסרט, אבל כל פעם שמתי דד-ליין ואם היה מישהו שעזר אז עבדנו יחד ואם לא אז התקדמתי לבד. 

"הגרסה הראשונית היתה 40 דקות וזה ביאס אותי כי ידעתי שאצטרך לקצר אותה באופן די משמעותי. כל דקה שירדה הרחיקה יותר ויותר את הסרט מהיעד הסופי שהקצתי לעצמו שהסרט יהיה דרמה ולא סרט קצר. בסופו של דבר הסרט 28 דקות ולדעתי זה האורך הנכון. ניסיתי לכתוב סצינות על מנת שבהשלמות אוכל להאריך את הסרט אבל הרגשתי שרוב מה שחשבתי עליו רק מורח ולא בא ממקום אמיתי".

כסף זה לא הכל

התקציב הכולל של הסרט עומד לפי פיכמן על 5,000 ש"ח, אך הוא מודה כי הוא אינו מכליל בו הרבה סעיפים. "יש כאלה שמעדיפים לנסוע לחו"ל בסכום כזה", הוא מסביר. "במהלך הסרט הזה הגישה שלי לתקציב השתנתה לחלוטין. אפשר להתייחס אל טלפונים כחלק מהוצאות, אבל אם אתה מתקשר לשחקנים ואנשי צוות נחמדים שבחרת, אז זה כבר חלק מהחיים שלך.

שי מושקוביץ. ההפקה של "מקום באמצע" הגיעה לסיומה

"כנ"ל לגבי אוכל, ארוחות הצהריים במהלך הצילומים היו כמו להזמין חברים לארוחה. הוצאות על דלק היו עבורי כמו טיולים.

 זה חלק מהחיים. ברור שאסור להיסחף, אבל אם מדובר על צוות קטן (שמתנדב) ומעט ימי צילום הגישה הזאת אפשרית בהחלט".

ומה הפרויקט הבא?

"אני לא יודע, אבל ברור לי שאני רוצה שעשיית הסרט הבא תהיה שלוחה מהחיים ולא איזו תקופה מטורפת שמנתקת אותך מהם".

יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com