טיפולי פוריות: כשהסקס הופך לשגרה מעיקה
הצורך לקיים יחסי מין בזמנים ספציפיים, לפי הוראות הרופא, שחק את הזוגיות של מירב ושל בן זוגה, והפך את הסקס לשגרה טכנית מייאשת. עכשיו, כשהיא סוף סוף בהיריון, היא כבר לא בטוחה בזוגיות שלה
מירב (שם בדוי) הגיעה לטיפול בתחושת חירום ודחיפות גדולה. "אני הולכת ומסתבכת. את חייבת להציל אותי מעצמי", קראה בייאוש. "למה את מתכוונת?" שאלתי, כשאני כבר מנחשת את התשובה. הניסוח הזה, "להציל אותי מעצמי", נאמר לא פעם בפגישות טיפוליות על ידי אנשים שעושים פעולות שמנוגדות לערכים שלהם, כמו: בגידה, פלרטוט, רמייה והונאה.
עוד בנושא הפריות בערוץ יחסים:
בנק הזרע: להתראות מחזרים, שלום מבחנה
זכותה של רווקה להפריה מזרע המאהב
טיפולי פוריות: איזה דיכאון זה לעשות תינוק
מדברים על הפריות גם בפייסבוק שלנו
"אני בהתקפת אמוק רגשית כבר כמה חודשים", היא אומרת. "לא יודעת איך זה התחיל ולמה, אבל מצאתי את עצמי מסתובבת בפייסבוק, מחפשת ידידים ואקסים מהעבר, וכשאני מוצאת כאלו אני מנסה בכל דרך לפלרטט איתם, להתחיל איתם, ליצר איזה קשר".
הפריות ומבחנות
מירב סיפרה שהיא בת 30, נשואה שבע שנים ליריב, החבר איתו הייתה מאז הצבא. "והכי גרוע – עוד לא רואים את זה, אז אולי לא שמת לב, אבל אני בשבוע 12 להריון!", היא מכריזה ועיניה מתמלאות בדמעות. "למה זה קורה לי? זה בכלל לא הגיוני".
היא מספרת על היחסים שלה עם יריב, בעלה, על חברות אמיתית, יחסי חום, קירבה ואהבה גדולה. "בחיים לא הייתי מאמינה שסיפורים כאלה יקרו אצלנו בבית. ואיך זה קורה דווקא לי?", היא מתייפחת. ההיריון היה רצוי, שניהם חיכו לו כבר שש שנים, מאז החתונה. תהליך הכניסה להריון היה קשה וממושך, ובסופו של דבר התרחש רק אחרי מספר ניסיונות להשבחת זרע, הזרעות והפריית מבחנה שמינית.
"כל כך חיכיתי להיריון הזה. זה כל מה שעניין אותי בשנים האחרונות", היא מספרת ומוסיפה: "התחתנו מיד בתום הלימודים. מאז, כל מה שרציתי היה להיות אמא. לא השקעתי בקריירה והמשכתי בעבודה פקידותית משעממת, שעבדתי בה עוד בזמן הלימודים במכללה, כי ממילא תכננתי להישאר שנה בבית עם התינוק, ומיד אחרי זה עם התינוק הבא. את מבינה? הכול היה כבר מוכן לי בראש. רק ההיריון בושש לבוא".
"זה הופך לעבודה"
80% מהזוגות הבריאים יצליחו להיכנס להריון לבד בתוך שנה של ניסיונות. מחצית מבין האחרים יצליחו תוך שנה נוספת, ללא צורך בהתערבות רפואית מיוחדת. לכן, רופאים לא ממליצים להיכנס לתהליכים מלאכותיים של ניסיונות להרות, אבל הלחץ בישראל על הרופאים גדול וזוגות רבים מגיעים לבדיקות פריון וטיפולי פוריות לאחר חודשי ניסיון ספורים. לפי נתוני משרד הבריאות, בישראל יש את המספר הגדול ביותר של יחידות הפריה יחסית למספר התושבים.
הניסיונות להיכנס להריון שוחקים הרבה זוגות, מבחינה מינית ורגשית. הצורך לקיים יחסי מין בזמנים ספציפיים, לפי הוראת הרופא, כדי להגביר את הסיכוי להריון שוחקים את הספונטאניות והופכים את המין לשגרה טכנית. "זה הפך להיות לעבודה, בשבילי וגם בשביל יריב. לא היה בזה שום רגש, שום שמחה, שום התכוונות. סתם משימה שצריך לעשות ולגמור עם זה. לפעמים עוד אמרנו משהו על זה, נזכרנו שפעם היה אחרת, אבל רוב הזמן אפילו לא חשבתי על זה, פשוט הייתי ממוקדת במטרה".
החיים בישראל, בשונה ממדינות אחרות באירופה או בארה"ב, סובבים סביב המשפחה. נדמה ש"ילדים זה שמחה" זו הסיסמה ואחת המטרות המרכזיות. אנשים שלא מצליחים לייצר זוגיות או לבנות משפחה, נראים בעיני החברה בישראל ובעיני עצמם, כאילו לא הגשימו את עצמם ונכשלו ביעד מרכזי בהתפתחותם האישית.
ההשוואה לאחרים בלתי נמנעת. מירב מספרת שכל החברים סביבה התחתנו כמו גם נכנסו להיריון, חוץ מחברה אחת שעודנה רווקה. "לכולם יש ילד, לחלק אפילו שניים. כשמספרים לנו על הריון, או מזמינים לברית, אני נחנקת מדמעות בכל פעם מחדש. הייתי רוצה לפרגן ולשמוח בשמחתם של החברים שלנו, אבל כל שמחה כזו טבולה בדמעות וקנאה ששורפות לי את כל הגוף".
מחקרים רבים בדקו נשים וזוגות הסובלים מבעיות פריון, והממצאים מראים שהנשים חוות את התהליך כאירוע חיים מעורר דחק. חלק מהמחקרים אף הראו שהדחק הנפשי משפיע על תוצאות טיפולי ההפריה החוץ-גופית. מירב, כמו נשים אחרות במצבה, החלה להרגיש רע יותר ויותר במהלך הזמן, ובמקביל הזוגיות נשחקה תחת העומס הרגשי והצורך להמשיך ולהתאמץ על מנת להגיע לתוצאה המיוחלת, ההיריון.
הקלות הבלתי נסבלת של הצ'אט
"ואז התחלתי למצוא את עצמי משוטטת ברשת", מספרת מירב. "הייתי עצובה, מרוטת עצבים, מיואשת ומלאה ברחמים עצמיים. אם היית שואלת אותי אם אני מחפשת רומן או ריגוש, הייתי אומרת לך שאין לי כוח אפילו ללכת מהסלון לחדר השינה. אבל למרות שהרגשתי כך, החיים הוירטואליים משכו אותי יותר ויותר פנימה, ומצאתי את עצמי נמשכת לקשרים ישנים, לאנשים שהיו פעם סביבי, כשעוד הייתי ילדה, צעירה, רווקה חסרת דאגות".
לאט-לאט אנחנו מבינות שמירב חיפשה בקשר עם האנשים האלה בעיקר חיבור לעצמה. ההתשה הגופנית והנפשית של השנים האחרונות הפכו אותה אטומה ומרוחקת, קהת חושים. המפגשים הוירטואליים, עם חברים, ידידים ובני זוג מתקופה קודמת, הפיחו בה רוח חיים חדשה ומרעננת.
"לא היה לי חשק לעשות כלום יותר מזה, רק לצ'וטט עם אנשים ישנים, להעלות זיכרונות, לצחוק ולהעביר את הזמן. אבל משהו השתנה פתאום, כשגיליתי לפני חודשיים שאני בהריון. פתאום ההסתובבות חסרת המעש באתרים האלה הפכה להתרוצצות קדחתנית. פתאום אני לא יכולה לקום מהמחשב. פתאום אני נמשכת דווקא לאנשים חדשים.
"אנשים מתחילים לפלרטט איתי, ואני משתפת פעולה ואפילו מדרבנת אותם. אני לא מכירה את עצמי", היא אומרת ומשפילה מבט מבויש. "זו לא המירב שהייתי. יריב לא מבין מה קורה לי. הוא מרגיש שאני שונה, אבל מייחס את הכול להריון, להורמונים, לשמחה. האמת", היא אומרת בחצי לחישה, "אני לא כל כך שמחה כמו שציפיתי שאהיה".
לברוח למקום אחר
הציפייה המתישה להריון והשנים הארוכות לפני שהגיע, הותירו את מירב, כמו נשים רבות במצבה, מרוקנת. עכשיו, פתאום, היא מצפה מעצמה לשמוח, להתרגש, ולעבור לחשוב על דברים אחרים, כמו הכנה ללידה, או הרחבת המשפחה. אבל היא עייפה, מרוטה, וזקוקה למנוחה.
הבעיה היא שבמקום לנוח, הגוף תובע את שלו, עם הורמונים, השמנה ובחילות. במקום לנוח נפתחת חזית חדשה, ושוב היא נדרשת לתת אנרגיה לתהליכים. הבריחה לרשת מבטאת את המשאלה שלה למצוא מקום בו לא תצטרך לדאוג כל הזמן. מקום בו תוכל להיות בשביל עצמה.
עכשיו, כשסוף סוף הפסיק המרוץ להריון, היא יכולה להביט סביבה, לראשונה מזה זמן רב, ולשאול שאלות שלא העזה לשאול את עצמה, וגם לא היה לה זמן לשאול – האם היא מרוצה מהנישואים האלה בכלל? האם היא בטוחה שהיא בוחרת את יריב, ומה היא מרגישה לגביו, אחרי כל מה שעברו יחד?
משיחה לשיחה אנחנו מבינות יותר ויותר שהמרוץ הקדחתני של מירב אחרי "זיקוקים", היה בעצם הניסיון שלה לברוח מלשאול את עצמה שאלות קשות. אבל יש לה שאלות, שאלות שמפחיד לחשוב עליהן כשיש תינוק בבטן, בעיקר כשמדובר בתינוק שכל כך הרבה זמן חיכתה וניסתה שיגיע. אנחנו מבינות שעכשיו הגיע הזמן לשאול, לחשוב ולהתחיל לענות.
יעל דורון, פסיכולוגית, מטפלת אישית וזוגית, מכון זוגות
לפנייה לכתב/ת 
